לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ע״חLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 78

א׳[מלוי מים בין כוכבי לשימשא] טוב יותר להקדים מלאחר. וטוב יותר לשאוב המים ולהקדים כגון שעדיין נראים נצוצות מן החמה, מלאחר עד צאת הכוכבים. [כסוי המים]¹ עי' שלטי הגבורים במרדכי סוף מס' ע"ז ס"ק ק' בשם הגהת אשר"י. וזכורני שיש לו גיגית בכסוי של עץ שקו' שטנד שהיה משא שני ב"א והביאו מלא מים למצות. ואח"כ נשא כלי קטן תחת סרבילו שקו' וואשן גואל למצוות, ולא היה מסנן המים תוך הבגד. [צריך לבדוק בכל החדרים], בדיקה גמורה, מצאתי כתוב בשם הגאון ז"ל, נראה שצריך לבדוק בדיקה ממש בדקדוק יפה בליל י"ד בכל מקום שמכניסים בו חמץ. [וכמה ב"א די להם בברכה אחת]. אם הבעה"ב אינו יכול לטרוח ולבדוק בכל המקומות, יעמדו מבני ביתו אצלו בשעת שבירך על הבדיקה, והם יסמכו על הברכה שבירך בעל הבית, ואח"כ יפזרו לבדוק איש איש מקומו. וצריך ליזהר שלא ידבר בין תחלת הבדיקה לברכה. וזכורני שלא יעסוק בשיחה בטלה עד שיגמור כל הבדיקה. וכן מצאתי בא"ח בסי' תל"ב ע"ש. [כתב בספרו² עי' תה"ד סי' קט"ו. ונוסח הביטול דלא חמיתיה]. ואותו שבירך על הבדיקה יבטל מיד אחר הבדיקה, ויאמר כל חמירא דלא בערתי' ודלא חמיתי' ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא! ולא יאמר כל חמירא וחמיע'³ תה"ד סי' קל"ד. [ויעמדו כל בני הבית אצלו, ומועיל לכלם הבטול, אע"פ שאמרו בלשון יחיד], כיון דהשבתה בלב די להם בזה שיכוונו לדעת של ב"ה.

ב׳[למחר ימהרו בהשכמה לב"ה], ואמר שמצוה להשכים לבית הכנסת בע"פ. וראיה מתמיד שהיה מקריב בע"פ שעה אחת קודם זמנו¹ ואף בשאילתות פ' צו סי' ע"ג ובבה"ג ה' פסח פ"א ליתא וחמיעא. ותפלתנו היא במקום התמיד. ובפרט כשחל בע"ש צריך להקדים לב"ה. [ויאכלו קודם שעה ה', ובימים הארוכים אין קפידא למהר כ"כ]. והג' זה התשובה מצאתי כתוב בקונט' בשם הגאון זצ"ל. נראה² פסחים נ"ח ע"א. ותימה דהתם בתמיד של בין הערבים עסקינן והפסח קרב אחריו משא"כ בתמיד של שחר. לע"ד דמשמע קצת מן הספר, דהי' צריכ' ליזהר להפסיק באכילת חמץ בי"ד, בסוף ד' שעות מתחלת היום בעמוד השחר, אפילו בשנת העבור שהיום מאריך בגבולנו כי"ד שעות בימי ניסן. ולא מחשבי' ד' שעות הללו לעולם לשליש היום כמו שהוא. או נחשוב לעולם ב' שעות לפני חצי היום משום דבפ"ק³ עי' תה"ד סי' קכ"א. מסיקנא (דהטעות) [דהטעם] משום גזיר' יום המעונן. ופריך א"ה ד' נמי, ומשני ד' זמן סעודה לכל היא, ופירש"י הלב⁴ דפסחים דף י"ב ע"ב. בקי באותה השעה. ואי לאו ההיא טעמא [הוי] אסרינן אפילו שעה ד'. ולע"ד נראה דזמן סעודה היא בד' אפילו בימים הארוכים. דמסתמא ההיא ברייתא הת' דשעה ראשונה מאכל לודים איירי בכל הימים ולאו דוקא בימי ניסן ותשרי. וכן המנהג לאומות העולם עדיין במדינות. ומ"מ נראה לע"ד דתחלת הגזירה לא היתה אלא לימים בינונים, ולשנים בינוניות, ולארצות בינוניות, ואין לחדש הגזירה בשביל זה. ועוד כיון דלהנך שנוים דמעיקרא אין לאסור רק ב' שעות לפני חצות לעולם. אע"ג דמסיק בתר הכי בטעמא אחרינא משום סעודה, מגופה דגזירה ב' שעות קודם חצות לא הדר. וכעין זה הביא ר"ת ראי' בתוס' פ' החולץ⁵ עי' בדקדוקי סופרים שכ"ה בכת"י וברש"י שלפנינו והכל בקיאים בה. ובפ' אע"פ⁶ יבמות ד' מ"ב ע"א ד"ה סתם. דגרושה מניקה אסור' לינשא ע"ש, והמקיל לא הפסיד. [ומסתמא תחלת הגזירה לא היתה אלא להרחיק ב' שעות מחצות כמו שהוא בעניין בינוני, דהאיסור אינו אלא משום טעות דלאחר חצות. ומשו"ה לא מסתבר לומר אדרבה תחלתה היתה שעות ראשונות ביום כמו שהוא בעניין בינוני. וא"כ אדרבה אין לחדש להקל, דבתר שרש הגזירה אזלינן. והא דנקט אוכלין כל ד', משום דהכי הוא לישנא דתנאי. ואי הוי תני בע"א הוה צריך להאריך, וסברא זו צ"ע כי קלושה היא, וראייה אחרונה עיקר. ואין לדחות ההיא ראיה גופה מהאי טעמא, דאפילו לאידך שינויא לא אכלינן לעולם אלא עד סוף ד', משום דבעניין בינוני הכי הוא לא (חשדינן) [חדשינן] הגזירה להקל. דלא מצית אמרת כלל הכי דנהי דלישנא דתנא משמע הכי מדנקט אוכלין כל ד', דתחלת הגזירה היתה אד' שעות הראשונות, אבל מ"מ הוי קש' אתנא גופיה אמאי לא הוי תחלת הגזירה להרחיק ב' שעות מחצות לאידך שנוייא (דאי') דאד' טועה בב' שעות].