לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ע״טLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 79

א׳[כתב ר' משה מהלא יצ"ו, תענית הבכורים בערב פסח]. שלומך יסגא לחדא אהו' האלוף מהר"ר משה יצ"ו. אשר שאלת שמצאת בנימוקי מהר"י ס"ל ז"ל מי שאשתו מפלת ואחריו נולד לה בן הוא בכור לנחלה, ועל אותו בכור אין מתענה אביו או אמו בער"פ, עכ"ל. ותמהת דמ"ט כיון דקי"ל דבכור לאב ולא לאם מתענה, וכתבת' עוד דדוחק לחלק דאיירי הרב הגדול ז"ל שהפילה מאותו האיש. האי דוחק לא מחוור לי. ולא ידענא מאי הוא פשיטא דהכי איירי, דקאמ' מי שאשתו מפלת משמע שהפילה תחתיו, והיינו טעמא דיליה, דכיון דאינו פטר רחם וגם אינו בכור גמור לאביו אין צריכים להתענות אביו או אמו. ומאי טעמא לא דייקת דמאי קא' הרב ז"ל אין מתענין אביו או אמו, ולא קאמר הוא עצמו כשיגדיל? אלא ע"כ אינו ר"ל אלא קולא בעלמא בתענית אב או אם, דלא אשכחת לה בשום ספר אלא מנהג בעלמא. אבל הוא עצמו כשיגדיל צריך להתענות כיון דהוה בכור לנחלה, דכתב עלה קרא ראשית אונו. ובס' תהילים כתב בתרי דוכתא¹ כתובות דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא. ויך כל בכור במצרים ראשית אוני' באהלי חם² ע"ח, נ"א. ויך כל בכור (במצרים) [בארצם] ראשית לכל אונם. ואי תקשה לו הא דכתיב בפ' ויחי ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני, טפה ראשונה היתה לו, שלא ראה קרי מימיו³ ק"ה, ל"ו. נראה דמיתורא דקרא קדריש, דכתיב בכורי אתה א"כ ל"ל כחי וראשית אוני? אבל בס' תהלים אינו אלא לכפול כדרך המקראות לדבר כן, ותדע ע"כ, דאל"כ לא תמצא אחד מאלף בבכורות מן האב שמתענה, דלאו כ"ע קדישי נינהו כיעקב אבינו שלא ראה קרי מימיו, ואין להאריך מזה יותר. [ואמר הגאון ז"ל מי שהוא בכור ובנו בכור האב מתענה לבדו ולא אמו].

ב׳[לכבד כל הבית יפה. כשחל י"ד בשבת מותר לומר לגוי לכבד הבית דהא ה"ג מתירין אפילו בשאר שבתות [כמדומה לי]. גדול מזה מצאתי בהלכות יו"ט בא"ח וז"ל: ומיהו ר"ח ורב אלפס פסקו דאפילו בשבת מותר לכבד וכו' [בסי' תק"ל ע"ש]. וזכורני שאמר שאינו טוב ליזהר¹ יבמות ע"ו ע"ב. ולכבד הבית והחדרים, הרגילים לילך בהם, ג' שבועות קודם הפסח, כי בקושי יש לשמור אותם שלא יבא (לידי) חמץ לשם].

ג׳[ובחצי יום יתחילו ללוש], ואמר שמצוה לאפות המצות אחר חצות. ואותן המצות שנאפו קודם חצות עושין בהן סמנים כדי שיאכלם ביום הראשון. אבל בב' לילות אין לאכלם משום שאם שכח לאכול האפיקומן, הוי יוצא במצה שאכל בראשונה. [גם שלא ישהא יותר מן השעור]. ושעור מצה שיניחנה בלא עסק, רביעית משעה וחלק עשרים לכל היותר בחום בינונית. ואם הניחה יותר אז הוה חמץ. [מצאתי בקונטרס בשם הגאון ז"ל, דעשר פרסאות שהוא מ' מילין, הם מהלך אדם בינוני ביום בינוני, מעלות השחר עד צאת הככבים, כדאיתא פ' מי שהיה טמא (פסחים)¹ למהר. ויום בינוני י"ב שעות בדרך זה. ולפי חשבון הללו יגיע שעור הלוך מיל לשעור הכתוב כאן בפנים]² צ"ג ע"ב.