לקט יושר, חלק א (אורח חיים) פ׳Leket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 80

א׳[דין הנסרים ועץ המרדה]. ואם יש בנסרים נקבים קטנים שעושין התולעים יסתום בעצים כדי שלא ידבק העיסה בהם. [לא יתעסקו בשום תחבולות בשעת תקון המצות]. וזכורני שאמר הטעם משום שנראה להם הזמן קוצר בתחבולותם, ובקל עובר השעור מן החמץ שהם סבורים שאינו עובר. [לפרר מצות בע"פ ולהאכיל לקטנים], העתקתי מהקובץ של מהר"ר משה ס"ל מינץ יצ"ו, וז"ל: דרש מהר"י י"ץ, הוא הגאון מוהר"ר איסרלן זצ"ל, לפי מנהגינו בני גליל העליון, שאין אנו מתקנין שום תבשיל מן מצה בע"פ לצורך פסח. כגון אם חל יום ראשון של פסח בשבת, דאז ביום ו' אין עושין חמין של מצה לצורך שבת, שקו' מצה צאלנט. וכן אין כותשין המצה לצורך מחר, ובני אושטריך אין חוששין למנהג זה. ואמר שזהו טעם שלנו, דאיכא למיחש מתוך שהוא עוסק עם מצה, שמא יאכל מצה, ואמר האוכל מצה קודם הסדר כאלו בועל ארוסתו¹ עי' בתה"ד סי' קכ"ג. כו'. אבל דרש שאותה מצה שנאפה קודם חצות, שרי לתקנה לצורך הפסח, דאפילו אם אכל ממנה אין כ"כ חשש, כיון דאין עיקר מצוה לצאת בה רק במצוה או במצה שנאפית לאחר חצות, דומיא דקרבן פסח.

ב׳העתקתי ממה"ר יודא אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון ר"ג הזקן מוהרר"י המכונה איסרלן זצ"ל: נראה¹ ירושלמי פסחים פ"י ה"א מובא בתוס' ד' ל"ה ע"ב ד"ה מי ודף צ"ט ע"ב ד"ה לא ועי' בר"ן סוף פ' אלו עוברין. למורי יצ"ו דשרי להאכיל הקטן מצה בע"פ אע"ג דלא ספינן לקטן איסור בידים, הנ"מ איסור לאו, אבל ביטול מצות עשה לא. וכעניין זה יישב מהר"ם בברכותיו המנהג שנהגו להטעים התנוקת² עי' תה"ד סי' קכ"ה. בב"ה בע"ש.³ מן הקידוש. נראה למורי דאם הגיע הקטן לכלל דעת שיוכל להבין מה שיספרו לו מנסים ונפלאות מיציאת מצרים, אז אין להאכילו כו'. עיין בפ"ג במיימוני⁴ אמנם. דר' מנחם אפה עוגה לבנו בע"פ שחל בשבת ע"ש.

ג׳[אם מקלשין חרוסת בלילי שבת]. בליל שבת נטל חתיכה עבה חרוסת ונתן בקערה זכר לטיט, ואח"כ נתן בו יין הרבה בשעת טיבול, ועושה אותו רק באצבע ולא בכלי זכר לדם. וראיתי שנתן אח"כ גם חרוסת, אם נתן בו יין יותר מ[כ]ד(א)י צורכו, ועשה אותו עב באצבע כשעורו. [מצאתי בא"ח בסי' תמ"ד וז"ל: ויקנח הקערה באצבע יפה ע"ש]. ואמר בסוף הדרשה למה אנו מחמירים כל כך הרבה בהלכות פסח יותר משאר איסורים? וי"ל כיון שראינו שהקב"ה מחמיר וכתב בו בל יראה ובל ימצא, ומנ"מ להקב"ה אם אנו אוכלין חמץ או מצה? אלא כמלך שצוה לעבדיו לעשות דבר וכיון שראינו שהמלך מחמיר, אנו עבדיו נמי מחמרינן בזה המצוה. כמדומה לי ששמעתי משארי האלוף מהר"ר אייזק ס"ל ששמע מהגאון מהרר"י וויילא זצ"ל, שהביא ראיה שהקטן בודק בית שלו, ממה שכתבו התוס' פ' בכל מערבין בדבור כאן בעירובי תחומין¹ סק"ב ובפ"ו סק"ט הביא מעשה ברבינו מנחם שהתיר לעשות עוגה לבנו בע"ש לאכילה בי"ד שחל להיות בשבת אחר חצות.