לקט יושר, חלק א (אורח חיים) פ״אLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 81

א׳ואשה יכולה לכתחלה לבדוק, כן דרש וכן מצאתי בא"ח בסי' תל"ז וז"ל: הכל נאמנים על בדיקת חמץ, להעיד על הבית שהוא בדוק, ואפילו נשים ועבדים וקטנים כו'. וזכורני שאשת הגאון בודקת החדר שלה. מהר"ר יעקב טרישט יצ"ו שקו' ר' יוקלעש דרש, ואמרתי לו מה שכתבתי לעיל מן הבדיקה, והוא לא ידע התוס' מעירובין, ואפילו [הכי] לא רצה לחזור. ובקש ממני לכתוב זה, וז"ל: מה שדרשתי כשאדם בודק והתחיל לברך לבער חמץ, ואח"כ הוא יכול לשלוח בני ביתו שיבדקו בכל המקומות, וישלח דוקא אנשים, ולא נשים וקטנים. אע"ג דאמרינן הכל נאמנים על בדיקת חמץ, שאומ' בדקנו ולא תאמ' הכל בודקים, אפילו עבדים וקטנים. והוא בהדיא בתוס' פרק בכל מערבין בדבור כאן בעירובי תחומין וז"ל: ואע"ג דבפ"ק דפסחים¹ עירובין ד' ל"א ע"ב. אמ' הימנוהו רבנן בדרבנן, היינו בבית שלהן, דרמי עלייהו, אבל שליחותא איכא למימר דמתייאשי. וכעניין זה פי'² דף ד' ע"ב. לקמן גבי חזקה על חבר, ובירושלמי מחלק בקטן בין אמר צא וערב לי, ובין אמר צא ואערב לך עכ"ל תוס'. וגם דרש מהרר"י טרישט הפסוק³ הקונטרס לקמן ד' ל"ב ע"א ד"ה מתחת ידו. על זה בהיות לאל ידיך לקרא טוב אל תקרא רע וגו', פי' שרוצה להקל כמ"ד. וראה מה"ר יודא אוברניק יצ"ו כת"י של מהר"י טרישט⁴ כוונתו למאמר הגמ' ב"ק ד' פ"א ע"ב: עליו הכתוב אומר מהיות טוב אל תקרי רע ומי כתיב מהיות טוב אל תקרי רע אין כתיב כי האי גוונא אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות. ולא הודה לו, מ"מ כתבתי זה מאיזה טעם שהוא.

ב׳[כתב בספרו]¹ מה שדרש. העתקתי ממה"ר יודא אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה שגנבו מהגאון ר"ג הזקן מהר"ר איסרלן זצק"ל. בהג' במיימוני כתב ר' שמחה דאסור ליגע בחמץ בפסח, ואמר מור' דאין ללמוד משם היכא שמוצא חמץ שלו, ורוצה לבערו שאסור ליגע בו, אלא ודאי היתר גמור הוא כדאמ' פ"ק דפסחים² תה"ד סי' קל"ה. הוא עצמו מחזר עליו לשורפו כו'. [כתב מהר"ר יודא מורקלן יצ"ו] מה³ ד' י"א ע"א. שהוגד לך משמי שהתרתי חמץ נוקשה בנותן טעם לפגם בפסח, אפילו במקום שנוהגים בו איסור. לא ידענא מהאי מילתא כלל, דאע"ג דנראה שיש לחלק משום דלא מחמרינן בלא פלוג כמו בגוף הגזירה דמשהו, והא קמן דאפילו בחמץ גמור רוב הפוסקים הסכימו להתיר נט"ל, ולא תלינא נט"ל בטעם משהו. מ"מ אינני זוכר דאתי' האי [עובדא] לקמן להורות בה איסור או היתר.

ג׳חטה שנמצאת במצה אחת בתוך הפסח, אני נוהג לאסור כל העיסה, אא"כ נראים הדברים שלא נתחמצה החטה, יש להקל ולסמוך על רוב הדעות דמתירים. ואם נמצא חטה בבשר אני נוהג לאסור הכל במשהו. [כתב מהר"ר¹ פסקים וכתבים סי' קס"ד. מורקלן יצ"ו]. ואמר לי מהר"ר יודא אוברניק יצ"ו טעם דלעיל ששמע ממנו, היה מחמיר בפסח לצרף הכל לאסור במשהו כדי להקל בשאר ימות השנה לצרף הכל לבטל האיסור, אם נמלח חלב עם בשר כר"י הלבן.

ד׳[כתב בספרו¹ מהר"י.] ונטל"פ אסור בפסח דוקא בניאושטט, ובשאר אושטריך מותר. אבל אם יש לו גם צד היתר כגון שהיה משהו לנותן טעם לפגם היה מתיר אפילו בניאושטט ביום אחרון של פסח. [כתב בספרו² תה"ד סי' קכ"ח.] מצאתי כתוב בשם הגאון ז"ל, נט"ל בפסח במקום שאין מנהג ידוע נראה לע"ד דהמיקל לצורך לא הפסיד. ומ"מ המחמיר תע"ב, והכי כתב א"ח³ שם. דמהר"ם לעצמו היה מחמיר בזה, ולאחרים היה מקיל. ומסתמא בהנך מקומות דנהגו כגאונים האוסרים לגמרי נהגו כוותייהו היכא דהוה משהו ונטל"פ.