לקט יושר, חלק א (אורח חיים) צ״בLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 92
א׳[לאוכ"ל1 אשלימה. מכ"ל אח"ת כזי"ת בסמיכ"ה] כך כתב אבי"ה ואשיר"י שצריך לאכול מכל אחת כזית. ורבים תמהו על דבריהם מה צריך כזית מברכת המוציא? דברכת הנהנין לא בעי שעור, ויראה ליישב קצת פסק זה דמשום דנחלקו הגאונים בדבר. מקצתם סברי דצריך לברך על אכילת מצה על השלימה והמוציא על הפרוסה, להיפך מגאונים דלעיל. ולפי זה צריך לאכול מתרווייהו כזית משום ספיקא דברכת אכילת מצה, דאיזה מהן דעלה קאי על אכילת מצה מינה צריך לאכול כזית. אמנם דברי אשיר"י לא יתיישבו, דאיהו גופיה כתב בהדיא דמברך על השלימה המוציא ועל אכילת מצה בפרוסה, והכי נמי מוכח בפשיטות מדברי אבי"ה שכתב שצריך לבצוע האמצעית. ע"כ סבר דמברכינן על אכילת מצה על הפרוסה, ולפי זה שיישבתי צריך הסיבה בשני הזיתים. אבל אי הוה הטעם משום דצריך כזית בשביל ברכת המוציא, אם היה אוכל אותו כזית לבדו כמו שכתב אשי' דאם אינו יכול לאכול שני הזיתים ביחד, דאוכל זית המוציא בתחלה. ומסתברא דאותו זית לא צריך הסיבה כיון דאינו בא זכר לחירות, אלא משום לחם המשנה, כמו בשאר י"ט. והכי כתב אשירי שאם אין לו אלא מצה אחת פרוסה, עושה לחם משנה מסופגנים ואיסקריטים ומברך עליהם המוציא, ועל אכילת מצה בפרוסה, ויוצא י"ח, ומסתמא אין צריך הסיבה בספוגין וה"ה במצה הבאה במקומה.
1
ב׳[לכסכוס"י מרורי"ם בכזי"ת ובברכ"ה], הכי מסיק תלמודא דאיבעי לכסכוסי ליה כדי שיטעום טעם מרור בפיו. מרורי"ם, כלומר הרבה מרורים יש1 ואוכל. והן ה' מיני חזרת ועולשין ותמכה וחרחיבנה2 פסחים ד' ל"ט ע"א. ומרור, כך שדנו חכמים ומסיק תלמודא דמצוה בחזרת יותר מכלם, משום דנקרא חסא, דחס רחמנא עלן. וכתב בסמ"ק דצריך לחזור עליו, ואפילו לקנותו בדמים יקרים, ואי ליכא חזרת כל המוקדם במשנה קודם, כך כתב הגאון. ועולשים לא ידענא מאי היא, אבל תמכה פי' בהג' במיימוני שהוא מירעטיך שאנו קורין בארצותנו קריין. וכתב ר"ת3 עי' מש"כ בס' דקדוקי סופרים בדבר סדרן (ונ"מ דכל המוקדם במשנה קודם) וכתיבתן. שאין אנו יוצאין בשרשים, מדנקט במתניתין דיוצאין בעלין ובקלחין ושרשים לא הזכיר. לכך הזהירו רבותינו שלא ליקח גוף הקריין אלא הקלחין והעלין שבראשו, ובקלח יוצאים אפילו יבש, אבל בעלין בעינן לחין, ויראה דאפילו כמושין לא, דמיימוני ואשירי כתבו דוקא לחים. והא דלא כיילי החבורים כמושים בהדי שלוקין וכבושין, י"ל דמשום קלח שיירי' דיוצאים בו אפילו יבשים ה"ה כמושים, אבל כבושים ושלוקים אפילו קלח אין יוצאין בו. ותו דבגמרא סתם ברייתא4 הובא בהגהת מיימוני פ"ז סק"ל ובהגהת אשירי פ"ב דפסחים סי' י"ט ועי' לעיל עמודה פ"ג שאלה חמש. דאין יוצאין בהן כמושין. ומשום ר"א בר' צדוק אמרו דיוצאין בהם כמושים, ומסתמא הלכה כרבים לגבי יחיד. [ואע"ג דאיכא נמי סתם ברייתא התם, דקתני ושוין שיוצאין בהן כמושין, מ"מ מדמייתי תלמודא על אותו ברייתא תנא אין יוצאין בהן כמושין. ומשום דר"א אמרו יוצאין, משמע דבעי לאתויי דברייתא5 פסחים ד' ל"ט ע"ב. יחידאי היא], ויש רמז ליקח תמכה ע"ש בי תמכה ימינך6 דשוין. (ה'). [מצאתי בתשובת שאירי מהרי"ל7 תהילים ס"ג, ט'. זצ"ל, וז"ל: וקורביל פי' הג' דמיימון שהוא עולשין, ואח"כ מצאתי בתשובה8 ריש סי' נ"ט. דלעיל וז"ל, דלא איתברר דעולשים קורביל כיון דכתוב בתפלות ויקח קירביל בטבול ראשון9 שם להלן ד"ה ילמדנו.].
2