לקוטי הפרדס, תוספתLikkutei HaPardes, Addition

א׳תוספת
שמעתי בשם ה"ר יצחק הלבן שהיה אוסר טמון מבערב יום הכיפורים ולאכלו במוצאי יום הכיפורים ואין לומר משום שביתת כלים היה עושה דהא בית הלל לית להו שבת' רשות ואפי' לבית שמאי אמרינן התם גיגית נר וקדירה אפקורי מפקר להו ושמא כשום הכנה דמכין מיום הכיפורי' לחול דמצטמק ויפה לו הוא ואע"ג דשבת מותר זהו הטעם דשבת מכינ' לעצמה כדאמרינן בעירובין בפרק בכל מערבין מי סברת סוף היום קונה עירוב תחילת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה וכולי.

ב׳והא דאמר בפרק קמא דשבת לא תמלא אשה עששיות ותורמוסין וכולי. עד ויניח לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם עשה כן למוצ"ש אסור' בכדי שיעשו וקאמר אפי' תימ' בית הלל גזירה שמא יחתה משמע היכא דליכא למיחש לחתוי כגון טמון הי' מותר. נרא' דדווקא התם דתחלת הטמנה לצורך שבת ושבת מכינה לעצמה שם וודאי אי ליכא למיחש לחתויי שרי. אבל היכא דלצורך חול משים וברור דנצטמק ביום הכיפורי' יכול להיות דאפי' בדיעב' היה אסור דהא בריש פ"ב לא איפשיט אם עבר ואפיה מיו' טוב לשבת בלא עירובי תבשילין אם מותר לו לאוכלו.

ג׳אינטר דא שחלקתי בה עם גדולי הדור שהיו אומ' כל שבא בחמין בפרק חבית שנשברה כל שבא בחמין מלפני השב' מדיחין אותן בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן וקולייס האיספנו' שהדחתן זו היא גמר מלאכתן והיו מפרשין מליח הישן וקולייס האוספנין שניהן טרית הן. ולאו הכין הוא אלא מלוח הישן בשר מלוח הרבה ודיקא נמי שאומר ישן שלא יאכל כלל אם לא ידיחינו בחמין אבל טרית אני אומר שמותר לרחוץ במים קרים בשבת כל דהו ואכיל ליה מידי דהוה רחיצת כוסות וקערות שמות' לעשו' כן בשבת שהיו אומרים דאסור לאכול טרית דהיינו טוניניא אם לא ירחצנו בע"ש.

ד׳והדחתה של טרית לאו זה גמר מלאכתה שתהא אסור הדחתה בשבת דנאכל מחמת מלחו. וכדאמרי' טרית טרופה אוכלין אות' הספנין חי מחמת מלחו. וכל שהוא נאכל מחמת מלחו אין הדחתו גמר מלאכתו וקוליי' האיספנן דג מלוח הרבה שאינו יכול לאוכלו מחמת מולחו אלא אם כן ידיחנו בחמין. תשובת רבי נתן שהשיב לר' מנחם אחיו. מן חולו של מועד.

ה׳מהו לשכור גוים לכתחלה בחולו של מועד להוליך קורות ועצי בנין ממקום למקום כדי שלא יאבדו מותר לעשות כן ובלבד שאם יכול לעשות בצינע' יעשה כמו שיכול דתנן מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה כדי שלא תאבד ואמר רב יוסף הכהן כשורי עיילינהו ביממא כולו.

ו׳ושיער שבמקום הקזת דם כריבדא דכוסילת' מותר להעבירו בתער בחולו של מועד אע"פ שאסור בתגלח' במועד לפי שהקז דם עיקר פיקוח נפש הוא. דבר שהנשמה תלוייה בו דכתי' כי הדם הוא דכתי' כי הדם הוא הנפש וסכנת נפשות הוא ואפי' בשבת שהוא איסו' סקילה דוחה סכנת נפשות שכך אמרו חכמים מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת. ענה ר' אליעזר מקל וחומר ומה מילה שהיא אחד מאיבריו של אדם דוחה את השבת. ק"ו לפיקוח נפש שדוחה את השבת. ושוב אמרו חכמים מפקחין פיקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין. כיצד ראה תינוק שנפל לים פורס מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואע"פ שהוא מתכוין לצוד לפי דרכו.

ז׳ראה תינוק שנפל לבור עוקר חולי' ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואע"ג שמתכוין לעשות מעלה ודרגא ודרך לעלות ולירד בה כל ימות השנה אם נעל הדלת בפני התינוק ובוכה שוברת ומוציא את התינוק.

ח׳ואע"ג שהוא מתכוין לפרוק הקרש בפני עצמו שצריך לה למלאכת החול בשביל פיקוח נפש מותר ואפי' הן י' גוי' בחצר וישר' אחד ביניהן ופרשו מחצר לחצר אחרת מאותן עשרה ונפלה דליקה או מפולת בחצר שניה שהלכה רווחת בתלמוד דכל דפריש מרוב' פריש לענין פיקוח נפש.

ט׳אין אומר שגוים פירשו לאותו חצר מפני שהיו רובם וניצל ישראל באותה חצר מפני שאחד ישראל שהי' ביניה' אלא מפקחין בספק ולא אזלינן בתר רובא שכך אמרו חכמים אמר רב יהודה אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב וכל שכן כאן בחולו של מועד שהלכה רווחת היא להעביר שיער מפני הקזת דם.

י׳ומי שבא וסחורה בידו לישא וליתן בתוך ביתו בצינעא בחולו של מועד מותר שאפי' בשבת איסור קל הוא ואין בו סקילה ולא כרת איסור שבות ודינו במלקות מפני שדבר סחורה לאו מלאכה הוא ובמועד מלאכה אסור לעשות. אבל דבר סחורה דיבור בעלמא הוא הלכה בצינעא היתר הוא שאפילו מלאכה במקום שיש פרקמטיא אבוד מותר לעשות כן כמו שאמרו חכמי' משקין בית השלחין במועד.

י״אאמר ר' יוסי בר אבין פרקמטיא האבד מותר. ושוב אמרו חכמי' רבינ' הוה מסיק בהו זוזי בבני אקרא דחנותא. אתא לקמיה לרב אשי אמר ליה מהו למיזל האידנא עלייהו. אמר לי' כיון דכל יומא לא משכחת להו והאידנא הוא דמשכחת להו פרקמטיא האבד דמי ושפיר דמי ושרי ואי קשיא לן דר' אבינא דהוה ליה עיסקא בעיא מיניה שיתא אלפי. שהיה לבתר ריגלא תבעוה בי"ב אלפי. התם מידת חסידות הוא דעבד. מי שהיה במקום שאין השיירות יוצאות אלא ב' פעמים בשנה ומבקש לכתוב איגרות בחולו של מועד מותר לו לכתוב מאי טעמא כיון שמבקש לשגור להן או לצוותן על מלאכתו שיש בו ריוח והפסד או לעשות תקנה לפרנסת ביתו ואין השיירות יוצאות עד חדשים אחרים אין לך הפסד גדול מזה ומותר. וכך אמרו חכמים כותב אדם תפילין ומזוזות לאחרים בטובה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכות' לעצמו ר' יוסי אמר כותב ומוכ' כדרכו כדי פרנסתו אבל ודאי אין לו צורך כלום ושלום בעולם אל יכתוב. ואפי' רבינו מרדכי זצ"ל התיר לכתוב אגרת אם אדם צריך מות' בחולו של מועד. אבל לתקן קונטיריסי' לכתוב אחר המועד אסור וכן הילכ'.

י״באילו שאלות ותשובות של רבי' יצחק ברבי יהודה זצ"ל:

י״גאם מותר לתקן ולזפת כלים לכתחלה במועד ועוד אם יכול לתקן פרסות סוסים בניגרי ברזל. וגם ליתן כלים לגוי לכבס. ואם מתקנין הקריעה במועד על ידי אומן גוי או שמא נותנין לכתחלה לתופרן לאומן ארמאי. ועוד אם התחיל בלקיטת ענבים ובדריכתן בגת בתוך המועד שאני תמיה על מה דגרסינן ההוא חצדא דהוה לי' וכולי. ותו אבל במחובר לקרקע אפי' כולו אבוד אסור.

י״דוששאלתם מה לאגוד ולזפו' כלים לכתחילה כמו שנוהגין במקומינו לפי שיסמכו על דבר האבד ומות' ובלבד שלא יכוון מלאכתו במועד.

ט״ווששאלתם לתקן פרסות סוסים בחולו של מועד בניגרי ברזל דכי נזדמן לו דרך בחולו של מועד יש לומר כדבר האבד דמי ומותר על ידי אומן גוי לצורך המועד כל הני מותר במקום שנהגו. אבל ליתן לכובס גוי וליתן כלים לגוי לתופרן בתחלה קיבולת הוי ואסור.

ט״זוששאלתם אם מותר להתחיל בלטיעת הענבים ודריכת הגת בחולו של מועד ומסקנא בדבר האבד מותר מיהא דרב הונא חצדו ליה חצדא בחולו של מועד. ומסקנא דהא דתניא במחובר אפי' אבד אסור יחידאה היא. ועוד דרב חצדו ליה חצדא ואיקפד שמואל דחצדא דחיטם הוא דלא פסיד אבל עינבי ודאי פסדי משום דמיכחש כחשי כי שביק להו ועוד כשמתחילין לבצור הכרמים ונתן רשות ליכנס בהן כל מי שאינו בוצ' כרמו ודאי דבר האבד ומותר לבצור ולדורכן בגת. וכן הילכתא.

י״זענין ראש חודש:

י״חראש חודש שחל להיות בשבת אין ר' מזכיר של שבת ביעלה ויבא לפי שיעלה ויבא אינו בא אלא מפני ר"ח בלבד. והזכרת שבת כבר נאמרה בתוך ז' ברכות ישמח משה ודמי' להא דאמר רבא י"ט שחל להיות בשב' שליח ציבור העובר לפני התיבה ערבי' אין צריך להזכי' של יו"ט דכי תקינו רבנן תפילת מגן אבות בדברו לא תקינו אלא בשבתות מפני שלילי שבתות מתפחדין להתעכב בבית הכנסת וחשו חכמים ליחיד הבא מן השדה ולא התפלל עם הציבור שלא יתפלל יחידי בבית הכנסת ויסתכן כדמפרש התם.והתקינו שיהא החזן מתפלל תפלה זו דבין כך ובין כך יתפלל היחיד ולא יתפלל יחידי. נמצא סיוע למורינו נ"ע בתשובו' הגאונים.

י״טר"ח וחולו של מועד שחלו להיות בשבת בשחרי' במנחה ובערבית מתפלל ז' של שבת ואומ' יעלה ויבא בעבודה ושל שבת אומרה ברביעי' וכיון שאומרה רביעית בפני עצמה למה הוצרך להזכיר' שוב בעבודה, ועוד לא מצינו אזכרת שבת או יום הכיפורים או יו"ט כל עיקר בעבודה א"כ כל שבת ושבת של שאר ימות השנה יזכור של שבת בעבוד' אלא שמע' מינה של שבת בעבוד' אינה כל עיקר לא בראשי חדשים ולא בחולו של מועד ולא בימים טובים ובשחרית וערבית ובמנחה אומר יעלה ויבא ובמוסף אינו אומר יעלה ויבא וכן מנהג בשתי ישיבות. נהגו העם לברך לקרוא את ההלל. אבל רבי' תנצ"בה לא חיה מברך עליו והא לך תשובתו ששאלת על היחיד שקורא את ההלל בימי' שאינו מי"ח יום אם חובה לברך היחיד וגם צבור. אם לאו. אני איני מברך עליו לא עם הציבור ולא ביחיד לפי שאין אלא מנהג ואין מנהג צריך ברכה. כדאמ' גבי ערבה שקיל חביט שקיל חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא לפיכך אינו מברך אק"בו אבל אני מברך עליו בא"י אמ"ה המהולל בפי עמו משובח ומפוא' בשירי דוד עבדו מלך מהולל בתשבחות. ולאחריו יהללוך כדרכה ולא שמעתי כי לא דיקדקתי מרבותיי.

כ׳ר"ח ויו"ט שחלו להיות בשבת אין אומ' צדקתך צדק לעולם. וכן אם חל ר"ח להיות ביום ראשון באותו שבת אין אומר צדקתך צדק ובניסן כל שבת ושבת א"א צדקתך ובר"ח אין נופלין לא ערבית ולא שחרית ולא במנחה וכל שכן בי"ט. וכן בערב יום טוב אין נופלין על פניהן בערבית ובשחרית מה שאין כן בערבי שבתות. וביום של אחר יו"ט אין נופלין על פניהן לא בשחרית ולא במנחה וקורין אותו אסרו חג.

כ״אברכת כהנים אומר אותה בחול בשחרית ולא במנחה ובשבתו' ובימים טובים ובר"ה אומר אותה בשחרית ובמוסף אבל לא במנח' משום שכרות אבל בצום כיפור אומר אותה בשחרית ובמוסף ובנעיל' ובמנח' לא אע"ג דליכא שכרות.

כ״בעל שליח צבור שטעה ולא הזכיר של ר"ח בעבוד' בתפילת השחר ונזכר בהודאה א"ר שחוזר לעבודה. שאלתי את פי מורי צדק על שם מה אנו עושין שני ימים ר"ח לא השיבני ר' אלא בקצר' שיום שלשים ראוי לעולם להיעשות ר"ח שאע"פ שעשינוהו מן הישן ע"י החצי יום של חודש הבא שצירפנו על כ"ט יום וחצי של עצמו מכל מקום חציו מן החדש הוא ודרך להיראות בו לבני מער' לבד קורין לו ר"ח ומיהו השיר והמוסף לא היו עושין אלא ביום שני ובו מחשבין את המועדות.

כ״גשאילה זו נשאלה לפני ריב"ם זצ"ל. על שני ימים של ר"ח שאנו עושין ומתפללין בשניהם תפילת ר"ח מיום שני למנות. ולא יבואו מספק כמו שני ימים טובים של גליות דהתם ראשון עיקר.

כ״דושני משום דשלחו מהתם הזהרו מנהג אבותיכם בידיכם. וא"כ מה טעם יש בר"ח והשיב משום דטעמא דרבי אלעזר בר' צדוק דאמר בר"ח שני שאם לא נראה מולד הלבנה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים. והכא בר"ח שנו קיימא לן דחודשה של לבנה כ"ט ימים ומחצ' ומחצי יום ואילך הוא מחודש הבא ועתה אין ראוי לחלק היום ולקבוע ר"ח מחצי היום ואילך ואנו משליכין לחודש שעבר. וממחר אנו מונין לחודש הבא. ואם לא נקדש אותו יום ראשון שאנו משליכין לחודש שעבר לא נוכל לקדש למחר שכבר קידשוהו שמי' שהרי מאתמול בחצי היום כלה החודש שעב' והתחילו שמים לקדש השני. על כן אנו מקדשי' יום ראשון שאינו ממני' זה חוד' הב'.

כ״הפסקו הגאוני' היכא דטעה במנחה בריש ירחא מתפלל ערבי' שתי' מזכיר אלהינו בראשונה ואינו מזכיר בשני' כדרך שאמרו במוצ"ש דמבדיל בראשונה לפי שבתחלה ראשונה הסמוכה לגאולה היא מחוייבת בהבדל' במוצ"ש ובאלהינו יעלה ויבא בר"ח והתפלה השניה היא תשלומין לתפלת המנחה שטעה או נאנס ולא התפלל. וכך פירש מר ורב קלונימוס זצ"ל בתשובות הגאונים.

כ״ומניין שאומר הלל בראשי חדשים מצינו שרמז דוד מלך ישראל במזמו' של תהלים הללויה הללו אל בקדשו מצינו שנים עשר פעמים הללו כנגד י"ב חדשים ומשמע הללו בקודשו על קידוש החודש הללו אל. ולפיכך אנו כופלין כל הנשמה על שנה מעוברת שיש בה י"ג חדשים ועל חודש ב' ימים.
סליק.