ספר ליקוטי מאמרים, חודשים ומועדים ו׳Likkutei Maamarim, Compositions on the Festivals 6
א׳ענין השבת שהוא אות ביני וביניכם לדעת כי אני וגו' ואחר כך אמר ביני ובין בני ישראל אות וגו' כי ששת ימים וגו', ענין אות דשבת כאות דתפילין כידוע דלכן אין מניחין תפילין בשבת (כמה שכתוב מנחות ל"ו:) דפירוש אות סימן המברר ומאמת הדבר הנרצה לברר כמו ונתן אליך אות וגו'. וביני וביניכם היינו ההתקשרות שבין ישראל לאביהם שהם קשר אמיץ ויעקב חבל נחלתו וחלק ד' עמו, וזהו תפילין דישראל כתיב שמע וגו' אחד דהכל אחד מהשם יתברך ותפילין דמארי אלמא כתיב מי כעמך וגו' אחד, (ברכות ו'.) וכך שבת דקובית הלל ששבת ממלאכתו בששת ימי בראשית היינו שהארץ נתן לבני אדם מעתה שהוא לא יפעול עוד רק הנבראים הם הפועלים, שכל ההתחדשות בעולם הוא על ידי הנבראים יש מיש, ושבת דבני ישראל היא להיפך דבששת ימי המעשה האדם פועל ובשבת נח ומכיר דלד' הארץ ומלואה וגם פעולת האדם הכל מהשם יתברך כמש"נ כי גם כל מעשינו פעלת לנו, וזהו לדעת כי אני מקדישכם שקדושת מעשים שיש בכם [כדרך שאמרו ז"ל (ויקרא רבה פכ"ד) על מקודש יסעדך מקידוש מעשים] תדע כי אני וגו' הוא משלי מה שאני מקדש אתכם ולא מהשתדלותכם, זהו אות ובירור ההתקשרות שבינינו שכל פעולתכם אני הוא הפועל ומקדשם ונותן בכם קדושה, וזהו בלשון נוכח דרצה לומר שבת דבני ישראל ואחר כך שאמר בלשון נסתר ושמרו וגו' ביני ובין בני ישראל מדבר בשבת דהקדוש ברוך הוא, וזהו כי ששת וגו' זהו אות דהשם יתברך רצה לומר שהוא אומר ומי כעמך וגו' דהכל שלהם ומוסר הפעולה בידם, וכמו ששמעתי על מאמר ז"ל ר"פ כיצד מברכין (ל"ה.) כתיב לד' הארץ וכו' כאן קודם ברכה וכו', פירוש דלאחר ברכה שמכיר שהכל מהשם יתברך אז השם יתברך אומר שהכל שלו, ולכך אחר שהזהיר תשמרו ושמרתם בנוכח חזר ואמר ושמרו בלשון נסתר כי מצד הכרת הנוכח [שזהו גם כן כנ"ל ענין הברכות לפני הנאה שאומר ברוך אתה שהוא הכרת הנוכח] הוא מכיר שהכל מהשם יתברך, ואז אחר כך ושמרו וגו' בהעלם השם יתברך אומר שהכל שלהם, ועל זה אמרו (שבת קי"ח:) אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות וכו', פירוש שבת א' הוא הכרת הנוכח והוא אות דבני ישראל כנ"ל ואחר כך הקב"ה אומר שהכל שלהם ומשפיע כל מיני טובה, ועל ידי זה שמנת וגו' וכמה שכתוב בפרק אין עומדין (ל"ב.) אתה גרמת מה יעשה הבן וכו' היינו מצד השם יתברך שאומר אחר כך דהכל של ישראל והארץ נתן לבני אדם על ידי זה יוכל לבוא חס ושלום להעלם גמור, וצריך ושמרו וגו' שבת ב' דהוא שבת דקובית הלל דמאחר שהכל חד קובית הלל וישראל צריכים לשמור השבת מצד כי ששת וגו' כמו שהקדוש ברוך הוא שובת, ואלמלא שמרו וכו' גם שבת זה דהעלם היה הגאולה שלימה להיות באמת הכל חד, וכמה שכתוב (בבא בתרא ע"ה:) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא, וזה ענין פלוגתא דפרק כלל גדול (ס"ט:) אי מונה ו' ומקדש יום אחד וכו' מר יליף מבריאתו של עולם, דהיינו שבת דקובית הלל שאחר הפעולה, מה כמו אדם הראשון היינו תחלה שבת ההכרה לד' הארץ ומלואה ואחר כך ימי הפעולה כמו שתקנו כל הברכות עובר לעשייתן (פסחים ז':) ובלאו הכי מעל ואחר ההנאה כשהוא שבע מברך ברכת המזון זהו שבת שניה כנ"ל.
1