ספר ליקוטי מאמרים, חודשים ומועדים ח׳Likkutei Maamarim, Compositions on the Festivals 8
א׳חמשים שערי בינה יש כמו שאמרו ז"ל בראש השנה (כל אחד:) ונגדם נ' שבתות השנה וג"ן סדרים באורייתא, כמה שכתוב בזוהר כמה פעמים (תיקו"ז תי' י"ט) דתורה הוא המלמדת הלב והתחלת התורה מלידת יצחק דאורייתא מסטרא דגבורה, (זוה"ק ח"ב פ"א.) ומלידתו הוא התחלת ועבדום ועינום וגלות מצרים דידוע דמצרים רומז לבינה, היינו שהוא לברר הבינה שבלב כמו שאמרו ז"ל (זוה"ח יתרו) דנכנסו למ"ט שערי טומאה ואלמלא נכנסו חס ושלום לשער הנ' וכו', פירוש כמה שכתוב בראש השנה (שם) על פסוק ותרסרהו מעט מאלקים דמ"ט שערי בינה נתגלה למשה רבינו עליו השלום ולא שער הנ', דכל דבר מזוקק שבעתים היינו ז' פעם ז' כי הם ז' מדות כנודע ושער הנ' הוא שורשם, והראבן דוד בהקדמת פירוש לספר יצירה מנה כל הנ' שערי בינה שכתובים בספר איוב ל"ח ול"ט בשאלות השם יתברך איפוא היית וגו' עד גמירא, רצה לומר שאמר לו השם יתברך שאין לבו מבורר כלל אפילו בשער אחד כי בירור הלב הוא רק אצל בני ישראל זרע אברהם יצחק ויעקב והוא מחסידי או"ה כמו שאמרו ז"ל בבבא בתרא (ט"ו:) ומסתמא נסדרו בדרך לא זו אף זו והשער הנ' הוא הנמנה ראשונה שסידרן מעילא לתתא והוא שאלת איפוא היית שפירשו חז"ל בשמות רבה (פ"מ) באיזה איפה היית תלוי באדם הראשון בראשו וכו', פירוש האם עמדת על בירור שורש נשמתך בתחילת היצירה בשרשה העליון שזהו תכלית הבירור לברר שרשו בתחילת היצירה באדם הראשון, ודבר זה לברר לגמרי הרי היה מוכרח לברר גם כן החסרון של עטיו של נחש שבאדם הראשון והיה חי לעולם וזה יהיה על ידי משיח וזה נקרא כאלקים כמש"נ אני אמרתי וגו' אכן כאדם וגו', וזהו במשה רבינו עליו השלום ותחסרהו מעט מאלקים היינו שהוכרח למות כאדם שעדיין לא בירר שער הנ' שהוא שורשו באדם הראשון, ונגד זה נ' שערי טומאה היינו השתקעות הלב ברע וחמדות עולם הזה בלבות או"ה והשער הנ' הוא שרשו בתחלת היצירה כי או"ה שרשם במקום טומאה ורע מה בני ישראל, ומכל מקום חס ושלום יוכל לבוא על ידי מעשיו הרעים שיתקלקל גם השורש כדרך שמנו אלו שאין להם חלק לעולם הבא כו' שכל כך גרמו קלקול עד גם לשורשם שבתחלת יצירה שנעשו כאלו אינם מושרשים בטוב, ובאמת השם יתברך אין מניח כן לזרע אברהם יצחק ויעקב וכדרך שאמרו ז"ל (סנהסרין ק"ט:) ביקש יעקב שלא יזכר שמו על הקלקלה בסודם אל וגו', פירוש שלא יוכלו לקלקל על ידי מעשיהם את השורש הקבוע בהם לטוב ואין צריך לומר מאברהם ויצחק שקדמו לו, וזה טעם ברית אבות לא תמה, (עיין תוספות שבת נ"ה.) ואלו חס וחלילה היו נכנסים במצרים לשער נ' אז לא היו נגאלים, היינו בדרך גאולה לצאת מן הרע לטוב רק בדרך כליון הרע כמו שיהיה לעתיד ובלע המות וגו' שיתוקן גם שער הנ' והיה צריך משה רבינו עליו השלום להיות משיח ולהשיג גם שער הנ' רק שהקב"ה הקדים לגאלם שלא ישתקעו, והגם דעל ידי הגלות נשתקעו חס ושלום מכל מקום היה זה בירור למתן תורה, כי הבירור אינו אלא מצד ההעלם כאשר אלו משוקעים בהבלים כמו אלו והללו עובדי על זה והללו עובדי על זה מכל מקום הללו מאמינים בני מאמינים וצור לבבם המסתתר בקרבם הוא השם יתברך, והיה באמת אז הבירור למ"ט השערים שבכל שער טומאה שנכנסו דהיינו השתקעות כמו או"ה היה בירור והכרה לפני בוחן כליות ולב ההבדל שבין השתקעות האו"ה שהוא מצד עצם לבבם, מה שאין כן בני ישראל הוא רק מצד עירבובם בין האומות אבל בעצם לבבם גלוי וידוע שרצונינו לעשות וכו', (ברכות י"ז.) וזה היה בירור לכל המ"ט שערי טומאה כי עצם לבות בני ישראל אינו שקוע בהם כלל, ומצד הזה מגיע הגאולה מן האומות כטעם מיני' ובי' אבא וגו' וירך מתוכה מסרחת שאמרו ז"ל בסנהדרין (ל"ט:) לענין עובדי' ע"ש, כי אי אפשר עקירת הרע רק מתוכה ומי שהוא מושקע בו הוא המהרסו דלכן אמרו בכריתות (ו':) כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית, פירוש תענית הוא על כל צרה שלא תבוא וההצלה מצרה דהיינו סילוק הרע שהוא מפני הרע שבבני ישראל אינו אלא על ידי הצירוף דפושעי ישראל כי הם הבירור שאין רע בישראל, כי הפושעי ישראל הם המבררים ההבדל שבין פושעי ישראל לפושעי או"ה שאלו עצמיות עומק לבבם כך ואלו רק מצד הלבשת תוקף היצר, ומצדם הוא ההצלה מרע וכן בקטורת שהוא הצלת הנגף היה חלבנה והוא ברית כמה שכתוב (בראשית רבה פס"ה) וירח ריח בגדיו ריח בוגדיו דרק מצד חוש הריח שהוא בנשמה כמה שכתוב בפרק כיצד מברכין, (מ"ג:) ואומרים נשמה שנתת בי טהורה שהנשמה בבני ישראל הוא חלק ד' שעל זה נאמר ויפח באפיו וגו' שאמרו ז"ל מאן דנפח מתוכו נפח שהנשמה באפו, וזה גם לפושעי ישראל יש ריח טוב וזה מציל מנגף ורע.
1
ב׳אומנם הגם דסור מרע קודם מכל מקום העיקר עשה טוב ואנכי קודם ללא יהיה לך שזה התכלית והשורש זהו על ידי אור התורה, והם מ"ט ימי הספירה שאחר גאולת מצרים שהוא בירור מ"ט שערי בינה מצד הטוב, אז זכו לשער הנ' בשבועות שהיו חירות ממלאך המות ומיצר הרע כמו שאמרו ז"ל (שמו"ר פמ"א) והיינו בירור השורש וזהו עדים מהר חורב והם הכתרים שאמרו ז"ל (שבת פ"ח.) שהכתר הוא למעלה מן הראש כי מ"ט שערים הוא בלב האדם מצידו ויוכל להגיע בהשתדלותו, אבל בירור השורש ונקיון עטיו של נחש דאדם הראשון זהו למעלה מראש האדם רק על ידי השם יתברך שמסייעו לזה להיות כאלקים ממש, והתורה היא המאירה לאדם ומדריכתו לברר לבבו בכל הנ' שערי בינה, וג' דסרים בראשית נח ולך שעד לידת יצחק הוא חכמה המשפעת לבינה כי נובלות חכמה עליונה תורה (בראשית רבה פי"ז) ועצם התורה חכמה לברר הלב שהוא ברצון השם יתברך, וידוע בכל דבר יש ג' ראשונות וז' תחתונות ג' ראשונות הם המשפיעות, וגם ג' תחתונות נצח הוד יסוד שבכל פרצוף נעשים מוחין לפרצוף שתחתיו כנודע, והם ג' פרשיות אלו שהם לימודי חכמה עליונה המשפיעים לבינה שבלב, כי ג' מיני לימודי חכמה נזכרים בריש פרק אין דורשין מעשה בראשית ומעשה מרכבה וסתרי עריות, פירוש חכמה שבבריאה ובברואים וזהו מעשי בראשית שבפרשת בראשית, וחכמה שבפעולת הנבראים אחר כך להוציא מכח פעולתם ברואים אחרים כמותם, כי לא תוהו בראה שמזה הוא מצות דעריות שלימד השם יתברך דרכים הראויים לזה וזהו חכמת סתרי עריות ולימודים אלו בפרשת נח, שבו נתפרש שתילת העולם והתפרדס למשפחותם ולע' אומות וב' דורות דדור המבול ודור הפלגה הם כללות סתרי עריות כי הם נגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי בדור המבול היה ראוי להיות מתן תורה כמה שכתוב בזוהר (ח"ג רט"ז:) וכמו שאמרו ז"ל (חולין קל"ט:) על פסוק בשגם זה משה וכן עונם בהוצאת ז"ל ביסוד כידוע בזוהר דכתב ביסוד, וכמה שכתוב במקום אחר דכתיבה דברי תורה הוא תיקון לזה כי הכתב הוא גילוי טיפי חכמה שבמוח לפועל על ידי זה מאסף טיפי מוחו שיצאו לבטלה, כי הכתב הוא להיות לזכרון ושלא יהיה כדבר של בטלה ועל ידי זה מתקבצים נדחי נפשות העשוקות גם כן כטעם ד' צילך, וכמו כשאדם עוסק בדברי תורה בדבור הקבית הלל יושב ועוסק כנגדו כמו שאמרו ז"ל (תדבא"ר פי"ח) כך כשכותב דברי תורה הקבית הלל כותבם גם כן, וכתיבת השם יתברך היינו התהוות נפשות כמו דרך משל תורה שבכתב שאותיותיה הם שורש נפשות בני ישראל כנודע, וכן כל כתיבת תורה שבעל פה שהוא התגלות הגנוז בתורה שבכתב כי כל הנפשות הוא מאותיות ועל ידי מעשה האדם במצות ועבירות נשתנה צירופם, כמה שכתוב בפירוש הראבן דוד לספר יצירה [ריש פרק ג'] בפירוש ג' ספרים של צדיקים גמורים וכו' ע"ש, ועל ידי אותם אותיות הנכתבים מידו של הקב"ה נוצרים נפשות, וזה טעם כתב ביסוד שבו הוא כח ההולדה לנפשות חדשות והם אותם הנפשות שיצאו ממנו לבטלה, ודור המבול הם עצמם דור המדבר כמה שכתוב במקום אחר ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל כדחז"ל (גיטין מ"ג.) דלכן קרא הכתוב דברי תורה מכשלה והמכשלה הזאת וגו' שגם המכשלה הוא דברי תורה מאחר שאין אדם עומד על דברי תורה וכו', והמכשלה דתורה שבכתב הם דור המבול ודתורה שבעל פה הם דור הפלגה שהיה בארץ שנער ששם יסוד תורה שבעל פה בימי אנשי כנה"ג והשלמתו בתלמוד בבלי, שכחם שפה אחת ודברים אחדים בכח הדבור רק שהיה דברים חדים בלשון הרע על אלופו של עולם, ומרפא לשון וגו' מאי תקנתי' וכו' (ערכין ט"ו:) בדבור בדברי תורה שזהו יסוד תורה שבעל פה, דמשה רבינו עליו השלום שהוא יסוד תורה שבכתב נאמר בו לא איש דברים אנכי, וברית הלשון וברית המעור מכוונים זה נגד זה בשניהם כח הנבראים להוציא נבראים אחרים, ברית המעור בפועל ומעשה בגוף וברית הלשון בנפש כטעם את הנפש אשר עשו בחרן וכמה שכתוב (סנהדרין י"ט:) כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו, וגם הוא בפועל בריאת נפשות כמה שכתוב אז נדברו וגו' ויכתב בספר זכרון וגו' שעל ידי הדבור בדברי תורה הקב"ה כותב בספר זכרון, וכל זכרון דהשם יתברך הם נפשות דבני שהם לזכר עולם נצחי וכתיבת הוא התולדה כנ"ל, וב' ספורים אלו דדור המבול ונח הנבחר מהם לתיקון עולם ולהעמיד השראה לקבל תורה שבכתב המתקנת ומיישרת כח זה ודור הפלגה ואברהם הנבחר מהם, הם כלל החכמות שיש בסתרי עריות שהוא כח פעולת הנבראים כנ"ל, וחכמת מעשה מרכבה הוא בפרשת לך המדבר מגילוי השם יתברך לאברהם א ע ואיך השם יתברך רוכב עליו כי האבות הן המרכבה כמה שכתוב בבראשית רבה (פפ"ב) ולמדוהו מאברהם ביחוד שם.
2
ג׳ושלשה אלו הם תלת נקודין דאורייתא הנזכר בתיקונים ושמעתי פירושו כי כללות התורה הוא ג' דברים לעשות כרצון השם יתברך וכרצון איש ואיש שלא להרע לחבירו וכרצון עצמו גם כן שלא להרע עצמו ולבקש טובת עצמו גם כן, ואלו הג' הם הרמוזים כמו שכתוב אורייתא וקובית הלל וישראל חד והוא גם כן מה שכתוב (שבת ל"א.) ואהבת לריעך כמוך כלל גדול בתורה, פירוש ואהבת כמה דאת אמר ואהבת את ד' אלקיך שסתם אהבת בני ישראל להשם יתברך ולריעך שיהיה גם כן טובה לריעך וגם כמוך טובה לעצמך, וזהו מעשה בראשית טובת הנבראים עצמם, ומעשה מרכבה רצון השם יתברך, וסתרי עריות הוא מצד השפעתם לזולתם, וכן כל דבר נחלק לראש תוך סוף כנודע, וכלל הגוף הם ראש שהוא המקבל ההשפעה מלמעלה והגוף הוא עצם האדם ושוקין הם כח ההשפעה לזולת וכל חלק מהם גם כן חלוק לתלת כנודע, ובראש עצמו יש ג' ראשונות כח"ב או חבן דוד מצד פנימיותן החכמה הוא מהשם יתברך ומה שמקבל ובינה עצמיותו שמבין דבר מתוך דבר ודעת חבורם להשפיע ללב וכחות הפעולה, ובחיצוניות פירוש בלא ההתבוננות מצד עומק פנימיות הכחות רק מצד החיצוניות המתגלה עצם הראש הוא החכמה שבמוח והבינה הוא כחו המשפיע ללב וכתר הוא ההשפעה שלמעלה מראשו מהשם יתברך, וג' אחרונות של כל פרצוף הם כחות ההשפעה והם נה"י נצח הימין מקרבת שרצונו להשפיע והוא כח המשפיע והוד הוא שמאל דוחה כאלו רצונו לעכב לעצמו ויסוד בו הוא מידת ההשפעה, והם נעשים ג' ראשונות לפרצוף שתחתיו פירוש כח המושפע והמקבל ההשפעה מג' כחות אלו של נותן ההשפעה נעשו ג' ראשונות שהם ג' כחות של קבלות ההשפעה של המקבל שחלוק גם כן לג' כחות אלו עצמם כנ"ל, כי כפי חלוקתם במשפיע כך מתחלקים במקבל, והם ג' ראשונות של התורה המדרכת לאדם בנ' שערי בינה, וג' ראשונות שהם האחרונות מחכמה הם ג' סתרים שהם סוד כידוע דראשית הגילוי לאדם הוא בלב דקיימא לשאלה, מה חכמה שבמוח שאינו מורגש בלב לא קיימא לשאלה, וכן חכמת השם יתברך שלא מצד התגלותה בבינה שבלב בני ישראל אין דורשין, ובמרכבה שהוא הא' המדבר ביחודו של עולם ביחיד, ומעשה בראשית שמדבר מנבראים ויש ב' בורא ונברא בשנים, ובעריות שמדבר מן הזולת שהוא הג' בשלשה, ובתורה נתהפך הסדר להיות פרשת לך דמעשה מרכבה הג' כנ"ל דכתר דחיצוניות בפנימיות הוא הדעת שהוא הג', ובתורה הוא מצד השפעת החכמה לבינה שבלב שהוא על ידי הדעת שבחכמה המחבר חכמה ובינה שבחכמה.
3
ד׳ושלשה כחות אלו של חכמה בהשפעה היה בג' אלו אנשים המדוברים באותן פרשיות, כח חכמת מעשה בראשית נשפע באדם הראשון שהוא הנברא הראשון והכיר את עצמו ומכח זה הכיר חכמה שבכל הנבראים כמה שכתוב ויבא וגו' כל אשר יקרא וגו' וקריאת השמות הוא מצד הבקיאות בחכמת טבע של כל נברא, ודרשו לב' הם שני בניו קין והבל שהם גם כן שורשי כל הנפשות כמוהו הנודע כי הם ראשית אונו, ונח היה בקי בחכמת סתרי הוצאות נבראים על ידי שנצטוה להכניס כל בעלי חיים וצומח להחיות זרע ודרשה לג' בניו, ומהם פירוש האומות ללשונותם שכח כל האומות בזה בקיום העולם במעשיהם ופעולתם שעל זה הוא כל קיום האומות לקיום וישוב העולם לחדש פעולות שונות בנבראים כל אומה פועלת פעולה מיוחד בע' כחות הנפש כמה שכתוב במק"א, ואברהם אבינו ע"ה ב' כליותיו כב' מעינות נובעות חכמה (בראשית רבה פצ"ה) דמעשה מרכבה לדעת ולהכיר שאי אשפר לבירה בלא מנהיג הרוכב על כל הבריאה ודרשה לבנו יחידו, ובו התחלת השפעה לבינה שבלב דהיינו לכנסת ישראל שממנו בנין האומה הישראל ית המכירים זה בבירור לבבם שהם מרכבה להשם יתברך, מה אדם ונח אבות לכל העולם כולו, ומכל מקום גם אברהם א ע נקרא אב המון גוים כי הוא אינו מלידה מבטן זרע ישראל העמוסים מני רחם להיות צור לבבו יתברך שמו בתולדה, שהרי נקרא תחלה לגרים (חגיגה ג'.) כי עם ידי השתדלותו זכה לבינה שבלב ולהיות נקרא איתן האזרחי (בבא בתרא ט"ו) כאזרח בישראל שהוא איש הישראל י מבטן, וכטעם טל ילדותך שדרשו חז"ל (בראשית רבה לפ"ט) על אברהם א ע, אבל עיקרו הוא מצד השגת החכמה יתירה ויש חכמה באו"ה כמו שאמרו ז"ל, (איכה רבה פ"ב) ויציבא מילתא מה שכתוב הרמב"מ בפירוש מעשה בראשית ומעשה מרכבה כנודע ואין טענה עליו מה שכתוב בספר עבודת הקודש וכדומה לו דאם כן היו חכמי או"ה כאריסטו והדומה בקיאים במעשה בראשית ומעשה מרכבה כנביאי ישראל, כי אמת הוא כן דיש חכמה באו"ה והיינו חכמת אמת רק שאינו מורגש ללב ואינו תורה להדריך הלב על ידו, מה חכמת בני ישראל נקרא תורה כי מרכבה דיחזקאל באובנתא דלבא תליא כמה שכתוב במגילה (כ"ד:) דהעיקר על ידי הרגשת הלב באור השם יתברך וזה אינו באו"ה כלל רק בישראל שהקבית הלל לבן של ישראל, (שי"ר פ"ה) ומעשה בראשית ומעשה מרכבה וסתרי פעולות הנבראים בכל מיני חכמות לימודיות דבני ישראל הוא עצמו אותן חכמות לימודיות דבני ישראל הוא עצמו אותן חכמות אלקיות וטבעיות ולימודיות דאומות העולם, רק מצד נביעותן מהבינה שבלב להכיר בכל דבר אמיתות השם יתברך הוא בענין אחר ממש, וכמו ששמעתי כי כל חכמתו דרשב"י בספר הזוהר ידעו גם כן סבי דבי אתונא מחכמי יון שהיו קרוב לזמנו והיו לעומתו זה לעומת זה והיה ספירות הם עצמן היה מאמרות הידועים לבעלי ההגיון רק שהשיגום בלבוש אחר מצד החיצוניות ואינו דברי תורה כלל וכן כל חכמת שלמה המלך ע היה יודע גם כן חירם מלך צור שהיה לעומתו זה לעומת זה וכן חכמתו של משה רבינו ע"ה ידע בלעם מצד החיצוניות [וכאמרם ז"ל שילהי זבחים (קט"ז.) דנתקבצו או"ה לבלעם וסיפר להם ענין מתן תורה, וזה שאיתא בספרי (סוף ברכה) באו"ה קם ומנו בלעם] כך שמעתי ויציבא מילתא, וג' אלו הם גם כן נגד ג' מיני חכמות הנזכרים הגם שכל אחד כולל שלשתם מכל מקום כל אחד מתיחד ורשום בכח אחד פרטי, משה רבינו עליו השלום הוא המגלה ומפרסם אלקות בעולם במתן תורה וכן שמעתי דהוא שורשו מדבור אנכי ד' אלקיך שהשם יתברך רוכב ומנהיג העולם הוא מעשה מרכבה, וזהו תורה שבכתב שהוא מהשם יתברך עצמו דמעשה מרכבה הוא מצד השם יתברך והשגת מדותיו יתברך, ולכך משה רבינו ע"ההוא מדת הדעת כנודע שהוא להשפיע ידיעה זו ללב, ודבר זה של השפעת החכמה ללב הוא גם כן מצד שהשם יתברך רוכב על הנבראים והוא צור ללבן על ידי זה נשפע ללב, שהרי באו"ה אינו נשפע אעל פסוק שמשיגים חכמה וידעו גם כן ממתן תורה כמו שאמרו ז"ל רק דקרו לי' אלקא דאלקא כדאיתא שילהי מנחות, היינו דהשגתם מצד החיצוניות שהוא הכתר ולא פנימיות הדעת, והיינו דאמת דהקב"ה רוכב רק כמו הכתר על הראש שהוא למעלה מהראש ומבדילים הכתר מן הראש ואומרים שהנהגת הגוף על ידי הראש וחכמתם ועוצם ידם הוא המשגת חכמה ופועלת גבורה, כי לא ידעו מפנימיות הכתר שהוא הדעת שהוא המחבר מוח ולב להיות הלב מלא גם כן מאור אלקי המושג במוח יהיה מורגש ללב, זהו על ידי חיצונות הכתר שנכנס בפנימיות לגוף פירוש שהשם יתברך רוכב בכל מעמקי לב האדם גם כן ואין הכתר נבדל מן הראש כלל וזהו דעת דמשה רבינו ע"ה, מה בלעם היה דעת דסט"א שהלב שלו מלא מכל מיני רע ומצד זה חכמת מעשה מרכבה שלו הולידה מיני כשפים שמכחישים פמליא של מעלה, (סנהדרין ס"ז.) ואיתא בתדבא"ר (פכ"ח) כי בב' דברים בלעם גדול ממשה רבינו עיעוין שם פירוש כי הוא השיג מצד החיצוניות שהוא הכתר שהוא גדול ולמעלה מהדעת ואין כאן מקומו עוד, ושלמה המלך ע חכמתו מעשה בראשית כמה שכתוב וידבר על העצים וגו' וספריו נקראו רוח הקודש שהוא גם כן פעולת השם יתברך רק שהוא יוצא מפה האדם וכן מעשה בראשית היינו חכמת השם יתברך המלובשת בנבראים, ורשב"י חכמתו בסתרי תורה שהוא תורה שבעל פה וחכמת האדם עצמו הוא החכמה דפעולתן של הנבראים, והגם דכל אחד דיבר משלשת החכמות היינו כי כל אחד מהג' כלול גם כן מג' אלו וכנזכר למעלה.
4
ה׳וספר יצירה הוא ברייתא דמעשה בראשית לימוד חכמת מעשה בראשית, ושנינו שם [בריש פרק א'] וברא את עולמו בג' ספרים ספר וספר וספור, הם גם כן ג' מיני חכמות אלו כי בראשית מתרגמינן בחכמתא ובל"ב נתיבות פליאות חכמה וכו' נברא העולם שהם כ"ב אותיות ועשר ספירות עיין שם בספר יצירה, היינו כנודע דבכל דבר יש אורות וכלים הכלים הם אותיות כי בדבר ד' שמים נעשו והדבור הוא באותיות ולעולם ד' דברך ניצב בשמים שדבורו המקיימם עכשיו גם כן, ואותיות הדבור הם כלי השמים וי' ספירות הוא אור השם יתברך פירוש כח המדבר המלובש בהדבור, וזהו כלל בכל הנבראים יש חומר וצורה דהיינו אורות וכלים וכל אור חלוק לי' מדרגות וכלים חלוקים לכ"ב אותיות והכל מחכמתו יתברך והם בהכרח ל"ב נתיבות חלוקים משכל ובחכמה, וזכר שם אחר כך שמות והם האורות ואחר כך ספרים והם הכלים כי הספרים מאותיות, וכן דברי המפרשים שם שהם ג' אמות וז' כפולות וי"ב פשוטים שזכר אחר כך וכן דברי הראבן דוד שם, וה"ר משה בוטריל בשם ר"א הקליר בשם זקינו שהם שכל משכיל מושכל שיש בחכמת מעשה בראשית עצמו שהוא חכמת הטבע כדברי הרמב"מ, ואצל האומות גם כן חלוק לב' ספור הטבעים היינו ידיעת כל הנבראים והבדלם זה מן זה בעניינים וגוונים ומהותם וזהו כלים, וזהו אצל בני ישראל חכמת אדם הראשון בקריאת שמות שידע באיזה אותיות מדבור ד' נתהוה חומר נברא זה, ולימוד חכמת הטבע ידיעת כחות פנימיות של כל דבר זה נקרא אצל בני ישראל ידיעת אורות השם יתברך איך הוא מחי' את כולם בפנימיותם יש בכל אחד ניצוץ אור מאמיתות השם יתברך המתפשט ממדותיו דהיינו שמותיו יתברך כנודע, והם קבוצם קומה שלימה החלוקה לי' שחלוק לג' כנזכר למעלה דהיינו ראש תוך סוף, כי כללות הבריאה בגין לאשתמודעיין ולמענהו לקילוסו (שוחר טוב י"ט) לדעת שיש בורא על ידי הכרת אור חכמתו בנבראים, והשכל שהוא הידיעה וההכרה בבורא זהו מעשה מרכבה, והמושכל שהוא החיות דנבראים הוא מעשה בראשית והמשכיל הוא שכל האדם המתבונן הרי הנבראים פעלו והולידו זה באדם והוא פעולת הנבראים, וחלוקה זו הוא גם כן בנתיבת חכמה בין באורות בין בכלים בחכמתו דהשם יתברך שהוא הפועלת חכמה זו דמעשה בראשית בלב האדם בהתבוננותו בחכמת השם יתברך באורות ובכלים, והחלוקה בכלים נקרא ג' ספרים פירוש ג' הוראות שיש למילת ספר כמה שכתוב בפירוש הר"א גרמיזא והר"מ בוטריל לשם ע"ש, פירוש חקיקת האותיות זהו העמידה על יסוד כל דבר, ובכללות הם ג' אמות ויסודות אויר מים אש ובכל פרטי נברא חומר בפני עצמו זה כסף וזה זהב וכן בצומח ובעלי חיים, והוא צורת האותיות עצמן שהם יסוד הנבראים וזהו הראש והשכל עצמו, ופירוש ספר לשון מנין הוא הסוף כגירסת ר"י הלוי [בכוזרי] המובא בפירוש הר"מ בוטריל על הכחות קבועים שבכל נברא דרך משל כח האש לשרוף והמים לכבות והצומח ליזון והדומם להיעשות כלי לתשמיש וכיוצא בפרטי פרטות, והם בכלל הנבראים י"ב פשוטות שנגדם י"ב מזלות שהם כוכבי השבת דקביעי וקיימי ברקיע שהם כחות של פעולתם, וזהו נגד המשכיל וכח פעולת הברואים בזולת שזהוש התבוננות איש הישראל י בכחות פעולת הנבראים לדעת האותיות דדבור השם יתברך שפועלים כך, ואותם אותיות נקראים ספר לשון מנין שהוא מנין הכחות של כל אחד חלוק כפי מנין האותיות ולא כפי צורתן שזהו ספר הא' ביסודן, ואותם אותיות הם כח המשכיל רצה לומר מי שמשתמש בנבראים שהם המושכלים כי גלוי הכחות הוא מצד השימוש בהם, וספר לשון סיפור דברים הוא האמצעי בידיעות כחות המשתנים שבכל נברא רצה לומר שפעם הוא כך ופעם כך, דרך משל בצומח ובעלי חיים הוא הולך וגדל ותחילתו קטן וגם כן סופו נרקב וכלה וכן בדוממים הוא משתנה בין בתחלת מיני המתכות וכדומה ובין בסוף כשמתפרר וכיוצא, וזהו עצם כח המושכל וכח הנבראים עצמן שהם בכללות ז' כפולות, פירוש כפולות מצד התמורות של דבר והפכו כמה שכתוב בספר יצירה שנגדם ז' כוכבי לכת ברקיע שהולכים ומשנים מקומם בכל פעם ואין עומדים קבועים במקום וסדר אחד כמזלות, וזה (נמחק תיבה א') לעצם כח פרטי של עצמות כל נברא שמצד כח עצמן הוא ההשתנות כמו כח הצמיחה בצומח והגידול בבעלי חיים וכדומה זהו עצם הספור, שבספר ותיבות יש חקיקת אותיות ומנינם ועצם הספור שבאותן אותיות, וזהו עצם דמעשה בראשית היינו ענין הנבראין עצמן, והם חלוקין לז' והיסודות לג' כי כל דבר חלוק לי' ג' ראשונות וז' תחתונות הג' ראשונות הם היסודות וההתחלה והז' תחתונות הם כללות גוף הדבר, וכחות של פעולתן הם י"ב כי בכל פעולה יובחן י"ב מיני הבחנות שהם י"ב גבולי אלכסון שיש בכל גשם כמה שכתוב בספר יצירה, כמו ששמעתי פירוש גבולי אלכסון היינו דברים הפכיים שזה נגד זה, ובכל דבר יש ו' קצוות כנודע שהם ו' ימי הבנין וכחות פרטיות של מיני פעולות וכל א' דבר והפכו הרי י"ב מינים בפעולות, וזהו בכלים כחות הפעולות הם י"ב בפני עצמו והם כ"ב, אבל באותיות הוא רק י' כי כחות הפעולה כללות בז' תחתונות שג' הם כחות הגוף וג' כחות הפעולה וכח הפעולה עצמה הוא העשירית כנודע, היינו דבהמצאת הפעולה לפועל על ידי הכלים הנגלים הרי מצד הנגלה הפעולה נפרדת מן הפועל, מה שאין כן מצד האור הפנימי הנעלם שהוא כח של הפועל עצמו הרי הוא כלול בגוף הפועל ובכלל היה כחות של גוף קומתו כמו שהג' ראשונות שהם היסודות כלולים בגוף קומתו, ובכלל האורות, וכלים ידיעת הכלים היינו צירוף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ שנתבאר בס' יצירה זהו מעשה בראשית שנכלל בפרשת בראשית, והאורות איך השם יתברך מאיר בכולם ושאין בירה בלא מנהיג זהו מעשה מרכבה וחכמת אברהם אבינו ע"ה שבפרשת לך שהשיג זה אחר שעמד על ספר יצירה כמה שכתוב בסוף ס' יצירה.
5
ו׳וזהו הקדמת שבח למלאכת המשכן בפרשת ויקהל שהוא גם כן מעשה בראשית כמה שכתוב בהרואה (נ"ה.) יודע היה בצלאל לצרף וכו', ושבת הוא זוי השכינה ואור השם יתברך הממלא את המשכן וברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, (שבת על זה:) ותחלה הוא פרשת בראשית בידיעת הכלים ואחר כך השגת האור דאברהם א ע על ידי ידיעות על דרך יתרון האור מן החושך, וכן הוא סדר השגת האדם באור השם יתברך כברייתו של עולם דמקודם ששת ימי המעשה ואחר כך שבת שהוא שבות ימי המעשה, אבל המשכן שהוא פעולת האדם דוגמת השם יתברך והוא חכמת פעולת הנבראים שבפרשת נח שזהו הבינה שבחכמה נגד הבינה שבלב ששם ההבדלה בין ישראל לעמים בכח פעולתן והשתדלותן, שגם העמים משתדלים הרבה גשרים גשרנו וכל מיני חכמות לישוב העולם הכל הוא חכמת נח שנקרא איש האדמה בעלא דארעא שעוסק בישוב העולם היפוך דור המבול המחריבים, ומצידו נמשך דור הפלגה המפרידים ומבדילים בין אור לחושך, והשם יתברך לקח לחלקו אברהם א ע שזה יש לו הבינה יתירה כמו שאמרו ז"ל ביומא (כ"ח:) דהיינו כח הפעולה בהפלגה שהוא המתחיל בהשתדלות להשגת השם יתברך שהוא עמוד העבודה והוליד את יצחק שהוא עמוד התורה דאורייתא מסטריה שמברר כל הנ' שערי בינה שבלב, ולפעולת אדם צריך להיות האור קודם ואחר כך עשיית הכלי וכמו אדם הראשון שקידש השבת ואחר כך ו' ימי הפעולה וכמו שאמרו ז"ל בפרשת כלל גדול (ס"ט:) כי בלעדי השגת אור השם יתברך אי אפשר לו לפעול כלל, ולכך שבת קודם למלאכת משכן, וב' עניינים אלו מצד השתדלות אדם שלעמל יולד מכח פעולותיו הם השגות דדור המבול ודור הפלגה במכשלה שקודם עמידה לדברי תורה, דדור הפלגה בנין המגדל הוא דוגמת בנין משכן ובית המקדש להיות מקום קביעא וקיימא להם רק שהיה לצורך גופם ותאותם ולא להשראת שכינה, ודור המבול אמרו ז"ל פרשת חלק (ק"ח:) שהטעימו הקב"ה מעין עולם הבא זהו דוגמת שבת שהוא מעין עולם הבא שהשיגו האור והפנימיות של כח הפעולה כנ"ל, דשבת הוא הפנימיות של ששת ימי המעשה ועל ידי זה העלו כל מיני פעולות בהתפשטות תאותם בתאוה ורציחה דחמס, וביחוד עון דדור המבול בהוצאת ז"ל שקראו חז"ל בריש פרק כל היד בני מבול דהיינו התפשטות פעולה לבטלה שאינו בורא בריאה כלל באמת, זהו מצד אור של כח הפעולה הנשפע בהם ומצד התאוה לא עצרו כח להגדירו, וזה גורם כליון הבריאה באמת ושבירת הכלים היפך אור השם יתברך שהוא מחי' ופועל בנין הכלים, ולכך תיקון עון דדור המבול הוא על ידי שמירת שבת כהלכתו ובסור מרע דסור מרע דשבת הוא הגדרת כח הפעולה וזהו תיקון עון דור המבול בהוצאת ז"ל, ולכן פרשת שבת דקודם למשכן הזהיר לא תבערו אש וגו', וכפשטי' מצות שבת הוא בעונג ובודאי היה עונג שבת יותר אם היה מותר לבער אש לבשל ולחמם התבשילים והמאכלות ולהחם גופו וכיוצא, והזהיר לא תבערו שאסור לעשות מלאכה לצורך העונג, וכן בסודו בהנאה מזיו השכינה יוכל להלהיב להיות כאש אוכלה ותגבר ההנאה, אלא שצריך הגדרה שלא יהיה חכמתו מרובה ממעשיו שזה יגרום שבירת הכלי כי ירצה אחר כך לפעול פעולת שלא בהגדרה רק כפי רבוי ההשגה שמזה נמשך עון דדור המבול הרומז לשבירת הכלים חס וחלילה, ופרשת ויקהל שנאמרה בהקהל הוא לעומת פרשת נח המדברת גם כן מקהילת כל בני העולם בדור הפלגה, רק ששם הוא מצד החכמה ויש חכמה באומות העולם גם כן כנ"ל מה כאן מצד הבינה שבלב והתורה דלא עשה כן לכל גוי, וכמה שכתוב בזוהר (שמות קצ"ה.) דויקהל וגו' היינו שהפרישן מערב רב רק בני ישראל לבד ולא להם חלק ונחלה בבית אלקינו שהוא השתדלות ופעולת עם בני ישראל אין הדמות לפעולתם כלל כי אצלם לב אין, וזהו דוגמת בחירת אברהם א ע מדור הפלגה, ופרשת שבת בתחלתו דוגמת נח בתיבה שהוא השביתה מכל הפעולות רק שהוא הכנה לכל מיני פעולות כי עמו בתיבה מכל החי וכן כל מיני צמחים להחיות זרע, וכן שבת הוא השביתה ממעשה והוא האור פנימי לכחות הפעולה דבני ישראל שכל פעולתן הוא מהשם יתברך כטעם כי כל מעשינו פעלת לנו ומקדשין שבת ואחר כך מוכן ששת ימי המעשה, וגם במעשה בראשית הכ"ב אותיות שמשו בששת ימי בראשית והיה אורות ביום השבת, ובאמת הכל נברא ביום א' כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פי"ב) ובמאמר יהי אור נבראו כל מיני אור ונאצלו גם כן היה אורות שבתוך הכלים רק דשלימותן במנוחה דיום השבת.
6