ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות חזקת מטלטלין ב׳:ד׳Likutei Halakhot, Choshen Mishpat, Laws of Movable Property 2:4
א׳וזה בחי' השבועה שהטילו חז"ל על המוחזק שישבע שהוא כדבריו ויפטר. כי היד הנ"ל שעל ידה מכניעין המדמה וכו' כנ"ל לאו כל אדם זוכה לזה לבחי' יד הנ"ל שיוכל להכניע המדמה על ידה וכמובן שם בדברי רבינו הנ"ל שצריך שיהי' המנגן ביד לעשות תיקון הנ"ל שצריך שיהי' המנגן ביד לעשות תיקון הנ"ל אדם גדול מאד, וזה בחי' יוסף הצדיק שזכה לזה בבחי' ויוסף ישית ידו על עיניך ע"ש. וזה בחי' שבועה הנ"ל כי השבועה הוא בחי' יוסף שהוא בחי' צדיק יסוד עולם כמובא בספרים. וע"י השבועה זוכין לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שזה עיקר בחי' נדר ושבועה שהם עולים עד עלמא דאתי שהוא בחי' יוה"כ שמתירים אז נדרים ושבועות, כי יוה"כ הוא בחי' עוה"ב שאין בו איכלה ושתיה כידוע כל זה. כי זה עיקר בחי' נדר ושבועה לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי עיקר בחי' לאדבקא וכו' הנ"ל נעשה ע"י שמגדילין השכל בכל דבר להעלות הרגלין של הקדושה לשרשם וכו' כנ"ל, וזה נעשה ביותר ע "י בחינת נדר ושבועה של ידם אנו יכולין לעשות תורה ומצוות מכל הדברים שבעולם אפילו מדבר הרשות אנו עושין תורה ומצוות ע"י נדר ושבועה (וכמובא מזה במ"א בהלכות נדרים ושבועות ע"ש). וזה בחי' לאדבקא הנ"ל להעלות החיות והרגלין הנ"ל לשרשם כנ"ל. כי כל התורה כולה ניתנה בשביל בחי' זו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי עיקר הקדושה הוא רק בשביל זה להתדב ק באור החיים בעלמא דאתי. כ"ש וחי בהם לעולם שכולו טוב וכו', ובשביל זה נתן לנו הש"י את כל מצוות התורה. כי הש"י שיער בדעתו כביכול שע"י רמ"ח מצוות אלו נוכל לדבק מחשבתינו בעלמא דאתי לפי העת והזמן והאדם והמקום. כי בפסח אנו מדבקין מחשבתינו בעלמא דאתי ע"י אכילת מצה וד' כוסות וכו'. ובסוכות ע"י סוכה ולולב וכיוצא בזה. בר"ה ע"י שופר ובי"ה ע"י התענית וכן בשאר הזמנים. וכן בכל יום ויום אנו מתדבקין בעלמא דאתי ע"י ציצית ותפילין ושאר מצוות הנוהגים בכל יום. וכן לפי האדם כי כהנים ולוים יש להם מצוות מיוחדות לאדבקא על ידם וכן בשאר ב"א. וכן לפי המקום כי בא"י יש מצוות מיוחדות לאדבקא על ידם וכו' וכיוצא בזה. כי כלל כל המצות הוא רק לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל. וכל השס"ה לא תעשה הם בשביל לשמור את הזכרון ע"י שנשמרין מבחי' רע עין שהוא מיתת הלב שהם בחי' כלל כל השס"ה ל"ת שכולם נמשכין מבחי' הרע עין שהוא מיתת הלב כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו'. וכל זה הוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי ע"י תרי"ג מצוות התורה. אבל גם בכל דבר יש חיות אלקות וכו' וזה נמסר לכל אדם בפרט לפי מדריגתו שזוכה לאדבקא מחשבותיו גם בכל דברי הרשות בעלמא דאתי. והתורה האירה עיניו וגילתה לנו זאת שנוכל לדבק מחשבותינו בעלמא דאתי בכל הדברים שבעולם ולעשות מהם תורה וגילתה לנו זאת ע"י מצוות נדר ושבועה, שבזה הראה לנו התורה בפירוש/ שאנו יכולין לעשות בעצמינו תורה ומצוות מכל הדברים שבעולם אפילו מדבר הרשות. כי זה הדבר הרשות מתחילה לא היה בו שום מצוה. ועכשיו ע"י הנדר ושבועה שחייב בעצמו בנדר או שבועה לעשות או שלא לעשות עכשיו נעשה מזה הדבר הרשות תורה ומצוות. נמצא שע"י נדר ושובעה הוא עיקר בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי מכל הדברים שבעולם, כי שם עיקר השורש של נדר ושובעה, בבחי' עלמא דאתי כנ"ל:
1