ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר א׳:ג׳Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Morning Conduct 1:3

א׳וזְֶה בְּחִינַת (תהלים נז, ט): ״עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָׁחַר״, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּמִנְּפִילָתוֹ. וְעַל־יְדֵי מַה יִתְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ? עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן, וְזֶהוּ: ״אָעִירָה שָׁחַר״.

ב׳כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בִּבְחִינַת שַׁחַר, בִּבְחִינַת (שיר־השירים א, ה): ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם״, כִּי מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַנְּקֻדָּה מְעֹרֶבֶת בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה וּבִפְגָמִים הַרְבֵּה שֶׁפָּגַם זֶה הָאָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְמָה שֶׁהִיא שְׁחוֹרָה, כִּי מֻנַּחַת בְּקַדְרוּת וּבְשַׁחֲרוּת, חַס וְשָׁלוֹם, אֶצְלוֹ.

ג׳אֲבָל כְּשֶׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ״ל, אֲזַי הִיא אוֹמֶרֶת: ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת וְכוּ׳״, כִּי אֵין הַשַּׁחֲרוּת מִשֶּׁלִּי וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם. כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה בְּעַצְמָה שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הָאָדָם, אֲפִלּוּ אֵצֶל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל – הִיא נָאוָה וְיָפָה מְאֹד! רַק שֶׁהַשַּׁחֲרוּת חוֹפָה עָלֶיהָ, אֲבָל כְּשֶׁמְּעוֹרְרִין אוֹתָהּ, הִיא אוֹמֶרֶת: ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת״, כִּי מִצַּד עַצְמִי אֲנִי נָאוָה עַד מְאֹד.

ד׳וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (שמות רבה מט, ב): ״שְׁחוֹרָה אֲנִי – בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְנָאוָה אֲנִי – בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן״, הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לִי חֲטָאִים הַרְבֵּה וְנִתְרַחַקְתִּי מְאֹד מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ.

ה׳וְזֶה בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי ״כָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה־זָרָה כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ״ (חולין ה.). אַף־עַל־פִּי־כֵן ״וְנָאוָה אֲנִי – בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן״, הַיְנוּ בְּחִינַת מְעַט טוֹב שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי עֲדַיִן. כִּי תֵּכֶף אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל נִצְטַוּוּ עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְרַצָּה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם.

ו׳כִּי מֹשֶׁה הָיָה יָכוֹל זֹאת לִמְצֹא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל כּמַָּה פְּעָמִים (בלקוטי תנינא סימן פב, ועוד). וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם תָּמִיד, אֲפִלּוּ כְּשֶׁפָּגְמוּ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, אַף־עַל־פִּי־כֵן מָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת.

ז׳וְעַל־כֵּן אָמַר מֹשֶׁה (שמות לב, יא): ״לָמָּה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וְכוּ׳״. כִּי הוּא מָצָא הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם וַאֲזַי נִדְחֶה הָרָע לְגַמְרֵי כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן אָמַר: ״לָמָּה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ״, כִּי הָרָע אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל כְּנֶגֶד מְעַט הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲדַיִן.

ח׳וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִתְרַצָּה לוֹ, ״וַיִּנָחֶם עַל הָרָעָה וְכוּ׳״ (שם לב, יד), וְאָז לִמֵּד הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה וְסִדֵּר לְפָנָיו שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. וְזֶהוּ (שם לג, יט): ״וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי וְכוּ׳״, שֶׁלִּמְּדוֹ וְגִלָּה לוֹ כָּל הַטּוֹב שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכֹּל תָּמִיד, וִיכוֹלִין לְעוֹרֵר הַטּוֹב בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים וּלְהַכְנִיסוֹ בְּכַף זְכוּת וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה.

ט׳וְזֶה בְּחִינַת שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, בְּחִינַת (שם לד, ו): ״ה׳ ה׳ אֵל רַחוּם וְחַנוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְכוּ׳״, שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְטוֹב לַכֹּל, וּמַאֲרִיךְ אַף לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים, כִּי הוּא מַטֶּה כְּלַפֵּי חסֶֶד (ראש השנה יז.), וְדָן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וּמוֹצֵא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְרִיעַ אוֹתָם לְכַף זְכוּת כַּנַּ״ל.

י׳וזְֶהוּ בְּחִינַת (שם לד, ז): ״נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים״ – שֶׁבְּחִינַת הַחֶסֶד, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא נְקֻדָּה טוֹבָה וְכוּ׳, כַּנַּ״ל, זֶה הַחֶסֶד נוֹצֵר וּמַמְתִּיק ״לָאֲלָפִים״, הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגֶד זֶה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּגָמִים שֶׁפָּגַם אוֹתוֹ הָאָדָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן מְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא עַל־יְדֵי הַחֶסֶד כַּנַּ״ל דּוֹחֶה הַכֹּל כַּנַּ״ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה (שם): ״נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְכוּ׳״, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְכוּ׳, כַּנַּ״ל.