ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ג׳:ג׳Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Morning Conduct 3:3

א׳וְזֶהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁנָה הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהַמֹּחִין, כִּי נִתְחַדְּשִׁין עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בִּשְׁעַת שֵׁנָה כַּנַּ״ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לִזָּהֵר לָקוּם בַחֲצוֹת לַיְלָה.

ב׳כִּי הַלַּיְלָה, שֶׁהוּא הַחֹשֶׁךְ, הֶעְדֵר הַדַּעַת, כְּלוּלָה מִשְּׁנֵי חֲלָקִים, שֶׁהֵם חֲצוֹת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן וַחֲצוֹת לַיְלָה הַשֵּׁנִי, כַּמּוּבָא (לך לך צב.).

ג׳שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ״ל. כִּי חֲצוֹת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן אָז הַחשֶֹׁךְ וְהַדִּין גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כִּי אָז נִמְשַׁךְ הַחֹשֶׁךְ מִבְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, שֶׁאֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הֵם בְּחִינַת תֹּקֶף הַחֹשֶׁךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְיַשְּבָׁן. וְעַל־כֵּן אָז צְרִיכִין שֵׁנָה, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, כִּי אָז צְרִיכִין לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ״ל.

ד׳אֲבָל בַּחֲצוֹת לַיְלָה אָז נִמְתָּק הַדִּין, וְאָז נִסְתַּלְּקִין מִן הַדַּעַת אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ״ל, וְאָז צְרִיכִין לָקוּם וְלַעֲסֹק בְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַדַּעַת וּפוֹתְחִין שְׁבִילֵי הַשֵּׁכֶל כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדַעַת שָׁלֵם לְיַשֵּׁב וּלְהָבִין תֵּרוּץ עַל אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן כַּנַּ״ל.

ה׳וזְֶהוּ (תהלים קיט, סב): ״חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״ – ״עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״ דַּיְקָא, כִּי קִימַת חֲצוֹת לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, זֶהוּ בְּחִינַת לִמּוּד הַפּוֹסְקִים הַנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַדַּעַת לְיַשֵּׁב אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּחֲצוֹת כַּנַּ״ל.

ו׳וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בשלח נז:) וּבְדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל (סימן קמט), שֶׁעַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת, וְעַל־יְדֵי שֶׁעוֹסְקִין אָז בַּתּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשַׁךְ הַדַּעַת. הַיְנוּ כַּנַּ״ל, כִּי אָז בַּחֲצוֹת לַיְלָה הַשֵּׁנִי נִמְתָּק הַדִּין, וְאֵין הַחֹשֶׁךְ נִמְשַׁךְ אָז רַק מִבְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן, רַק שֶׁנִּסְתְּמוּ שְׁבִילֵי הַדַּעַת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֶשְׁכַּת לַיְלָה.

ז׳וְעַל־כֵּן צְרִיכִין אָז לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כְּדֵי לִפְתֹּחַ שְׁבִילֵי הַדַּעַת, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדַעַת שָׁלֵם בְּאוֹר הַיּוֹם, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת וּלְגַדֵּל אֶת הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁאָז הִיא נִשְׁלֶמֶת, בִּבְחִינַת: ״נַפְקַת בְּצַפְרָא״, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: ״שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר״, כַּנַּ״ל.