ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ד׳:י״אLikutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Morning Conduct 4:11
א׳וְזֶה בְּחִינַת הַפְּלוּגְתָא שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל (שבת כא:), שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ״.
1
ב׳כִּי בֵּית שַׁמַּאי לְטַעֲמֵיהּ, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (שם לא.): שַׁמַּאי הָיָה קַפְּדָן, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה מְרַחֵק הַגֵּרִים מִלְּהִתְגַּיֵּר וּדְחָפָם בְּאַמַּת הַבִּנְיָן. אֲבָל הִלֵּל עַל־יְדֵי גֹּדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ קֵרְבָם בְּרַחֲמִים, אַף־עַל־ פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ הֲגוּנִים לְהִתְקָרֵב, וְאָמְרוּ דְּבָרִים זָרִים וְשִׁגָּעוֹן – לְלַמְּדָם כָּל הַתּוֹרָה כְּשֶׁעוֹמְדִים עַל רֶגֶל אַחַת וְכוּ׳, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא דְּחָפָם, וְקֵרְבָם בְּחָכְמָתוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ הַנִּפְלָא. וְעַל־כֵּן בֵּית שַׁמַּאי, שֶׁהָיוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי, שֶׁמִּגֹּדֶל צִדְקָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָרְחוֹקִים הַמְלֻכְלָכִים בְּחַטֹּאת נְעוּרֵיהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, עַל־כֵּן אָמְרוּ: ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״.
2
ג׳כִּי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, שְׁנֵיהֶם מוֹדִים, שֶׁצְּרִיכִים לְהוֹסִיף וּלְהַרְבּוֹת אוֹר בְּכָל יוֹם שֶׁבָּא אַחֲרָיו, כִּי בְּוַדַּאי הַנֵּס שֶׁל יְמֵי חֲנֻכָּה שֶׁדָּלַק הַנֵּר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק כִּי אִם יוֹם אֶחָד וְדָלַק שְׁמוֹנָה יָמִים, בְּוַדַּאי כָּל יוֹם שֶׁבָּא אַחֲרָיו – הַנֵּס גָּדוֹל וְנִפְלָא בְּיוֹתֵר, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי צְרִיכִין אוֹר גָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּכָל יוֹם שֶׁבָּא אַחַר־כָּךְ.
3
ד׳אַךְ בֵּית שַׁמַּאי סוֹבְרִים שֶׁמֵּחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ, מֵחֲמַת גּדֶֹל הָאוֹר שֶׁנִּמְשַׁךְ בְּכָל יוֹם בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״, כִּי אֵין הָרְשָׁעִים וְהָרְחוֹקִים כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה הָאוֹר. וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (חגיגה יב.): שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הָאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים וְכוּ׳, עַל־כֵּן הֵם סוֹבְרִים, שֶׁגַּם עַתָּה כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים מַשִּׂיגִים אוֹר גָּדוֹל – צְרִיכִים לְהַעֲלִים הָאוֹר, וְכָל מַה שֶּׁמַּשִּׂיגִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר – צְרִיכִים לְהַעֲלִים הָאוֹר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶהֱנוּ מִמֶּנּוּ הָרְשָׁעִים וְהָרְחוֹקִים כַּנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״.
4
ה׳אֲבָל בֵּית הִלֵּל, שֶׁהֵם מִתַּלְמִידֵי הִלֵּל, שֶׁהָיָה עוֹסֵק לְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד, עַל־כֵּן אָזְלֵי לְטַעֲמַיְיהוּ, וְאוֹמְרִים: ״מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ״. כִּי אַדְּרַבָּא! כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין אוֹר גָּדוֹל וְנוֹסָף בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּמוֹ־כֵן צְרִיכִין לְהָאִיר בְּהָעוֹלָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, לְהָאִיר לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כְּדֵי לְקָרֵב כָּל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, לְהָאִיר בְּהַקְּטַנִּים וְהַנְּמוּכִים מְאֹד, לְרַפְּאוֹת כָּל הַחוֹלִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְלָן.
5
ו׳כִּי כְּמוֹ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ רַבִּי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ״ל, כְּמוֹ־כֵן הָרַבִּי וְהַצַּדִּיק, כָּל מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה בְּיוֹתֵר – הוּא צָרִיךְ לְהָאִיר גַּם בְּהַקְּטַנִּים וְהַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר מַעֲלָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ – לְקָרֵב הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּכְבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר״ן חלק א׳, סימן י׳).
6
ז׳כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִים לְהַעֲלִים הָאוֹר הַגָּדוֹל, וּבִפְרָט כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְמַעֲלוֹת וְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת, בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ לְהַעֲלִים וְלִגְנֹז הָאוֹר, כִּי אֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם עוֹשִׂים תַּחְבּוּלוֹת כָּאֵלֶּה, וּמְתַקְּנִים תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה, וּמַלְבִּישִׁים הָאוֹר בִּלְבוּשִׁים וְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁמְּאִירִים גַּם בְּהַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה מְאֹד כַּנַּ״ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מוֹסִיפִים וְהוֹלְכִים וּמְאִירִים הָאוֹר לְמַטָּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, בִּבְחִינַת ״מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ״.
7
ח׳כִּי ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין״ (שבת כא: עין שם). וְקָשֶׁה, וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהוֹרִיד הַקְּדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם? אַךְ זֶהוּ בְּחִינַת הַנַּ״ל, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁהֵם גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה בֶּאֱמֶת, אַךְ מֵעצֶֹם קְדֻשָּׁתָם אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבּוֹל הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי תֹּקֶף קְדֻשָּׁתָם הֵם מְרַחֲקִין וּמוֹרִידִין, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה אֲנָשִׁים, מֵחֲמַת שֶׁכּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִסְבּוֹל מַעֲשֵׂיהֶם הַמְּגֻנִּים.
8
ט׳אֲבָל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ חָפֵץ בָּזֶה, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וְרוֹצֶה שֶׁהַצַּדִּיקִים יְרַחֲמוּ עַל יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וִיקָרְבוּ אוֹתָם, אֲפִלּוּ אִם הֵם כְּמוֹ שֶׁהֵם. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא עַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכַעַס גָּדוֹל עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, הוּא רוֹצֶה שֶׁהַצַּדִּיקִים יִתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם וִיקָרְבֻם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (שמות רבה מח, ב) עַל פָּסוּק (שמות לג, ז): ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה״, מֵחֲמַת שֶׁחָטְאוּ כָּל־כָּךְ, אָמַר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ: ״אֲנִי בְּכַעַס וְאַתָּה בְּכַעַס, אִם כֵּן, מִי יְקָרְבֵם? וְכוּ׳״, כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י (שם יא).
9
י׳וְכֵן מָצִינוּ בְּכַמָּה נְבִיאִים וְצַדִּיקִים, שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ קָבַל לִפְנֵיהֶם וְסִפֵּר לָהֶם גֹּדֶל צַעֲרוֹ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵעֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל הַמְּרֻבִּים, וּכְשֶׁהֵם חִזְּקוּ דְּבָרָיו וְלֹא הִמְלִיצוּ טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל -הִקְפִּיד עֲלֵיהֶם מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּהוֹשֵׁעַ הַנָּבִיא. וּבְאֵלִיָּהוּ שֶׁאָמַר (מלכים-א יט, י): ״קַנֹּא קִנֵּאתִי וְכוּ׳״, שֶׁאָמַר לוֹ (שם פסוק טז): ״וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ״, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (מכילתא בא בהקדמה, והובא בפרושׁ רש״י שם), שֶׁאָמַר לוֹ: ״אִי אֶפְשִׁי בִּנְבוּאָתְךָ עַל שֶׁאַתָּה מְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל״.
10
י״אכִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה רַק שֶׁיַּמְלִיצוּ טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל, וִירַחֲמוּ עַל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ עַל הַגְּרוּעִים -לְקָרֵב כֻּלָּם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר (שמות לב, לב): ״וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא וְכוּ׳״.
11
י״בוְזֶה בְּחִינַת: ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ״ – שֶׁכָּל מַה שֶׁמַּגִּיעִין וּבָאִין בַּקֹּדֶשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמַשִּׂיגִין הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת יוֹתֵר – צְרִיכִין לִהְיוֹת מַעֲלִין נְפָשׁוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
12
י״גוְלֹא מוֹרִידִין – דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזָהֲרוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹרִידִים הַנְּפָשׁוֹת עַל־יְדֵי גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לִכְלַל קְפֵידָא עַל יִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם וְהַשָּׂגָתָם אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבּוֹל אֶת הַגְּרוּעִים, עַד שֶׁכּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְהוֹרִיד אוֹתָם, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״ שֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי וְכַנַּ״ל.
13
י״דכִּי לֹא כֵן הוּא, כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין״ – כִּי כָל מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לְמַעֲלָה יְתֵרָה וְהַשָּׁגָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לְהִתְחַכֵּם וְלַעֲשׂוֹת צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים בְּתַחְבּוּלוֹת נִפְלָאוֹת, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּלְרַפְּאוֹת אֲפִלּוּ הַגְּרוּעִים וְהַחוֹלִים מְאֹד מְאֹד כַּנַּ״ל.
14
ט״ושֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁמַּדְלִיקִין לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת ״מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ״, כַּנַּ״ל.
15