ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ד׳:י״חLikutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Morning Conduct 4:18

א׳וְזֶה שֶׁחָלַם (שם לז, ז): ״וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׁדֶה״, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: קְשָׁרִים. הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּמִים הַנַּ״ל שֶׁהֵם בְּחִינַת קְשָׁרִים, כִּי הַצִּמְצוּם בְּחִינַת קֶשֶׁר, הַיְנוּ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ עוֹסְקִים בָּזֶה, שֶׁהָיוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים וְעוֹשִׂים קְשָׁרִים וְצִמְצוּמִים כְּדֵי לִמְשֹׁךְ עַל יָדָם הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת.

ב׳אֲבָל הַצִּמְצוּמִים וְהַכֵּלִים שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק עָלוּ עַל כֻּלָּם, בִּבְחִינַת (שם) ״והְִנּהֵ קָמָה אֲלמָֻּתִי וגְםַ נִצָּבָה וְכוּ׳״ – שֶׁהַקֶּשֶׁר וְהַצִּמְצוּם שֶׁלּוֹ קָמָה וְגַם נִצָּבָה לָעַד וְלָנֶצַח. ״וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי״ – שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים נִפְלָאִים שֶׁעָשָׂה בְּחָכְמָתוֹ הָעֲמֻקָּה, עַל־יְדֵי שֶׁעָסַק לְקָרֵב נְפָשׁוֹת תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁעוֹסְקִין בָּזֶה – לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, גַּם הֵם צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ.

ג׳כִּי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה עַל כֻּלָּם, בִּבְחִינַת (משלי לא, כט): ״רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה״, שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָעוֹסֵק לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים וּלְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה בְּחָכְמָה אֲמִתִּית כָּזֹאת, עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב הַכֹּל לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשֶּׁבַח שֶׁל ״אֵשֶׁת חַיִל וְכוּ׳״, בְּחִינַת (שם פסוק יג): ״דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״ – שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת וְכוּ׳.

ד׳וזְֶהוּ בְּחִינַת (פסוק יד): ״הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק וְכוּ׳, וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְכוּ׳״. שֶׁבְּתֹקֶף חֶשְׁכַּת לֵיל הַגָּלוּת שֶׁל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הִיא נוֹתֶנֶת לָהֶם טֶרֶף וְכוּ׳. וְכֵן הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב כָּל הַשֶּׁבַח הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

ה׳וזְֶה בְּחִינַת (פסוק כג): ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – שֶׁהֵם בְּחִינַת ״שִׁעוּרִין דְּאַתְוָון דְּאוֹרַיְתָא״ (תקוני זהר דף קכב.), הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּמִים הַנַּ״ל שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ בְּחָכְמָתוֹ, עַל יָדָם נוֹדָע הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, בְּחִינַת ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ וְכוּ׳״.

ו׳וְזֶהוּ: ״פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (סוטה מט:): ״זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנַת לְלַמְּדָהּ״, הַיְנוּ כַּנַּ״ל, שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

ז׳וְזֶהוּ: ״צֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ״ – שֶׁצּוֹפֶה הִלּוּךְ בֵּיתוֹ אֵיךְ יִתְנַהֵג לְעוֹלָם בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא תִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאַר הַשְׁאָרַת חָכְמָתוֹ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת לָנֶצַח. כִּי: ״וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל״, כִּי לַחְמוֹ וְתוֹרָתוֹ אֵינוֹ לֶחֶם עַצְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָיָה זָרִיז מְאֹד מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

ח׳עַל־כֵּן: ״קָמוּ בָּנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ״ – הֵם הַתַּלְמִידִים שֶׁנִּקְרָאִים בָּנִים שֶׁקֵּרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ. ״בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ״ – זֶה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַסְכִּים עַל זֶה, כִּי חָפֵץ בָּזֶה שֶׁיְּקָרֵב כֻּלָּם אֵלָיו, ״כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא״. וְעַל־כֵּן: ״רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה״, וְכַנַּ״ל.