ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות שחיטה ה׳:ג׳Likutei Halakhot, Yoreh Deah, Laws of Slaughtering 5:3

א׳וְעִקַּר תִּקּוּן וּשְׁלֵמוּת הַסַּכִּין בְּלִי פְּגָם הוּא בְּחֻדּוֹ שֶׁל סַכִּין, שֶׁהוּא חוֹתֵךְ הַסִּימָנִים. זֶה בְּחִינַת גְּמַר הָעֵצָה שֶׁתִּהְיֶה כְּתִקְּנָהּ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִתּוּךְ הַהֲלָכָה, בְּחִינַת פְּסַק הֲלָכָה כְּמוֹ שֶׁרָגִיל זֶה הַלָּשׁוֹן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁחוֹתְכִין הֲלָכוֹת, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵן הָעֵצוֹת, כִּי כָּל הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת עֵצוֹת כַּנַּ"ל. וּפְסַק הַהֲלָכָה שֶׁל מִצְוַת הַתּוֹרָה זֶה בְּחִינַת גְּמַר הָעֵצָה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָעֵצָה הוּא בְּהַסּוֹף וְהַגְּמָר, כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַצְלִיחַ עַל-יְדֵי הָעֵצָה בְּאַחֲרִיתוֹ לָנֶצַח. כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה עֵצוֹת שֶׁהֵם נִרְאִין עֵצוֹת טוֹבוֹת לְפִי שָׁעָה, אֲבָל בָּאַחֲרִית אֵין מַצְלִיחִין עַל יָדָם. וְעַל-כֵּן, בְּוַדַּאי, בֶּאֱמֶת אֵינָם עֵצוֹת טוֹבוֹת כְּלָל. וְלִזְכּוֹת בְּעֵצוֹת שְׁלֵמוֹת, לְהַצְלִיחַ עַל יָדָם בְּאַחֲרִיתוֹ לָנֶצַח צְרִיכִין יְשׁוּעוֹת רַבּוֹת מְאֹד. וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ לַה' יִתְבָּרַךְ עַל זֶה מְאֹד מְאֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁין בְּכָל פַּעַם, "וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ". וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁבַּקָּשַׁת וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה וְכוּ', צְרִיכִין לְבַקְּשָׁהּ וּלְהַפְצִיר ה' יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה מְאֹד עַל זֶה. (כַּמְבֹאָר בְּשִֹיחוֹתָיו הַנַּ"ל בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן), וְעִקַּר הָעֵצָה הוּא בְּסוֹפָהּ, בִּבְחִינַת טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, וַאֲפִלּוּ בַּגַּשְׁמִיּוּת יְכוֹלִין לְהָבִין זֹאת, שֶׁעִקָּר הוּא גְּמַר הָעֵצָה, כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ כַּמָּה סְבָרוֹת רַבּוֹת שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת כָּךְ, וְהֵם סְבָרוֹת אֲמִתִּיּוֹת, לִכְאוֹרָה, אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ סְבָרָה שֶׁסּוֹתֶרֶת הַכֹּל, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת בַּהֵפֶךְ מַמָּשׁ וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה, אַךְ כָּל אָדָם יָכוֹל לְהָבִין בְּעַצְמוֹ מַה נַּעֲשֶֹה עִמּוֹ בְּעִנְיַן הָעֵצוֹת, אֲבָל אֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּצְלִיחַ עַל-יְדֵי עֲצָתוֹ בְּאֵיזֶה מַשָּא וּמַתָּן מִי יוֹדֵעַ אִם יַצְלִיחַ פַּעַם שֵׁנִית. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ הַרְבֵּה שֶׁהִצְלִיחוּ כַּמָּה פְּעָמִים בִּקְנִיַּת סְחוֹרוֹת וְסָמְכוּ עַל זֶה וְלָווּ לְעַצְמָן וְקָנוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכֹּחָם. וְאַחַר כָּךְ נָפַל הַשַּׁעַר וְנִתְדַּלְדְּלוּ מְאֹד וְנַעֲשׂוּ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, וְהַרְבֵּה נַעֲשׂוּ בּוֹרְחִים וְכוּ'. עַל-כֵּן בֶּאֱמֶת קָשֶׁה לְהָאָדָם לָתֵת עֵצָה לְנַפְשׁוֹ, וּצְרִיכִין לִסְמֹךְ רַק עַל ה' יִתְבָּרַךְ וּלְבַקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּתַקְּנוֹ בְּעֵצָה טוֹבָה לְפָנָיו. וְהָעִקָּר שֶׁיַּצְלִיחַ עַל-יְדֵי עֲצָתוֹ לָנֶצַח, כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁמַּצְלִיחַ בְּמַשָּאוֹ וּמַתָּנוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו אִם אֵינוֹ זוֹכֶה עַל-יְדֵי עֲשִׁירוּתוֹ לְחַיִּים נִצְחִיִּים מַה יִּתְרוֹן לוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" רַחֲמָנָא לִצְלָן (כַּמְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה). עַל-כֵּן עִקַּר תִּקוּן הָעֵצָה הוּא בִּגְמָר וָסוֹף. וְזֶהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַסַּכִּין שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ בַּסּוֹף, וּגְמַר חֻדּוֹ, שֶׁהוּא חוֹתֵךְ הַבָּשָֹר שֶׁהוּא חִתּוּךְ וּפְסַק הַהֲלָכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּמַר הָעֵצָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשְּׁלֵמוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁלֶמֶת עַל-יְדֵי הַסְּפָרִים, שֶׁמִּשָּׁם שְׁלֵמוּת הַסַּכִּין וְכַנַּ"ל: