מעבר יבק, אמרי נעם י׳Ma'avar Yabbok, Imrei Noam 10
א׳משלש מתנות שניתנו על ידי יסורים א' מהם הוא העה"ב שהיא בינה שנטייתה אל השמאל ובהיותה מתהפכת לפעול כח הרחמים אי אפשר אם לא ינתן חלק לחצונים כעין ואתן אדם תחתיך וכך הטעם בתורה וארץ ישראל ולכן יוכרח שיוקדם לכל אחד מהם היסורין כי המקטרגים ירצו חלקם. ויסורי המיתה הוא חלק אשר לכחות ההם כענין חלק השטן באיוב והם הכנה לנקיית העולם הבא והקבר הבא אחר המיתה הוא כור גדול אל סיגי הגוף ולכן דור המדבר הוליכם שם ארבעים שנה אחר חטא המרגלים כי נדבקו לצרף ארבעים קליפות חסר א' הפך טל של ברכה כי לא יתעצם הדבר להיותו במדרגה עליונה אם לא ירד במדרגות התחתונות להצטרף. ומקודם הם היו טהורים וברים ולאהיתה הקליפה נאחזת בהם מפני טהרתם אבל אחר חטא זה הוצרכו להיות במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון להצטרף שם ולכן היו חופרים להם קברים בכל ערב ט' באב שאז היה מתגבר כח הקליפה ההיא ובהכנס עצמם בקברות היו משברים ומכתתים אותה ובעולם הבא דור המדבר בג"ע עושים כן לטהר עצמם כדאמרו בינוקא וזה כדי להכין עצמם לתחיה זכים וברים כראוי להם שהיו שלימות הדורות מתחלת העולם ועד הנה. והנה עונש העבירות אינם על צד הנקמה והעונש רק על דרך הנקיות והצירוף ככביסת הבגד שלפי לכלוכו כן ירבה כביסתו וכן הוא אש הגהינם לנשמות והנה הודיעונו חז"ל כי יש שבעה מדרגות מיתה שבעה תמורות שהם מיתה עוני שממה מלחמה אולת כיעור עבדות כדפי' בספר יצירה והם שבעה עינים נובעות גבורות. ונראה לדעתי כי רמזו חז"ל ז' עיני גבורות אלו במאמרם יום ראשון מיתה של זעף לשני מיתה של בהלה לשלישי מיתה של מגפה לרביעי מיתה בהכרת לחמישי מיתה הדופה לששי מיתה האמורה בתורה לשביעי מיתה של חבה יותר מכאן מיתהשל יסורין וכשתדקדק בכל א' מדיני מיתות אלו תבין כי הם שבעה עיינין מתלהטן ממטה למעלה ולכן מיתה האמורה בתורה היא בכח מדת הגבורה והמיתה השביעית שהיא על ידי חסד קראוה מיתה של חבה והובא מאמר זה גם כן במדרש תהלים ומשם נראה גם כן בחובה לצדיק להתפלל כל ימיו שלא יאסף בלא תשובה ושלא ימות ביום מיתת רשע כדדרשו שם על פסוק אל תאסף עם חטאים נפשי. וכנגד ז' גבורות אלו יש ז' מדרגות של גיהנם שהם ז' כחות כאומרו והכיתי אתכם גם אני שבע ומאלו השבעה יתפשטו מ"ב דינים חזקים כדכתיב ויספתי ליסרה אתכם שבע כחטאתיכם ועל כל פרטי המיתה יש טעם וסוד כי מיתת הנפלים ממעי אמן הוא למרק הכריתות ומיתות בית דין וכן יש טעם למתים מצד תאות אכילה או מצד מלאכה יתירה. או מחמת ביאת הזכר על המעוברת הכל מוקבל נגד מה שנתחייבו מצד אבותיהם וכן אם חייבים סקילה נופלת האם ומפלת. אם שריפה נכוית ומצערה ומפלת. ולכן יש מעוברות שסבה קלה מפלת אותן ויש שאינה מפלת משום סבה. עוד יש טעם למתים בקטנותם משעת לידה עד י"ג שנה ויום א' ועליהם נאמר ראיתי דמעת העשוקים. עוד נתנו טעם בספר הזהר למתים מבן י"ג עד עשרים ומיתת אלו אינו על ידי אותו מלאך המות הממית לגדולים ומיתת הקטנים בבטן האם היא קלה כי העובר במעי אמו אין לו אלא הצלם שעל ידו נמתחים אבריו והצלם קרוב מאד לחצונים עד שהנפש הרוכבת עליו הוא מהעשיה. ולכן החצונים בנקל יפגמו בצלם וימיתוהו ובלדתו מזדמן לו נפש ובהגיעו לחינוך רוח מזדמן אליו ובי"ג נשמתו מזדמנת אליו ויצא מכלל החצונים ובשנת עשרים מגיע למדרגת עולם האצילות ולכן נקרא בן ונדון בב"ד של מעלה והמתים מבן עשרים ולמעלה הוא על ידי מלאך המות ממש כל א' כפי מעשהו שאין מיתה בלא חטא ואין כאן מקום של דרושים אלו רק די לנו להבין ולהורות כי הכל משוער ונמדד וקו המדה המהוה את הכל ומי יוכל לעמוד על דיניו של הקב"ה כי מאד עמקו מחשבותיו ויש יסורין של אהבה שירצה אהבת צדק ומשפט זה לזה ויסורין שאינן של אהבה הם בפירוד צדק ממשפט ויש עוד יסורין של אהבה שאינם על עון:
1