מעבר יבק, אמרי נעם ט״זMa'avar Yabbok, Imrei Noam 16
א׳שבטי יה אשר הם עדות לישראל ביניהם אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו וגומר למדנו בזה להתוודות בעת צרה מפני שהצרה בודוי נאותה להמשיך הדין למטה ולמתק המדה העליונה שאינה מאירה מחמת החטא ובודוי העון עובר והיחוד הוה. ונמצא בדברי החכם כי עקר שבירת הקליפות הוא על ידי הודוי ולכן כתיב כי יחטא ואשם והתודה ובזה פורש החצוני מן הקדושה בסוד מים אחרונים ושפך הדשן והמותר לשעיר המשתלח וכן בכל יום הכהן תורם תרומת הדשן תחלה קודם כל תקון לא פחות מקומץ כי בלילה ניתן להם חלק מקומץ עליון במקום אחיזתם ועתה מסיר אחיזתם דינים אלו מהמזבח אשר לפני ה' אותם שאינם בכלל השלום וההכרעה לכן היה לובש בגדים פחותים בעבודה זאת ומי שזכה בתרומת הדשן היה זוכה לתקן המערכה ושני גזירי עצים כיון שזכה לתקנה מדיניה הפגומים היה עולה שלשה מדרגות ודוגמא לעבודה הזאת היה הדשן שצוברים בתפוח ומשם מוצאים אותו חוץ לירושלים במקום ששורפין פרים הנשרפים וגם עבודה זו היתה בבגדים פחותים והודוי שהיה נאמר על הקרבן בכח הסמיכה בכל כחו עליו בזה היה לבוש נשמת החוטא נקרב שכן פני אדם מתלבש בשאר הפנים ולכן קבלת הדם להקריב על גבי המזבח. ומשם ואילך היה על ידי הכהן שכן מיכאל עומד ומקריב נשמות הצדיקים. ובלבד מה שהוכחנו בשפה ברורה במאמר ראשון פרק י"ב וט"ו כי טוב לחולה להתודות בבקר. עוד יש ראיה לזה במכילתא דאמרי' שם. מלמד שתפלתן של צדיקים נשמעת בבקר בקרו של אברהם בקרו של יעקב בקרו של משה בקרו של יהושע וכו' והובא בילקוט נבואים ברמז י"ג על פסוק היה זרועם לבקרים ובפסיקתא פירשוהו על אותם שמשלימים בכל בקר ובקר לבקש רחמים על הישועה ונתאבלו על ציון כאשר הובא בילקוט ירמיהו רמז שס"ד: וכבר הערנו לב הנרדמים קרא נא אחי מזה בסוף מעירי שחר שלנו והעידו גורי האר"י עליו שהיה אומר בלילי אשמורות עם הצבור הכל מלה במלה והזהירו שם מאד לומר סדר חורבן הבית בכל לילה קודם הלימוד ואמרו שכן. היה עושה הוא בכונה גדולה והיה בוכה בו בכל לילה. וכל הדברים והמזמורים שקבלנו מפי מגידי אמת וקצת מהם ראינו בקונטרסיו הגם שבא לידנו הלכתא בלא טעמא הכל הכללנו אותם בדברינו שם ועשינו להם סמוכות כאשר שת אלהים בפינו. ונמצא כתוב בשמו שראוי לאדם לכוין אחר חצות בפסוק פקח עיניך וראה שוממותינו ולכוין בתיבת פקח בגימטרא שם הו"יה אהיה במלוי אלפין שהוא קפ"ח הרי שניהם בגימטריא פקח ותאיר בהם מן שם אהיה דיודין בגימטריא עיניך קס"א וזה מועיל מאד אל האדם. ובין המצרים טוב להתאבל על החרבן אחר חצות ולבכות כמו חצי שעה ויועיל לנפש. עוד בילקוט ברמז שס"ה נראה שהמתים מדיינים זה עם זה אחר מיתתן לפני שופט צדק כאשר הוכחנו במאמר שני כי כתוב שם שאמר אבנר לישראל אחר שתפסו ליואב בידיו שהיו ישראל מפייסים לפניו שלא יהרוג אותו אחר שהכהו וכמת היה תחת ידו מכח גבורתו כדאמרי' אמר רבי יוסי נוח לכל אדם לזוז כותל של שש מאות אמות מלזוז רגל אחד של אבנר ואז אמר להם מה אעשה שכבה את נרי. א"ל תדון עמו לפני דיין האמת השליכו אותו מידו ונפל זה חי וזה מת אם כן לטובתו נתכוון דוד בצוותו את שלמה בנו שלא ינקהו מן המיתה פן חס ושלום יוריד את שיבתו ביגון שאולה ליה עבד ליה דלשקיל למטרפסיה בהאי עלמא כנדרש אצלנו במקומו והובא גם כן באגדת ירושלמי:
1