מעבר יבק, אמרי נעם י״זMa'avar Yabbok, Imrei Noam 17
א׳אשרי אדם שאמונת עתו בתורה וכמו שכתוב וחרפה לא נשא על קרובו כי ישכב בשלום וממרחק יובא לחמו כדתניא דבי אליהו כיון שבא אדם למקרא למשנה ומ"ט הם זנין ומפרנסים ומכלכלים אותו עד שעה שהוא נכנס לבית עולמו. ועליו אמר הכתוב והיה אמונת עתך וגו' ובילמדנו פ' תשא כתוב כל העוסק בתורה פרנסתו מן התורה ומתעשר ומצליח. פוק חזי דברי הרמב"ם על זה סוף הלכות שמיטה ויובל. גם כן בילמדנו דף נ"ג ע"ב אשרי המלמד עצמו תורה ונותן ממונו ללמד עצמו ובניו תורה. וכתוב שם בפרשה קדושים דף ס"ב כל מצות וחסד שאדם עושה דיו לשעה שנפשו יוצאה ממנו לכן כתיב כל עמל האדם לפיהו. הנה כי לעת מצא צריך כוונה ותפלה ועיין בפי' משלי להחכם אלשיך דרוש יפה ונעים על עסק התורה בפ' הט אזנך ושמע דברי חכמים ותחלתו בדף קי"ח ואיכות התורה עצמה שעסק האדם בעולם הזה היא תשוש עם נפשו בגילה עצמיית כדדרשו על פסוק ותגל יולדתך כי השפע שלה תחכים לעוסק בה כאלו ילדו והיא באורה ושמחה עמו והזהיר האר"י לכוין בכל מקום בהזכרת שם הויה באותיות יה"ו לזעיר ובה' אחרונה לנוקביה שכולל הכל ממעלה למטה וגם באמצע שהם הוי"ה ואדנו"ת משולבים בסוד הקריאה והכתיבה ולזה יכוין בפסוק פותח את ידיך לשני יודי"ן כנודע והוא גם כן הזהיר על שאלת המזונות בכל יום בשומע תפלה להורות שבוטח בה' והיודע לחשב ברמז ההויות וסמיכות הפסוקים בנקודותיהם ר"ת וס"ת ותוכי תיבות ושאר כוונות שבאו בשאלת מזונות הערוך במעירי שחר ואומר אותם בכל יום מובטחים אנו ברחמי שמים שלא יבא לעולם לידי חוסר מזונות וכל שכן אם יאמרם במקהלו"ת בגימטריא עשרה והיה מרגלא בפומיה של החכם הנזכר זצ"ל שעקר כוונת קביעות התורה וההשגה תלוי בכוונה הזאת היינו שיכוין לקשר נפשו ולהדביקה בשרשה על ידי התורה כדי להשלים אילן החיים ואדם העליון ולתקנו כי זה תכלית בריאת האדם ותכלית עסקו בתורה וכן היה אומר כי אין דבר מונע ההשגה כמו העצבות והיה מזרז ג"כ לתלמידיו שיסתכלו חמיד בשמים כי בזה יוסיף להם טהרה והיה מזהיר מאד על כוונת ברכות הנהנין. וכתוב בילמדנו סוף פרשת ברכה הצדיקים מברכים על כל דבר ודבר שאוכלים ושותים ושרואין וששומעין ולא בחייהם בלבד אלא אפילו במיתתן מברכים ומודים לפני הקב"ה שנאמר יעלזו חסידים בכבוד וגו' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. והיה מזהיר החכם גם כן לקום מפני שיבה להיותו דוגמת דיוקן סבא קדישא ודיקנא חיוורא. ואמרו במדרש בשכר עוסקי תורה כאשר הובא בילקוט ישעיה רמז רצ"ג כי אין אדם יושב בישיבה של מעלה אא"כ יושב בישיבה של מטה. ועוד שהבריות מרננים אחריו ואומרים איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם וכמו שהאדם עוסק בתורה בעולם הזה כן מפלפל בישיבה של מעלה כדאמרו בסוטה על יהודה בדרשת פ' ידיו רב לו לא הוה ידע למשקל ולמטרא בשמעתתא וכו' לא הוה סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא וכו' וכן במדרש תנחומא פרשת שמות כשם שנושאים ונותנים בהלכה למטה כך נושאין ונותנים בהלכה למעלה וראיה גם כן ממעשה דרבה בר נחמני. על כי יזהר האדם להודות על האמת ואל יפלפל לקנתר חס ושלום כי בפלפול שלא לשם שמים שפחה תירש גברתה ומפרי מעשיו ישביעוהו מרורים ואמרו שם פ' בא אריב"ל בג' מקומות מצינו שהאדם משמיע למודו סמוך למיתתו מנין שנאמר להודיעך קושט דברי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך. וכן שלמה אמר סוף דבר הכל נשמע וגומר רבי תנחומא בר אבא אומר כיון שבא להסתלק מלאכי השרת אומרים תנו עוז לאלהים:
1