מעבר יבק, אמרי נעם כ״גMa'avar Yabbok, Imrei Noam 23
א׳אם יאמר אומר מצאתי און לי בשבחי כי אספתי חמרים חמרים מאגדות הגמ' ומדרשים חצונים אשיב כדאמר רבי טרפון לרבי אלעזר המודעי ביומא עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו ואומר כי מלבד שזו מלאכת השיר היא ולא חכמה וברננה דשותא לא מפקינן רחמי ואם קצת מן הראשונים עשו כן אין דנין איש מהאיש כדאמרי' במס' יומא פרח ח' כי הם היו יודעים למתח את י"ם הגד"ול כדאמרי' בירושלמי בפרק אין מעמידין על רבי מונא ורבי תנחום עוד ידענו כי אפי' אגדות אשר באו בגמרא הם שיחתם של תלמידי חכמים וכל שכן שאר האגדות שחוץ ממנה וקראום בגמרא מילי דבדיחותא כשמחה של מצוה כדאמרי' בשבת פרק במה מדליקין בפי' שמחה של מצוה ובפסחים כי רבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא. וזה נראה ברור מדברי רש"י שכתב למעלה על מה שבא שם שאילו שאלה זו מרבי תנחום מהו לכבות בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא ופתח ואמר באינון מילי דאגדתא הנזכר שם ושם כתב רש"י כך היו רגילים לפתוח באגדה תחלה שהיא דומה לשאלה ובגמרא דירושלמי דמס' הוריות פ"ג דרשו על בעלי אגדה פסוק ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו. עוד רב נחמן דהוא מחסידי דבבל אמרו בפרק בני העיר שלא רצה להספיד ההוא צורבא דרבנן דלא תני שמעתא הגם דהוה תני ספרא וספרי ותוספתא וכל שכן שלא היה מספידו אם היה לומד באגדה לבד ואם יצא מפי אומר לכנות הפיוטים והקינות המתחדשים בשם דברי שיחה הגם לפי דעת הממציאן שתו בשמים פיהם במילי דלא מקניאן ולא ממסרן לכל שליח שותא דא אפיקו על מין שיחה הנזכר אשר מזה תרדנה עינינו דמעה כי שחה לעפר נפשנו נפש דוד כאשר דרש הרב הגאון קורדוא"ירו על פסוק אקים את סוכת דוד הנופלת שתמיד בעונותינו נופלת ופירשו בזהר פ' פקודי שהיא יורדת דרך המעלות ממשנה לברייתא ואמר כי ירדה מהברייתא לאמוראים ומאמוראים לרבנן סבוראי ומרבנן סבוראי לגאונים ומגאונים לנגידים ומנגידים לחכמים עד כי שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ומדלדלא ואין דורש ומבקש וכו' עד כי גיורא בשמי שמיא ועולם הפך ראינו כי דברי אגדה ושיחה נעלם עתה בראש כל חולה לתהלה וקצת מן החיים המתהלכים תחת השמש הולכים על דרך שיחתן זה ומנייהו דנהורא דשמיהו בריא ועדיף להו כאחד מצבאי המרום וביה בגרון לשם יקראו ואלומי אלמי לקליהו באמור אליו אנא נפשאי כתבת ויהבת ולית סוגין דיהא מיניה על דרך שאמרו בירושלמי דבתרא. את כל זאת חזיתי ואספר להגיד לכם אלופי ובני ורעי כי לא ימושו חוקי דברי הנבואה מפיכם ומנייהו לא תזועו:
1