מעבר יבק, אמרי נעם כ״דMa'avar Yabbok, Imrei Noam 24
א׳כתב מהרר"י קארו בסי' תר"ו תקנת קדמונינו שלא להוציא שם רע על המתים פן ח"ו יגביר בקטרוגו כחות הדינים עליו שכן המתין הקב"ה שלא לעורר כחות הדין במבול בשבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק מלבד שהיה גם כן למעלה מבול רוחני' ופן תצטער נפשו העולה ויורדת המתין לו והם דברי המרדכי במסכתא יומא ויש סמך לדבר בהגדה דרבי חנינא פ' ואתחנן ושם אמר עוד כי כשאמרו למשה שיש רגע לפטירתו פתח ואמר ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד ומזה ילמד כל אדם. וקריאת שמע סמוך למיתה הוא תקון ודאי להיותו תקון רמ"ח אברי הקומה העליונה ברמ"ח תיבות שבו כנודע וכל שכן אם יהיה בזמנו כדאמרי' על זה אמרו בלבבכם על משכבכם ובפרט אם יכוין במספר מפקד תיבותיו מה שכתבנו בסוף מאמר שפתי רננות ובששים הפסקותיו ליתן ריוח בין הדבקים שבין אחורי זעיר לנוקביה כנודע למבינים שבהם מתמתקים כחות הדין ומצננים אשו של גיהנם למטה וכן אמרו שם כי הוא ביקש מחילה מישראל חצי שעה קודם מיתתו ומה יעשו אזובי קיר. ונראה לי ממה שמצאתי בפ' ויקהל בזהר כי ממונה דקאים לסטר דרום אומר נגד התפלה דסלקא מגו עקו ותבירא דלבא קודשא בריך הוא יחוס לקבלך ועלך יתמלי רחמין שטוב לומר כזה כשנפטר מן החולה אחר בקירתו ויוסיף על זה התפלה שעשה אברהם אבינו ושרה בעת צרה הנזכרת במדרש תנחומא שהוא רבונו של עולם עשה למען רחמיך וחסדיך ולמען שמך הגדול ואל תביש החולה הזה מסברו וכל חולי עמך ישראל יהיו בכלל הברכה והחנינה וכתוב שם מאן דבעי צלותא בצערא יתהפך ליה דינא לרחמי וזה אמר על המתפלל על חלומו ואם החולה הוא מבין דברי חכמים טוב להרגילו לומר לפעמים תפלה נוראה שבא בספר התקונים אשר הדפסתיה במעירי שחר דף רמ"ב עמוד א'. ולמען לא תהיה שגורה בפי הכל לא הדפסנוה בסוף סדר שבת קדש ששם היה מקומה. עוד ממה שאמר להם בבקשה מכם זכרו אותי ואת עצמותי כשתכנסו לארץ למדנו שבכל מקום קדוש ועת רצון זכות יהיה לנפטר להזכיר נשמתו וכבר נתננו טעם לשבח לזה פרק ג' ממאמר ג' וממה שכתב הרמב"ן ז"ל בסוף פ' ויחי נראה שאין להזכיר סמוך למיתתו שם רשעים ובפרט אם הם אחיו או קרוביו ע"ש על פסוק שמה קברו את יצחק ואמרו בספרי פ' פנחס והובא בילקוט פ' ואתחנן על פסוק כבוד ה' יאספך מלמד שהמקום נכנס בנשמותיהם של צדיקים וכונסם בנחת רוח ובכבוד ואמר שמיתת כל הצדיקים גם היא מפי הקב"ה שנאמר והלך לפניך צדקך ונוטל נשמתו בנחת. וממה שהובא בילמדנו ובילקוט פ' חקת במיתת אהרן במדרש תהלים ובילקוט משלי ממקומות אלו נראה כי ראוי לצדיק לקבל עליו המיתה ברצונו כקרבן הנאמר בו לרצונו לפני ה' וכן משה סיבב עמו הקב"ה בדברים ובסיבובים עד כי מרצון נפשו השלים עצמו למיתה והוא אמר פ' הצור תמים פעלו כשידע ודאי שנקנסה עליו מיתה כדאיתא במדרש רבה:
1