מעבר יבק, אמרי נעם כ״הMa'avar Yabbok, Imrei Noam 25
א׳מצאתי מדרש תהלים שבשעה שהיה משה עולה לרקיע היה אומר שיר של פגעים ויפה עשה להקדים התפלה והפגיעה כי היתה צורתו צרה עם מלאכי מרום ומשרתי עליונים בהיותו בתוך הענן ומתקרב והולך אל האלהים פ' בשלח וכן אמרו בגמרין מתירא אני שמא ישרפוני וכו' עד כי אחז פני כסא ונשגב מהם כי ידע שמו ברוך הוא ובסוד ידיעת שם מ"ב בפרט קם ועלה וכשנבין במספר ההזאות של פר ושעיר של יום הכפורים שהיו מ"ג כמספר שם מ"ב עם הכולל ועם שפיכת היסוד היו מ"ד כמספ' דם הנה שבח שם מ"ב מהפך הדם לחלב וכן טבע האשה בימי עבורה שהדם נעכר ונעשה חלב ולמיתוק הנעשה לפני ולפנים כידוע לזוכה בו יחשבו העומדי' המקריב נשמתו קרבן לה' בכח שם מ"ב המזכירים עליו כנזכר. וראוי בעת זכירת שם מ"ב ליתן ריוח בין כל שני תיבות כגון אנא בכח. ואח"כ גדולת ימינך. ואח"כ תתיר צרורה. לרמוז שש כנפים הראשונות בשתים יכסה פניו. והשניות בשתים יכסה רגליו. ובשלישית בשתים יעופף וכן עד תשלום כל סדר השם. וזה לבד מה שכתבנו ולחכימיא ברמיזא ובכח שם זה עם חסדי ה' אשר גברו עליו נעשו לו למשה המלאכים חברים והסכימו כי יותן לו תורה ונתנו בידו טובם בסוד לקחת מתנות באדם על הדרך שסיבב הקב"ה בבאו משעיר ובהפיעו מהר פארן כנדרש בזהר במקומו פוק חזי רחימו' דמרן אם כן שיר זה יהיה סולם גם כן להעלות נשמת הנפטר וטוב שבכל עת שיאמר פסוק כי בי חשק יכוין לשם הנזכר שהוא בגימטריא כ"י ב"י ולכן אמר הכתוב אחר כך אשגבהו כי ידע שמי. ובמדרש רבה פרשת חקת ובתנחומא מצינו שפסוק היחוד מאכיל המחבלים שהיה אומר בלעם אם נתקל אחד מהם מכלום או אם מחבלים באים ליגע באחד מהם ממליך לקודשא בריך הוא לא ישכב עד יאכל טרף כשהוא אומר ה' אחד נאכלין המחבלין לפניו ומלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובורחין והוא נסמך בקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה ושומרי הלילה מוסרין אותו לשומרי הבקר וזה יהיה אחד מהטעמים שהנהיגו לאומרו סמוך ליציאת נשמה מלבד כמה נוראות גדולות ובצורות הנכללים בב' פסוקים אלו ובסדר ק"ש כלו ובגמרא דר"ה אמרינן כיון שאמר ובתורתך כתוב וגו' שוב אינו צריך. וממה דאמרו בירושלמי במדרש רבה מזבדי בר לוי ורבי יוסי בן פטרס ורבי יהושע בן לוי דאמרין תלתא פסוקי מן דדמכין לראיה כי הצדיקי' רואין שכרן ביום המיתה משם נראה כי סימן טוב כשמתפטר האדם מתוך פ' טוב ומראין לו שכרו לפי שאין מדרגת הצדיק מושגת לו אחר מיתתו רק עד אחר י"ב חדש וזה טעם מה שהמלאכי' מקדימים לו שלום כדאמרי' במדרש רבה פ' י"א ופ' ס"ב. וכתוב בספר החסידים סי' רל"ד דף ל"ג שאין נותנין לגוסס לאכול כי אינו יכול לבלוע אבל נותנין בפיו המים שמוצנין מן שלוו"יא בג"א שג"א בלעז ויכתשוהו וימוצו המרק ממנו ונותן בפיו שיוכל לדבר אשרי היוצא מן העולם בתמות ואשרי השומע דברי תורה בכל יום ובה יהיו זממיו כי בה ירבו ימיו:
1