מעבר יבק, אמרי נעם כ״חMa'avar Yabbok, Imrei Noam 28
א׳זכינו בזה לדעת שבהיות הבן עומד על אביו בעת פטירתו זה יהיה חסד האב עם הבן והבן עם האב האב מנחיל לבן העה"ז הגשמי למעשה המצות וזה יהיה סוד המנהג הברכה מאב לבן בפרט בשעת מיתה כדאמרו בילמדנו אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן ובירושה המנחיל לו מעמידו על רגליו וסבותיו לכוין מעשיו לתקון גבוה שלכן נקרא הממון יקום והבן מעלה האב על שכמו למעלה עטרה להתעטר בעולם העליון במעשיו הטובים וזהו צואת יעקב לבניו בנשיאת מטתו ומנהג התלמידים הנושאים מטת רבן. ממה שאמר הכתוב באברהם יצחק ויעקב כי קברו אותם בניהם נראה כי נייחא גדולה יהיה לאב בעת שבניו יעסקו בקבורתו וגם כן ודאי יהיה זכות והנאה לבן בחייו ובמותו ולא לחנם מנהגן של ישראל להקפיד על זה קפידה גדולה ומחולי יעקב וצואת בניו ופרטי קבורתו ובמלוים אותו והאבל כבד שעשו בעבורו משם יש למשכיל לדרוש ולהבין כמה פרטים בבקור חולים ובהלואת המת וקבורתו ובכיתו ואבלותם עליו ובעסיקת הבן בצרכי קבורת אביו משם יהיה לבן זכות אבות ואור מתנוצץ לו ממנו וזה טעם הירושה לקרובים ואיסור העברת נחלה כנזכר בגמרא אפילו מברא בישא לטבא. וכתב המגיה בסוף סי' רנ"ב בחשן המשפט זה לשונו מי שהפקיד מעות אצל חברו ואומר שאם ימות יעשה בהם המוטב יתנו ליורשיו והירושה תלויה בבחינת נפש האב לבן והקונה הנשמה קונה הירושה ואם זכית לידע טעם למה היו נכסי הגר כנעני שמת כל הקודם בהם זכה תבין למה ישראל עשו מצרים כמצולה שאין בה דגים ופירוש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ולמה לא זכו ישראל לששים רבוא רק במצרים ומה היה כוונת יוסף לדון בין המצריים על העריות וכיוצא מז' מצות ותבין כי יציאת מצרים הכרח לבריאת העולם מפני שעל ידי זה נתקן וכן מצינו כי היורש הוא חייב להשתדל לנייחת נפש מורישו שבנרצח אמרו אבל הראוי לירושה הוא גואל הדם ונפסק ההלכה בדברי הרמב"ם ריש פרק קמא מהלכות רוצח שהיה מצוה ביד גואל הדם להמית הרוצח שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח וכבר כתבנו במאמר ב' שבהריגת הרוצח עשה נייחא לנרצח וכל שכן שהיה חייב לבזבז ממון לעשות לו נייחא ולבער המזיק אם אחד היה ולטעם הנזכר נשתנה הרוצח משאר חייבי מיתות ב"ד אם ברח לב"ד אחר כל מקום שעמדו שנים ואמרו שנגמר דינו בבית דין פלוני נהרג ובשאר היה צריך שיבואו עדיו הראשוני' דוקא כדאמרי' בסוף פרק קמא דמכות. עוד אמרינן בפרק לגמר הדין שאם עמד הנידון על נפשו לא היה רשות לשאר העם להורגו רק לעדיו והרוצח היו רודפיו אחריו בכל דבר וביד כל אדם עד שהיו ממיתין אותו ממה שאמרו שם בגמרא שאין קוברין אבן הנסקל וסייף הנהרג בקברו רק בתפיסתו יש ללמוד שמרחיקין כל מזיק מקבר המת וכבר ביארנו למה אין קוברין רשע אצל צדיק במאמר ב' ועיין מה שכתבנו מהרוצח בחלק עתר ענן הקטרת. ולהיות נשיאת המת על הכתף לעטר אותו בעולם העליון במעשיו הטובים כנזכר בזה נבין למה צריך לעמוד בפני המת העובר ולמה היה בר נדוי למי שאינו מלוה המת כשרואה אותו עובר לפחות ד' אמות כדפסק מהרר"י קארו בסוף סימן שס"א. וגם זכינו לטעם ומנהג המקומות שלוקחים האבלים והקרובים המטה על כתפיהם ואחר כך שאר העם כאשר כתב המגיה בסי' שנ"ז ואין ספק שיש לאשה תועלת בהיות בעלה שם בסלוק נשמתה וגם בבניה שיש לה יחס גדול עם בניה וכל שכן עם בעלה כי דו פרצופין נבראו ואחר כך ננסרו בהיכל לבנת הספיר ומה גם סוד חלק הבעל הנקשר עמה על הדרך שפירשו בסבא פוק חזי תמן ובפרט כל עוד שלא נשאת ומטעם תועלת המת בעת המתנתה אליו תקנו כי אלמנה ניזונת מנכסי בעלה ומשתמשת במדור ובכרים ובכסתות וכלים שנשתמשה בהן בחיי בעלה ולסוד החלק המיוחד הזה שביניהם בעת סלוקה בחיי בעלה במעמד בעלה תקבל הנאה גדולה מזה הנה פסקו הפוסקים כי יכולים לחלל שבת לשלוח אחר קרוביו של חולה ומלבד שעקר הטעם שלא תטרף דעתו עליו אפשר שקצת מהם כוונו גם כן למה שאמרנו:
1