מעבר יבק, אמרי נעם ל״גMa'avar Yabbok, Imrei Noam 33
א׳סדר צדוק הדין הראוי לאבל לומר בפרט קודם שנקבר המת ואינו לפניו נתבאר בפרק מי שמתו שאומר צדיק אתה ה' על כל הבא עלינו יהי רצון עלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתגדור פרצותינו ופרצות עמך ישראל ברחמים וגם מידי חזרתו לביתו מסכרא לאבולא יאמר כן ובפרק קמא דמס' ע"ג במעשה דרבי חנניא בן תרדיון מצינו כי סדר צדוק הדין הוא הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם. ושם אמר רבי כמה גדולים ג' צדוקים הללו שהיה הוא ואשתו ובתו שנזדמנו להם ג' מקראות של צדוק הדין בשעת צ"ה וגם שיש לומר כי אמרו ג' פסוקים אלו על מה שאירע להם כדאיתא שם ע"מ יצדקו ודאי בכל מין הצדקות דין וכן קבעום בראש סדר צדוק הדין והפסוק הא' יהיה להצדיק דין שמים מבעל המשפט שהוא מתווך שלום בין החסד והדין והב' להמשיך חסד אל כי דין הגוף הוא חסד לנשמה כאשר היה עסקנו בזה במאמר א' בפסוק גדול העצה והג' יהיה להמתיק הנהגת הדין מסוד והשפעת עינא פקיחא ועינין דמתלהטן יהו רוחצות בחלב האם. ובירושלמי סוף פרק ארבע מיתות אמרו רבנן לפני רבי אבהו שנפטר לו בן מה אם רשות שלמטן שיש בה שקר וכזב וגניבות דעת ומשוא פנים ומקח שחד והיום עודנו ומחר איננו נאמר בה הקרובים באים ושואלים שלום הדיינים והעדים לומר שאין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם, רשות של מעלן שאין בה לא כזב ולא שקר ולא גניבת דעת ולא משוא פנים ולא מקח שחד והוא חי וקיים לעולמי עולמים על אחת כמה וכמה שחייבים אנו לקבל עלינו מדת הדין. ויזהר האבל שלא יפתח פיו לשטן כי החרב היינו כח הדין מונחת לו בין כתפיו ומשלשה ועד שבעה כאילו מונחת כנגדו בקרן זוית וכו' כדאמרי' במועד קטן וצריך האבל לפחד ולדאג ולפשפש במעשיו ויחזור בתשובה וכן הוא אומר הכיתי אותם ולא חלו מכלל דצריך להקיץ ולחול וכן המנחמים יזהרו בדבריהם עמו שלא יתנו מקום למקטרג לתפוש דבריהם וכ"ש מבקרי החולה כדאמר רבי יוחנן התם לכל אומרין שבו חוץ מאבל וחולה דמשמע שב באבילות שלך שב בחולי שלך וה"ה לכל דבר הדומה לזה שלא ימצא מקום בעל דין לחלוק ולעורר מדנים נגד מי דכבר איתרע מזליה ומעשים הרבה באו במס' מועד קטן דפעמים דברים ממיתים כדאמרי' אילו בדידך הוה וכו'. והיה כשגגה שיוצאת מלפני השליט וכן הרבה בגמרא כי העולם הזה לא נברא אלא לבחון בו הבריות ופעמים אדם מת על ידי מקרה אבל לעתיד לבא כתיב כי הנער בן מאה שנה ימות ולא ימצא צדוק ורע לו רשע וטוב לו דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' ואם הנפטר הוא אחד מבניו בפרט ומת שלא כדרכו של עולם ח"ו כל שכן שצריך פשפוש ומשמוש במעשיו כי הלא דבר הוא כדחזינן במס' תענית פ' מאימתי במעשה דחולדה ובור המובא בפירוש רש"י ובתוס' ובספר הערוך ג"כ שאמרה אשתו לבעלה במיתת בניה אילו כדרך בני אדם היו מתים הייתי אומרת צד"ה עכשו שמתו מיתה משונה עון הוא וכו'. ובמרירות רוחו ילחוש לה' ויענה ואם לחש ולא נענה אמרו בתענית מאי תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה שנאמר ויצו עליו במפגיע ואין פגיעה אלא תפלה מכאן גם כן סמך לתפלה שמתפלל החכם על החולה וכן כתיב יגיד עליו רעו והוא רחום יכפר. והוכיח הרמב"ן פרשת יתרו כי תפלה על החולים יקרא דרישת אלהים וכן ודרשת את ה' לאמר האחיה מחולי זה פירוש שיתפלל עליו וכן ותלך לדרוש את ה'.
1