מעבר יבק, שפת אמת י׳Ma'avar Yabbok, Sefat Emet 10
א׳כתוב בהלכות קבורה מתים ששונאים זה את זה אין לקוברם סמוכים ואמרי' כי מעשה בת"ח צדיק שנקבר אצל אחד שאינו הגון ובא הצדיק בחלום לכל בני העיר והודיע להם צערו עד כי שמו אבנים בין קבר הצדיק לקבר הרשע במחיצה כי כשהצדיקים נחים על משכבותם מגלים להם רזי עליונים ותחתונים ואם נקבר אצלם אדם שאינו שוה במעלתם ימעטו העליונים מלגלות להם סודות שבהם יהנו כאלו יאכלו כל טוב. ורשב"י שאל קודם שיתן לריב"ל ליכנס אצלו אם נראתה הקשת בימיו כי היה ירא פן ימעיטו לו הגדת הסודות עבור ריב"ל. ועיין בציוני פ' ויחי מזה: וחטוטי שכבי הוא צנור גדול כדדרשו על והיה יד ה' בכם ובאבותיכם. וכן כתוב ביום ההוא יוציאו עצמות מלכי יהודה ושטחום לשמש וגו' כי היו מכוונים שלא יהיה להם מנוחה אפי' אחר המות ואולי גם לזה היתה כוונת חזקיה בגרירת עצמות אביו להציל נפשו מיד כף הקלע וספרו ממלכה אחת שתקנה מעצמות אויביה קוביאות. ומשניהם שהם י"ו מלמעלה וי"ו מלמטה תקנה לשחוק האי"שקקי כדי שלא יהיה להם מנוחה ואמרו על עצמות יהודה שהיו מגולגלים בארון וכמו שבעולם הזה יש סדר ההסבה כדאמרי' בגמרא בירושלמי מסכת תענית בזמן שהן שלש הגדול שבהן עולה ומסב בראש האמצעי וכו'. כן יש לשמור הסדר הזה בקבורה דאמרי' בפ' בשלשה פרקים בירושלמי אמר שמואל בר רב יצחק אבות דרך הסבה הם קבורים: כשהיה המת מוחרם היו מרחיקין קברו מאחרים ח' אמות שלא יגע תבוסת קבר אחד שהוא ד"א בתבוסת חבירו ומצאתי כי המת שהיה בנדויו היו סוקלין את ארונו הטעם הוא כי כאשר הנסקל נקבר ברחוק כן המנודה והמצורע והוא גם כן כך כלפי מעלה עד בא זמנו אחר י"ב חדש שעדיין כח הנפש והגוף קיים. ואמרו כי רוח המצורע וכן רוחו של מת מתפשטים כי בנים הנולדים בבית המצורע יש להם בקליפתם קצת סימנים משונים וזרע פשתן שיהיה בבית אשר שם מת אם יזרע לא יצמח כזרע פשתן אחר. ומי שמנודה לשמים ח"ו אפילו יעשה מעשים הגונים לא יועילו למעלה רק ח"ו יתנו חיות לקליפות כי המעשים עולים ע"י טוב השרש המושרש אל האדם באדמה העליונה והמנודה נעקר ממלכות ויסוד ובינה ח"ו. והאדם בין בחייו בין במותו יש לו ד"א קרקע שכן כתיב והארץ נתן לבני אדם כי כמו שיש לנשמה למעלה מקום אם לטוב אם למוטב כן לגוף למטה בארץ וזה יהיה ד"א קרקע הכתובים בשטרות. ובארבע אמות יוקפל בו כל העולם כדאמרי' ביעקב קפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו וכן למעלה כל צדיק יש לו מדור ועולם בפני עצמו: ועל כן צריך לקבור כל מת בפני עצמו ויהיה לפחות בין עליון לתחתון ששה טפחים שהוא שעור עולם וקומה אחת. ומנהג בהרבה מקומות. לקבור הנהרגים בר מינן לבדם להיות כי תמיד תובעים דין עד כי ישפך דם הרוצח וזה שאמר הכתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך פי' בקטרוג שעושה נגדו אותו אדם שהרג גורם שפיכת דמו ואם לא בעולם הזה בעולם הבא כי הדם הוא הנפש כאשר הובא במדרש רבה פרשה ואתחנן ממעשה באשה אחת שבנה הרג אחיו ונטלה כוס מדמו ושמו תוך ארגז אחד ולעולם תסס עד כי נהרג גם אחיו. ולכן אין מלבישים אותם תכריכין רק כורכין סדין על בגדיהם למען לא יתבייש בפני שאר מתים ולא יראו להם החוצה הבגדי נקם שנוח לו לאותו הרוח להתלבש בם ואין לו נייחא להתלבש בריח מלבושים אחרים כשאר מתים להתראות לפני המלך המשפט בדמו התוסס עליהן ובתוכן וקול דמיו צועקים אליו מן האדמה ירא ה' וישפוט כדאמרי' בדמי נבות שלעולם תבעו דין על אחאב ואיזבל במקום שפיכתם. ואמרו כי סכין שנמצא בקבר הרוגים אין ליהנות ממנו. ועושים לנהרג נחת רוח כשמזכירין אותו לומר ה' ינקום דמו ברם אין למסור דין על שום אדם ושבקיה לרויא דמנפשיה נפיל אם ה' לא אנה לידו. ויען כי תמיד מתאוה להגביר כח הדין נגד הרוצח ואין לנפשו נייחא עד יהרג או ימות כי שם יחדו למשפט יקרבו או עד שיגיע עת פקודתו שהיה לו מן העולם כי אז נתן רשות לדומה להכניסו במספר שוכני עפר כדאמרי' במסכת חגיגה פ"א דאמר מלאך המות לרב ביבי בר אביי שהמתים קודם זמנם משום ויש נספה בלא משפט רעינא להו אנא עד דמלו לדרא והדר משלימנא להו לדומה ופי' רש"י אינו מוסרם לשומר המתים ששמו דומה אלא מגלגלים עמו ושטין בעולם עד שיתמלא שנותם. על כן מנהג כשר להרחיקו משאר מתים למען לא יעות אדם בריבו. ועיין בחלק רביעי שני פרקים מיוחדים לדרוש זה. וברית כרותה שאין העולם מתיסר בשופכי דמים אלא נמחים מן הארץ כל עוד שלא ישובו וזה לפי שאין הקטיגור נעשה סניגור. ויש מי שכתב שאדם אחד שהיה מנודה בהסכמת הקהל אם חלה לא ברכוהו אותו כי בברכה נמצאו היו מתירים החרם והיה צריך הסכמת הקהל. וטעם שהיו נותנים אבן על ארון המוחרם אולי יורה כי הגביר עליו כח היצר הרע שהוא אבן נגף וצור מכשול וזה גרם לו בחינת עץ הרע שממנו נעשה הארון כמו שאמרו במדרש על פסוק בתוך עץ הגן אמר ר' לוי רמז לתולדותיו שיהיו נתונין בארונות של עץ כמו שאדם הראשון נתחבא מתוך אותו עץ מאימת השכינה ומיתתו היתה כפרה לגופו ולכן היו סוקלין ארונו כי יצר הרע שבו היו ראוי לרצועה ורידוי ובזה מתבזה בין החיים וכפרה היתה היא לו וכן גרירת עצמות שבתוכה רוח חיות מה כנדרש למעלה בפ"ו הוא כפרה לנפש שבזה אינה מגולגלת ומקולעת בתוך כף הקלע אחר כי קבל ענשה בעולם הזה כי שחה לעפר נפשה וכמים הנגרים ארצה כן נתנו בעפר פיה שהוא חיות מה שבעצמות ובזה יש לה תקוה כי יפה שעה בתשובה בעולם הזה:
1