מעבר יבק, שפת אמת י״אMa'avar Yabbok, Sefat Emet 11
א׳מי שמת לו בנו או בתו אל ינשק אותם גם שמצינו נשיקה מהבן לאב ביוסף וכ"כ במדרש רבה פ' ע' ארבע נשיקות הן וכו'. ובפ' כ"ה על פסוק גשה נא ושקה לי בני א"ל אתה נושקני בקבורה. ואין אחר נושקני בקבורה וכתוב בספר צרור המור מכאן אמרו זו נשיקת פרישות ואמר מכאן שצריך אדם לנשק את מתו על פרישתו. מ"מ בנו או בתו שאני ע"ד שאמרו קצת מן החכמים שאין לאב לילך אחר בנו הבכור לקבורתו גם שאין הדין ולא המנהג כן וכן אל יניח אשתו לנשוק אותם כי מקצרים ימי בניהם ואולי כי דבקות רוח האב ואם פומא בפומא או בכל מקום שידבקו הבלם בבנם או בבתם המתים זה גורם כי נפשות הבנים שהם בכחם ומכחם מורישים להם נפש החיונית כאשר הצענו למעלה וכן הרשימו מאותם שמכבר הולידו מתדבק בכח המיתה עלמא דנוקבא ובזה מקצרים ימי בניהם או בנותיהם. וכן אין לומר למתו שמוטל לפניו שיבא ליטול אותו וכ"ש שאין לתפוס ידו בידו ולומר שיוליך אותו אחריו דתפיסת יד גורם חיבור ואמונה עם הב' הנתפסין ומעלין עליו כאלו הרג את עצמו דניחא למיתי במיתת קרוביהם החיים וגם שאבוה דשמואל הוה בכי ואמר משום דלעגלא אתית לן אפשר דהוה בכי על צערא דבניה או משום תורה ומצות דלא הוה אפשר לבנו לקיים עוד בעה"ז ובזה הוה נפיש זכותא דידיה דאבוה. וכבר אמרנו ששומעים מה שנאמר להם וכתיב אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ועוד כי לעולם לא יפתח אדם פיו לשטן. ובפרט בעת ובמקום שנתן לו רשות וספרו מאשה אחת שהניח ידי בניה החיים ע"י בניה שמתו ומתו גם הם. ובתקון כ"ג א"ר אליעזר יומא חד הוה אזלינא אנא ורבי יוסי ואתא בריה דרב המנונא סבא מההוא עלמא בדיוקנא דהאי עלמא ואזדמן לי באורחא כגוונא דחמר בתרין חמרין. וראיה מכמה סבין שהיו באים לגלות סתרי תורה לר"ש בן יוחאי בזהר והרבה פעמים מצינו זה בתקונים שהיו מנשמות הצדיקים שהם במתיבתא דרקיעא ומתיבתא עילאה. כתב רבינו ירוחם בשם ר' יהודה החסיד שאין לחצוב קבר למת בר מינן אא"כ רוצים לקברו בו לאלתר. וכבר אמרנו שלא יפתח אדם פה לשטן שכוונתם שלא יגרום אדם לשטן שיפתח פיו בקללת עצמו או אחרים כי פעמים השטן פותח פיו עמו ונוטל קללתו ומאשר אותה ואומר פלוני כן דן דינו הוא בעצמו והודאת בעל דין כמאה עדים וגם שבב"ד של מטה אין אדם משים עצמו רשע, ב"ד של מעלה שאני כדאמר בהקדמת הזהר שאמר דומה נגד דוד טרונייא אית לי עליה דאמר חי ה' כי בן מות הוא. ואמרו כי קודם דינו של אדם הוא מודה על כל חטאיו ודן דיניה כי האל לא יעות משפט וכשבעל כנפים מגיד וממשיך אליו הדבר והקללה שקלל אדם עצמו אז כתיב ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא וכן אמרו כי המשבר כליו בחמתו מקריב קרבן לשטן ח"ו אשרי הסותם פי שטן במעשיו לבל יהיה לו פה לקטרג. ואמרו דורשי רשומות כי ביטול הקליפות הוא חיזוק שרשיהן ולכן בשבת שעת המנחה מתגלה מצח הרצון שהם שרשי הדינין שהומתקו למטה אז בעת שליטתם בסוד הנהגת שבת וסוספיתא דדהבא למטה מטה כבר נשקע מע"ש בנוקבא דתהומא רבה והאי ארעא חציפא דכל טובא דעלמא מתבלי בה ותדיק ותסיף כלא והיא מאכלו של נחש עקלתון. על כן בלילה דביה כלבין נבחין כי נתרים ממאסרם וחמורים משלשוליהון ומתפשטים להנהיג בתחתונים הדינין שקבלה המלכות בתפלת המנחה ובו תרמוש כל חיתו יער שהם כחות התחתונים למטה מעולם של סנדלפון לא יפתח אדם פי הארץ אם לא יסתום הגולל מיד פן ח"ו באות נפשה תשאף רוח על ידי הפרא הלמוד מדבר. ובשם ר"י החסיד כתבו שטוב לקבור תרנגול הנקרא גבר בקבר ריקם אולי בזה מחליש ומטמין כח הדין המושפע מצד מלאך גבריאל הנקרא גבר לבל יעיר חמתו. ועוד כראות כאות הטומאה קבר פתוח בלילה מוצאים מקום לקטרג ופעמים יש נספה בלא משפט. כאמרם הות כשגגה היוצאת. ברם לעולם דין אמת וכל דרכיו משפט:
1