מעבר יבק, שפת אמת י״גMa'avar Yabbok, Sefat Emet 13
א׳יש הרבה דברים שבנים של אדם מתים עליהם ות"ח היודע זה ואינו נזהר עתיד ליתן את הדין. ואין לקלל בניו ובנותיו כי ברית כרותה לשפתים וכמו שברית כרותה לשפתי ברכת הורים להיות עודפת על ברכת האחרים להיות נפש הבנים עלולים תחתם כן ח"ו קללתם אפי' על חנם היא באה כמו שאמרו על קללת חכם. וגם על זה ירחיק הבן מאביו ומאמו אם אי אפשר לו בענין אחר פן יבולע לו ולמשפחתו. ומי שאין מתקיימין לו בנים יכול אחר לפדותו וליתן כופר נפשו ויקרא בנו של אחר אולי ירחמו עליו מן השמים שיכול להיות שנגזר מיתת ערירי על האב ומי יודע אם בכופר זה ינצל בנו. מנהגנו שלא לחלוץ האבל מנעליו עד שיגיע לביתו גם שכפי הדין כשנסתם הגולל חל עליו האבלות. וכתב בספר החסידים כי אדם אחד היה נוהג בעצמו כשהיה אדם אבל היה הוא חוזר לביתו עמו בלא מנעלים כדי להצטער עם האבל. ויום שמת בו אירע בתשעה באב ונתקבצו כל הקהלות לאותה העיר והלכו הכל לקבורתו יחפים ובזה הוכר שהיה חסד זה רצוי לפניו ית'. ואמרו שאע"פ שהצדיקים יודעין שחלקן טוב לעה"ב מצטערים מן המיתה ומאימת מ"ה כדאמר רב סעוריה לאחוהי רבא כד היה מתנמנם פירש גוסס לימא מר למ"ה דלא לצערן ואמרו שם מאן ספין ומאן חשוב קמיה כי לא ישא פני כל ואפי' כלבים בוכים מאימתו וזהו שנאמר במצרים הגם שהיתה מלאה מחבלים ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו והכלב חוזר לאחריו כשרואה מ"ה כי אין השדים רשאים לעבור אלא בדרך הנגזר להם כנזכר למעלה. ואם ידוחה הכלב לפניו וימות כאשר יבא לקמן יהיה כפרה לאדם ההוא וסמך קצת גם אוחכה הרגתי ואותה החייתי. והצדיקים מתייראים גם מחיבוט הקבר ואפי' יונקי שדים אין נצולין ממנו כי זוהמת הנחש לנערה ולהוציא כלי למעשהו צריך חביטה. (ולכן כתיב ונפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע ולזה תועיל גרירת העצמות כאשר כתבנו. ומי שפוגם אות ברית קדש ח"ו נדון בחבוט הקבר כמ"ש בתקונים מאן דלא נטיר ברית מילה איתדן בחיבוט הקבר בההוא עפר ואלה הם דגופא דלהון אינון לון קבר ודוחקין להון בכל יומא ומלאכא דלהון. ובעפר של המילה מצילו מחבוט הקבר ובדם מילה מציל אותו משחיטת מ"ה אשרי המרגיל עצמו במילת הבנים לש"ש ואמר כי ערלת ממזר בעפר היא תקון לנחש). וכן כח הדין כדאמרי' בערבה חביט חביט ולא בריך וכתוב בחקור דין שבגרעיני הערבה ימצא בתוכם כדמות נחש בלא ראש ובזה אותו הגוף מתוקן לחיות בטל אורות של התחיה בגבול חדש כעמר נקי. וג"כ במלאכים יש ביניהם צער והם שמחים כשהנפש שוה להם. ומלאכי חבלה דומים לרשעים כדאמרי' הרשעים הן הן המזיקים מלבד כי באשתם יצתו כי הם מביאים עצים לגיהנם ירצה שחטאיהם הם סבה להרבות מלאכי חבלה וקודחי אש לגיהנם וע"י חמום עבירותיהם העמיק הרחיב מדורתם אש ועצים הרבה. ואין מפוח הנופח יותר בגי הנום כמי שכועס שכל מיני גיהנם שולטים בו ומטמא גופו ונפשו כי בזה שמחים בצאתם ששים בבואם במדורות גיהנם כל מלאכי חבלה. ועל הכועס נאמר טורף נפשו באפו כי האדם עושה נפשו טריפה ומשליכה ממנו בכעסו וגם שעושה תקונים ומצות רבות נאבדים ממנו לגמרי כי הולכת אותה הנפש ובאה אחרת במקומה וצריך לחזור ולתקן כמתחלה. והמקובל האר"י זצוק"ל היה נזהר ומזהיר לתלמידיו על זה מאד ואפי' יהיה הכעס על דבר מצוה היה מונע לתלמידיו ממנו. ואמרו כי שם אהי"ה במלואו עולה קנ"א כמנין כעס והכולל ושם זה יכוין בשעת הטבילה לטהר פגם הכעס שכן עולה כמנין מקו"ה. ומצאתי כי טוב לבעל תשובה לטבול י"ד טבילות למתוק י"ד עתים ועוד יכוין בטבילה ראשונה להסיר הזוהמא ובי"ג להמשיך עליו הארת תלת עשר מכילן דרחמי על כן טוב לומר פסוקי מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ויוסיף מדה א' בכל טבילה. עוד כשהאדם כועס אסור להסתכל בו כי עם ראיית עינים מלאך רע עומד וממהר לנקוס על צערו ועוד קשה לשכחה. ועיין פ' תצוה דף קמ"ב גודל פגם הכועס וכן להסתכל בפני האשה בשעה שדמיה מצויים בה ואמרו שיתראה במבט עיניה אז כדמות נחש וכבר אמרנו בגמרא מסכנת העובר באמצע ב' נשים טמאות ואמרו דיפתח באל ויסיים באל. אל מוציאם ממצרים וגו' כי לא נחש ביעקב וגו' או יפתח בלא ויסיים בלא וה' רגלי חסידיו ישמור:
1