מעבר יבק, שפת אמת י״דMa'avar Yabbok, Sefat Emet 14
א׳בחרתי להציע לפני תלמידי תלמידיהון דרבנן כוונת בקור חולים מלבד מ"ש בחלק א' בזה. וטעם המיתה. וצדוק הדין. וההספד. והלוית המת. וקבורתו. וההבראה. ושאר כמה דברים הנוהגים בישראל בתנחומי אבלים מדברי חכמים אשר הם כמסמרות נטועים כי מלאכת שמים היא ולא יהיה מדרש זה בלא חדוש על דברי חכמים מלמדי לאדם דעת. רמז ביקור חולים הוא כי האדם המבקר החולה מיקל חליו כנראה מתלמידו של ר"ע ואם הוא בן גילו כפרש"י שנולד במזלו צערו אשר יצטער עליו יהיה לחולה הצלה פורתא בנכוי אחד מששים בחליו שלפחות ישפוך שיחו בכאבו בתפלתו עליו אחר שביקר אותו. ונקט לשון בקור ולא לשון ראיה והליכה והקבלה להורות לאדם דעת שילמד לחולה שיפשפש ויבקר מעשיו כי בסור הסבה יסור המסובב. ובזה יפה כחו להפוך אחד מששים כלליות שהם מגבורה ולמטה עד מלכות שיהא מלאך מליץ עליו ואפי' א' מאלף באותו מלאך לפעמים די וכ"ש אחד מששים וגם אם נאמר שששים הוא מורגל בפי רבנן שתין רהוטי וכו' שתין תכלי וכו' וכדומה הרבה. ברם מדברי הגמרא נראה דהכא ששים דוקא דאמר וליעיילו ששים וכו'. וכבר דברנו מזה למעלה בחלק ראשון פרק ב'. ומדת החסד אינה נכנסת במנין הזה כי על ידה מושפעת הרפואה מארי"ך ולעולם הוא לו למגן. ואחר הביקור חוזר להיות רופא חולים דהיינו מרכבה לת"ת מצד הכתר ששם ארוכה ורמז ביקור חולים לתקון גבוה כי לזה תהיה כוונת עובד האמתי כאשר למדונו רבותינו בכל חותמי הברכות שאמרו שצריך להיות הפתיחה מעין החתימה וכן סמוך לחתימה יהיה מעין הברכה. כלל גדול למדונו בזה כי אחר שסדרנו סדר הברכה אם היא ברכת שבח והודאה או ברכות המצות או שאלת צרכים או ברכות הנהנין הכל יהיה לתכלית שיבורך שמו הגדול בהשפעת שפע הברכה כאשה כי יתרבה החלב ע"י התינוק היונק משדי האם וזוהי לדעתי כוונה נאותה בכל חתימת ופתיחת ברכות מלבד כוונת שם י"ב שצריך לכוין בחתימה והוא מוקבל מאד למה שכתבנו למעלה כוונת העונה ברוך הוא וברוך שמו פוק עיין על זה הדרך יכוין בבקרו החולה שבג"ח הזה פוקד ומבקר חולים שהם תפארת ומלכות שהם חולים כאומרו כי חולת אהבה אני והוא מחזקם ומפקדם בבקרו אותם דהיינו אומרו סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים. והם בגדולה וגבורה תרין אשישות ובנ"ה תרין תפוחים כמו שפי' בתקונים. וכן האדם בהיותו עוסק במצוה זו גורם להשפיע משם החוזק והכח כמו שהוא מחזיק החולה בבקור ומיקל מעליו כח הרעה חולה כנזכר. ורפואת חולים הוא כי בהיות האדם כבד בחליו מודה באותו חולי היות כח החצוני שולט עליו הנאמר באיוב הנו בידך וכל חולי שבעולם הוא רוח הטומאה המתלבש בדין על האדם. ובזה יורד הפגם מלמעלה ומתקדש משכן הקדש מהחשך אשר החשיך שם במקום אחיזת נשמתו וזהו כוונת ואתה צדיק על כל הבא עלינו: ולהיות החולי כח רע הניתן עליו להחליאו זהו שאמרה נאמנים לשולחיהם שאותו הדין נתקע בו עד יקבל מאריה חובא דידיה והיינו ממש שאותה נשמה במקומה העליון נשפט עליה דין ומחיין לה בפולסי דנורא וזה גורם הקדחת לגוף ואם מכח הדין המגליד הקשה אז גורם השחפת בגוף. ומיחושים יורו פגם מה בחלק נשמתו אשר יכאב האבר ההוא ולכן אמרו כל מיחוש ולא מיחוש ראש כי בראש עקר משכן הנשמה ומורה גודל עונו וכן כאיבת הלב מסוכן. כי מורה שהפגם הוא בתוכיותה של הנפש ששם משכנה ולכן אמרו כל כאב ולא כאב לב. אך עקר המלקות העליון הוא באש ולכן האי אישתא צמירתא פרונקא דמלאכא דמותא היא ורוב המתים הקדחת מכלה אותם: לכן אמרו בפרשת בשלח דף קס"ד דכל אורחוי דש"מ בתסקופא אינון דא בעינא ודא לא בעינא מכח החצוני השולט בו ובנשמתו ובהיות האדם בא לבקר אותו ומיצר עליו ומבקש עליו רחמים מושך על אותה נשמה שפע מצד הכתר והיינו רופא חולים כי מרפא הנשמה ומיחד ת"ת עם בינה ששם מציאות נפש רוח ונשמה מלובשים בדין ובחולי. ובבקרו ובשומו עליו עינו לטוב גורם גילוי הספירות העליונות על החולה שהיא השכינה למעלה מראשותיו ובבקש עליו רחמים בתוך חולי עמו ישראל מייחד ומיקל חליו. ובקור חולים הוא מצד מדת החסד. ואם מתעסק ברפואתו עולה עד אריך אנפין שמשם מושך ארוכה ומרפא ולכן צדקת פרנסת החולים קודמת לכל שאר צדקה כי ממשיך מכתר נשמה לכל הספירות. ישתדל החולה לקיים המצות שבכחו ואונו כי אז נשקלים כל עונותיו. כתב הרב רבי יצחק דמן עכו מעשה היה ברב רבינו יוסף גיקטי"לייא שחלה עד קרוב למיתה ונים ולא נים תיר ולא תיר ראה ב' אנשים שוקלין עונותיו וזכיותיו במאזנים שוקלים שוה בשוה מיד נתעורר ונתחזק ושאל התפלין ושם אותם ומיד התחיל להרפא ועלה ממות לחיים כי הכריע כף הזכיות. וישית החולה לב לחלומותיו ובפרט אם הוא ת"ח שכמה פעמים מראים לו להודיעו את אשר נגזר עליו ובמה יזכה ארחו. ע"ד שאמרו במדרש שיר השירים כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל להאהבני לך על פסוק כי חולת אהבה אני. וזה דבר מאומת וידוע אצל קצת אנשי המעלה. אמרי' במדרש קהלת בשם ר' יהושע בן לוי שכל החולים בחזקת סכנה הם. וכן אמרו בגמרין עלה למטה וכו'. עוד שם דף ע"ד ע"ב המסורה הזאת תהיה בידך כל העושה מצוה סמוך למיתתו דומה שלא היתה צדקתו חסירה כי אם אותה מצוה והשלימה וכל העובר עבירה סמוך למיתתו דומה שלא היתה מדת רשעתו חסירה אלא אותה עבירה והשלימה אלו ואלו הולכין ושלמין אלו שלמין במדת צדקן ואלו שלמין במדת רשען רחמנא ליצלן. על כן מאד צריך חזוק לאדם לטהר מעשיו ורעיונותיו סמוך למיתתו. וכל ישראל ערבים זה לזה להיות לחבירו מסייע שיש בו ממש ובזה יזכה כי יחלו פניו רבים ונשמתו תהיה נתונה באוצר. וכל שאינו מבקר החולה אמרו במדרש תהלים מזמור מ"א שגורם להוסיף לו אחד מששים מחליו וזה לדעתי יהיה דוקא בבן גילו. וכשהחולה מצטער מחליו לימד רבי חנינא שירגיל עצמו לומר האל הנאמן כדאיתא במדרש שיר השירים רבה דף י"ג ע"ב דקוב"ה דאיהו רחום טב לא לחסר טיבותיה מיניה לעלם:
1