מעבר יבק, שפת אמת י״חMa'avar Yabbok, Sefat Emet 18
א׳הנה אחר שהקב"ה גרש הנפש הזאת ממקום גבוה לעמוד בגוף הזה אינה יכולה ליהנות ממאכלה שהוא השפע עליון. ובצמחים ודברים התחתונים הרי הוא נהנה בקצת מזיו השכינה הכמוס בתוכם וזהו צדיק אוכל לשובע נפשו והמצוה הראשונה שנצטווה אדם הראשון הוא אכול תאכל. ובזה נבין טעם ענג שבתות וימים טובים באכילה כי הוא תקון ומזון גם לנפש יתירה שכמו שנהנית מענג עליון כך נהנית מענג תחתון שכל מאורעי הגוף הנפש מרגשת ולכן היה הלל אומר לגמול חסד עם העניה הזאת וכתיב יודע צדיק נפש בהמתו ומפני דבקות הנפש עם הנפש עליונה ועם הרוח ועם הנשמה מגיע מענג הגוף ענג לנשמה יתירה ובזה מעוררים לה הענג מלמעלה ממש ולזה צריך לכוין בכל ענג שבת ואכילת מצה אל סוד ענג ממש שמשם כל מתיקות מצד הדין והבינה הנמתקת וכל מיני שמנונית מצד החכמה ולזה אמר אכלו משמנים ושתו ממתקים. ויקנה צרכי שבת ביום ששי ולא ביום חמישי ובכל מה שיקנה יאמר לכבוד שבת ואמרו כי הזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת בה הקב"ה מוחק כל עונותיו כמו הדמעות: וראוי לענג השבת בכל מיני בשמים כפי מסת ידו שהבשמים יש להם רמז למעלה עד הכתר ורומזים בכל הספירות והקטורת יוכיח והלחם רומז למלכות מיוחדת עם ת"ת שהוא לחם. ויין רמזו בבינה ששם סוד יין המשומר ותבשיל במלכות שבה סוד התבשיל עם המציאות התחתון שהם ציקי קדירה סוד בשכמל"ו ומהתחתונים נעשה למעלה תבשילין ומטעמים כאשר אהב ומיני פירות הם מהת"ת שהם פירות האילן. ופירות האדמה הם ממלכות וכל אלו הם תקוני הענג וכל שתיית יין של מצוה הוא משקה הצינורות עליונים מיין המשמח כמו שהוא משקה אבריו ועורקיו ולזה תהיה כוונתו. הנה כי האכילה היא מזון הנפש בסוד הרוחניות שבהם. ובסוד הברכות שמברכים ובפרט לפניהם וגם לאחריהם מוסיף אור לדבר הנאכל שכל ברכה היא בסוד אור מקיף שהוא למעלה מאור פנימי ואור החצון שבכל הויה קדושה וזהו אמרם כדי שיתברך המזון במעיו ואמר הכתוב איזו היא אכילה שיהיה בה שביעת הנפש כשהיא בברכה וזהו ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. וישראל במדבר לא נצרכו לגדולי קרקע שיש בשפע ההוא תערובת אל הגשמיות והעוביות והמותר והפרש אלא המן היה כלו מזון הנפש והגוף לא היה נהנה מזה ולכן פחותי הנפש שביניהם אמרו בלחם הקלוקל שהיו רוצים מזון הגוף. ולכן כדי שיהא אדם נזון גם במאכל עליון כמלאכים נתן לו מנוחת הנפש שהיא השינה שאז הנפש רוח ונשמה עולים ומשיגים בדברים עליונים ונזונים מזיו עליון והם טועמים טעם מיתה והנפש שבה למנוחתה כענין הפטירה אל האדם שאז הנפש שבה אל מנוחתה ולכן צדיקים העליונים כרשב"י וחביריו היו עומדים שלשה ושבעה ימים ולילות בלי שינה ובלי אכילה מפני שהיו נהנים מזיו השכינה וכן ענין מרע"ה מ' יום ואליהו ג"כ ולכן השינה באדם הוא חלק מהמיתה ועניינו ממש כמיתה והגוף מת והנפש שבה למנוחתה ומבואר בזהר עליית הנשמה בלילה בין הכחות עליונים וממה שהארכנו בזה הכל הוא הוראה גדולה על עניין התחייה אחר המיתה. ומבקשי ה' יבינו כל:
1