מעבר יבק, שפת אמת י״טMa'avar Yabbok, Sefat Emet 19
א׳עתה יתבאר למה תקנו שיתאבל אדם על מתו שבעה ימים וכן עשה יוסף לאביו ובירו' פ"ק דכתובות והביאו הרמב"ם פ"ק מהלכות אבל וכן הרמב"ן בתורת האדם כי משה רבינו תקן ז' ימי אבילות וז' ימי המשתה ואולי זה יהיה טעם האבלות יען כי הגוף במיתתו נפסק ממנו השפע משבע קצוות וקיומם וזהו סוד ימי שנותינו בהם שבעים שנה כי עד שם הוא סדר זמנים ופעמים מתעלה עד בינה אם הבנים שהוא גבורה עליונה דאיהי רחמי ודינין מתערין מינה והיא הנותנת חיים לסדר זמנים שכללם כלולים בתורה הנקראת חדרי בינה ובדעת העליון המכריע בין חכמה ובינה וי"א שהוא שער החמשים חדרים אלו ימלאון והיא מעוברת מסדר זמנים אלו. ולכן עבור היותר גדול שבאדם הוא י"ב חדשים בסוד ו' קצוות נוטים לחסד ושש לדין הם י"ב בסוד חדשי השנה שהם י"ב שש קצוות מימין ושש קצוות משמאל ונקשרים של ימין בשמאל ושל שמאל בימין ולכן שש חדשי החורף יוצאים מסוכות שבו נדונים על המים והולכים נגד פסח שהוא הימין ונכללים בו ולכן הם רחמים יותר מימות הקיץ שבהם דין המצרים מפני שהם יוצאים מפסח שהוא הימין והולכים נגד סוכות שהוא השמאל ונכללים בו וכל זה מתראה בבטן האם העליונה בינה. על כן האדם החי שמונים שנה עולה עד הגבורות עליונות ומושפע מהם וזהו ואם בגבורות שמונים שנה ומשם ולמעלה הוא ודאי קרוב למיתה מן החיים כדאמרי' בגיטין אבל אם הגיע למאה חוזר חלילה על דרך נעוץ סופן בתחלתן ועל זה אמרו כיון דאפלג אפלג אבל עיקר סדר זמנים למטה במקומן שמשם משפיעים למטה הם שבעים ולכן האבילות הוא שבעת ימים שהוא היקף אחד קטן נגד ההיקף הגדול מז' שביעיות ודי זה במדת פורענות המעוטה. וג' ימים הראשונים צריך התעוררות רחמים כיון שגופו קיים ולא נבקע כריסו להוציא ממנו הרפש וטיט וכחות הטומאה שנתעבר מהם מקשקשים ומפעמים אותו כצירים בבטן המלאה כאשר ידרש לפנינו בגזרת עירין והוא עיקר חיבוט הקבר ומירוק הזוהמא ע"ד חביט ולא בריך שהם ו' עונות נגד הו' שבעות שפגם בהם כי בראשון עדיין נער הוא מיצר טוב או כנגד שלשה בתי דינים עליונים שכנגדם היו בעזרה שלשה בתי דינין כדתנן במתני' ולכן הם ג' ימים לקטן ולגדול ששם הוא. והם ע"ב שעות לג' ימים. עוד למרק פגם נפש רוח ונשמה בבי"ע לכן ג' לבכי לעורר עליו הרחמים בכח הדמעות כנדרש למעלה. ובירו' פרק אלו מגלחין תני בר קפרא עד ג' ימים תקפו של אבל למה שצורת הפנים ניכרת ואולי כי בזה ימצאו המקטרגים מקום לקטרג נגדו כמאמר הכתוב הכרת פניהם ענתה בם ואמרו בויקרא רבה פי"ח ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופא סברא דאיהו חזרא לה וכיון דהיא חמאה ליה דאשתני זיוהון דאפוהי היא אזלת לה. ז' להספד בהגהוהי עליו כדאמרו רז"ל שנפשו פוקדת לגופו ומתאבלת עליו כל ז' דכתיב ויבא אברהם שהיא הנשמה לספוד לשרה שהיא הגוף ולבכותה וחוזרת מביתו לקברו ואין לה רשות ללכת לפני השכינה עד ז' ימים וההספד הוא זכרון חסדי המת כ"כ ר"ח בפירושיו כנראה במועד קטן מהספד דר' פדת וסדר הספד אב בית דין וכמו שלמעלה בגן עדן מכריזין מעשיו כאשר הבטיח מי שהגיד למהרר"י קארו כדוגמא זו עושים למטה ובזה מעוררים אורות מעשיו בשמים ובארץ. ואין להספיד אלא כפי כבודו של אדם כדאמרי' במועד קטן ועיין מזה בזהר פ' ויחי דף רל"ב ע"ב. וההספד למת הוא תועלת גדול' כי ע"י הדמעות יופתחו למת שערי דמעה העליונים שערים המסולקים מן הדין כאמרם כל השערים ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו אמנם צריך שתהיה כוונת הבכי לתועלת הנפש ולא לתועלת החומר כדרך הנשים הקלות ודוד המלך ע"ה יוכיח שאמר אני הולך אליו. ובענין אבשלום שהיה חוטא בכה בני אבשלום עד שהצילו מז' מדורות שבגיהנם ואף אם היה צדיק שבצדיקים צריך להספידו וכ"ש שבזה יתעוררו הרחמים עליו ועל הדור כלו ויגרמו שישתלשל ממנו במותו צדיק כמותו לתועלת העולם ולתועלת הדור כדכתיב ונר ה' טרם יכבה וכן אמרו יום שמת פלוני נולד פלוני ועוד כי צדקת הצדיק תועיל לזרעו אף אם אינם צדיקים ובלבד שלא יהיו רשעים גמורים עיין מזה בריקאנ"טי פ' וירא. ובזהר פ' פקודי דף רמ"ז תמצא כוונת הדמעות הנשפכות על הצדיקים ועליית הנשמות בהיכל ראשון מהקדושה. ועיין בפ' ר' אליעזר דאורג חיוב הבכי וההספד על אדם כשר ועונש המתעצל בהספדו ובפ' אלו מגלחין חכם שמת הכל קרוביו וכו' וכן במס' כלה פרק בן עזאי ובפ"ק דמגילה ובפ"ק דברכות. ואסיפת הצדיקים בעון בני הדור הוא בסוף פ' חלק ובקמא פ' הכונס ובמציעא פ' השוכר את הפועלים ובסוטה פ' היה נוטל ובבתרא פ' המוכר את הספינה ובפ' אלו מגלחין ובפ"ק דברכות. ומצוואת רבי מי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי כפי דעת מדרש רבה בפ' צו הובא בירו' דכלאים ובפ' הנושא בגמרא וביפה תואר בפ' י"א משם ג"כ נראה נחת רוח שיש למת בהספדו:
1