מעבר יבק, שפת אמת כ׳Ma'avar Yabbok, Sefat Emet 20
א׳הנה זאת חקרנוה כן היא שכל עסקי החי עם המת צריך כוונה גדולה שדבר זה היאך יתייחס למעלה כתבו רז"ל כי הוא קשה מאוד להיותו רמז לסוד הספירות המתעלמות ומסתלקות לנרתקן למעלה מעלה. וכמה צריך לתקנם להרחיצם מכל חלאת עון להלבישם לבנים לבוני הספירות באור המעשה הטוב להתעלות בסוד אחד לקשרם למעלה ולשאת אותם על הכתף סוד עילוי הספירות אחת אל אחת עד שיתעלו למעלה מהכתף לסוד רישא עילאה סוד ההעלם שאין השגה בו. ובקבורה יכוין לסוד ויקבור אותו בגי ומתרגמינן בתליסר מכילי דרחמי שהן נובעות בכתר בבחינותיו הפונות למטה לרחם אל התחתונים ולכן י"ג מדות שהם בדיקנא יקירא דאריך יקראו תקונים פי' שרשי הנמצאים כמפורש אצלנו בקונטרס מיוחד לדרוש הלז ומסוד עלית הכתף יעלה הנקבר אל העדן העליון חכמה שבכתר וצריך התישבות הדעת בזה מאד וכמו שכמה פעמים יסתרו המדות ויתעלמו גם הגוף יסתתר ויתעלם בקבר. ולזה אחרית הכל המות עד כי יבולע ויתוקן העולם בכללו. והצדיק במותו נכנס ליהנות בסוד ארבע מאות כסף והיינו ד' אותיות סתומות עליונות שסודם נעלם למעלה עד הכתר ועובר ונמשך למטה אל הסוחר שהוא יסוד והצדיקים נהנים מאותם ד' מאות אורות שהם מאריך אנפין ע"י גלוים ביסוד שהוא הסוחר המחזר ומסבב בעיירות ולזה נתן אברהם ד' מאות שקל כסף הגשמיים כדי לזכות לד' מאה עלמין דכסופא. ואחר שבעת ימי ההספד תקנו ל' יום לגיהוץ ולתספורת שקודם שתהיה הנשמה מגוהצת ומסולקת מכחות חומריות ומכתמיה אפי' יהיו מעטים צריך לפחות שלשים יום. ועוד רמז שלשים יום יהיו בסוד השלשים שנה הנאמרים במראה יחזקאל שהם שלשים מדרגות עשר בעולם העשיה ומשם לעשר שבעולם היצירה ומשם לעשר שבבריאה שלשים מעלות אלו צריך שתעלה הנשמה קודם שתזכה להיות צרורה בצרור החיים את ה' אלהים באצילות וצריך זכות רב כפי עלייתה והתלבשותה ע"ד בגדי ע"ה מדרם לפרושים ובגדי פרושים וכו' ואמרו טבל לקל לא טבל לחמור וטבילת קדשים צריכה כוונה. משא"כ טבילה לחולין. ועיין מסוד שלשים שנה הנזכר בר"מ פ' פנחס ואמרו בתקונים כי ל' שנה דיחזקאל הם רמז לשלשה חיות התחתונים שהם נצח הוד יסוד והיו על מטטרו"ן הנקרא נהר כבר שהוא נהר דינור מצד הגבורה. והוא רכב לעמודא דאמצעיתא ואיהו רכב אש וסוסי אש. ולפי זה טעם הל' יום יהיה להמתיק בחינות הדינים שבל' מעלות אלו כי עד שם מגיע קטרוג החצונים לבר במדורין. והמתקתם בסוד גלויים במלכות שמשם מוצא הדינין ובה בחינת הימים כנודע. אבל עולה ל"ג רמז שבאבלותו על המת מכוין להמתיק ל' כחות אלו במלכות ובזה יומתקו שלשה שרשיהם למעלה במקורן. ובתשלום מחזור קטן של הלבנה משם ולהלאה יחלש הדין על הנפטר. ולמעלה כתבנו טעם אחר בזה. על כן אין להתאבל לגדול שבישראל יותר מל' יום, מי לנו גדול ממשה שלא בכו אותו אלא ל' יום ואחרי כן כתיב ויתמו ימי בכי אבל משה. וחכמים היו סבורים להתאבל על רבינו הקדוש שנה תמימה עד שמצאו מקרא זה במשה עוד אמרו שלכל מזל יש לו ל' מעלות ותנועת השמש תחתיו ושולטנותו הוא שלשים יום בקרוב וגם בחינת ל' יום הם מחזור ממזל אחד ולכן ל' יום בשנה חשוב שנה. ואיסור הגיהוץ והתספורת אולי יהיה על דרך שאמרו בבן על אביו שחייב לומר על אביו בעת שמזכירו בשנה ראשונה הריני כפרת משכבו ופרש"י ז"ל שמקבל עליו כל מין דין מוכן לחול על אביו. ואמרו במדרש הנעלם כי נשמתה דאתחזיא לקבלא ענשה אזלת לבר בעלמא ומפקדת ליה לאתריה תריסר ירחי שתא בבי קברי ובעלמא. ולכן כל שנים עשר חדש יאמר הריני כפרת משכבו מלבד עוד. כי דיני אש ומים בגיהנם הם ו' חדשים בכל אחד מהם. נתבאר בזהר חלק א' דף רל"ח ע"ב ופירש דאמרי זה ואח"כ ווי. וטעם כי משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ולא פחות עיין פרשת פקודי דף רס"ג ע"א ובפ' בא אמר דשולטנותא דסטרא אחרא אינו רק י"ב חדש ולא יותר כי די בצוק העתים למרק בסיבוב י"ב מזלות נגד הפגם שפגם ימיו בסבובם וכל יום ויום גבה חובו ממנו במחזור הזה בדין המשפ"ט ששם תקופת השנ"ה כנודע ולכן משפטי גיהנם חציים הם מצד ימין וחציים מצד שמאל באש ובמים ואח"כ ותוציאנו לרויה. ושם פ' פקודי מתבאר הממונה לשבר עיני האדם בקבר. והאוחז הנשמה ובדף רמ"ד ביאר מוצא הג' טיפי מרה ומזה בדף רס"ז. ווי מאן דנשיק בהאי עלמא נשיקין דסטרא אחרא עיין שם ותאחז בשרך פלצות זכאה חולקיה ממאן דאשתזיב מניה בהאי עלמא. ובר נש זכאה איהו קרבנא ממש לכפרא:
1