מעבר יבק, שפת אמת כ״אMa'avar Yabbok, Sefat Emet 21
א׳כשם שהבן חייב בכבוד אביו בחייו גם במותו יקבל עליו דינו כיון שהוא יכול להדיחו מעליו בכח המצות והמעשים טובים שיעשה כדי לחסום אותו הדין להיותו בעולם המעשה דברא כרעא דאבוה ומוציא מסד רגליו ומוליכו על כנפי רוח ומדלה יבצעהו כדחזינן מאבוה דההוא ינוקא אשר יבא בפ' הבא אי"ה. ואולי יהיה דומה תקון זה למה שאומרים בסוף הודוי ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי ג' שותפים יש באדם והשוה הכתוב כבוד אב ואם לכבודו כ"י כדוגמא זו מי שמת לו מת אחד שחייב להתאבל עליו מחמת קורבת נפשו עם נפש הנפטר ובו עצם מעצמיה וחלק מחלקיה לכן אמרו כי יראה עצמו כאלו חרב וכו'. חייב להגדיל שערו שהם כחות הדין ע"ד מוטב שיכנס החץ בי. יען כי בידו להרחיק ממנו המזיק במעשיו וישם מגן לו להצילו מרעתו בעוף שהיא התורה המגביה ומסלק כל בני רשף. וכמו שאותה הנשמה הנפטרת אינה לובשת מחלצות לעולם עד אחר הל' יום להתראות לפני קדושי עליון ולהסתופף בצילם כמו כן קרובו אשר כנפשו לא ילבש בגד מגוהץ על בשרו וגם לא יציע תחתיו כי עדיין אין למתו לבוש לשכון בתוך מנוחתו תחתיו ובמקומו על כן ראוי ומחוייב בכל הל' יום לבקש עליו רחמים יום וליל לא ישבות בכל עונה להזכירו לטוב לפני שוכן מעונה ולעשות לו ג"כ זכרון נשמות לפחות בכל שבת כאשר יבא טעם לזה. וכן נהגו בני ספרד בהשכבת מתיהם וכבר נתנו טעם לשבח למנהג זה, הפוסקים. וטוב להרגיל לפחות פעם אחד בכל יום מהל' ובפרט אם הנפטר היה ת"ח והיה לו בית מיוחד לעסוק בו בתורה. וכ"ש אם היה מחזיק ישיבה. בניו ובני ביתו או החזן אם אינון לאו בר הכי ודאי כי יעשו לו נחת רוח ורווחא לנשמתיה להשכיבו שם בכל הל' יום ואם יהיה בסוד ישרים ועדה מה טוב ונעים. ואמרו בפ' ויקהל דף ר"ט לית נשמתא דלא תקבל עונשא תלתין יומין עד לא תיעול לגינתא וכן ישכיבוהו בסוף החדש והשנה. והפסוקים עם המזמורים מיוחדים שיבואו בסדרנו הנה הנם ראויים והגונים לבקש רחמים על האדם גם אחר פטירתו והחכמים יוסיפו עליהם מדעתם: שבנו וראינו שהרבה מעשים אשר היו נעשים בטהרת טמא מת היו מסוגלים להחליש כח החצונים כמו שפי'. הנה בהזאת אפר הפרה ובשריפתה היה מבריח אותם אשר מחוץ למחנה מושבם. לכן שחיטתה ושריפתה היתה שם פוק חזי בפ' חקת דף קפ"א. ומזה יצא לנו טעם לכוונת הרבה תקונים שמנהג לעשות עם המתים להשלים חסד של אמת. הצדקה שנותנים לכופר נפשם מכפרת עליהם על הדרך שכתב רבינו ירוחם וספר התניא ומהרר"י קארו ואחרים. וכן הזכרת נשמתם ובן יכבד אב גם אחר מותו כאשר הובא בזהר סוף פ' בחקותי על פסוק בן יכבד אב וז"ל האי בחייו. בתר דמית אי תימא הוא פוטר מניה לאו הכי דאע"ג דמית חייב ביקריה יתיר דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלה ודאי מבזה לאבוהי הוא והאי עביד ליה קלנא ואי ההוא ברא אזיל בארח מישור ותקין עובדוהי ודאי דא אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב"ה. וקב"ה חייס עליה ואותיב ליה בכורסייא ויקריה ודאי וסיים כי ר' אלעזר אוקיר אבוהי בהאי עלמא ובההוא עלמא השתא אסגי שבחא דר"ש בתרין עלמין בהאי עלמא ובההוא עלמא יתיר מחייו זכאין אינון צדיקייא דזכאן לבנין קדישין לגזעין קדישין עליהו אתקרי כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. ור' אילא העיד לרשב"י דבמתיבתא דרקיעא אתעטר אבוהי דההוא ינוקא המובא בפ' שלח דף קע"א ואתעטר בשבעין עטרין וכתרין בההוא יומא וסיים ואמר זכאה חולקיה דמאן דזכי למילף לבריה. עוד מזה בפ' בלק דף קצ"א ע"ב. ויזהרו מאד לתקון נפש אביהם להשכים לומר הקדיש ליחד מדת לילה ביום. וטוב שמלבד הקדיש יתום יתמיד כל אותה שנה לומר דברים שבקדושה בצבור כגון הפטרות ומזמורים וכיוצא כי הכל נותנים נייחא לנשמת אביו ויש מי שכתב שטוב לומר הקדיש אפי' בשבתות וימים טובים ור"ח כי אין הטעם להנצל מגיהנם לבד כי הרי מועיל להעלותו מגן עדן של מטה ממדרגה למדרגה ואם כן מועיל אפי' בשבת. עוד אמרו במדרש רבה פרשה ס"ג כל מי שיש לו בן יגע בתורה הקב"ה מתמלא עליו רחמים דכתיב בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. וכשאין הבנים הולכין בדרך ישר מלאכי הדין מכים וחובטים אביהם שזה ילד וזה גדל כמו דאמור רבנן כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא וכו'. וברא מזכה אבא כמו שאמר המלך החכם יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך:
1