מעבר יבק, שפת אמת כ״גMa'avar Yabbok, Sefat Emet 23
א׳פה יתבאר טעם למנהג שפיכת המים שבשכונת המת. כתב הכלבו שהוא לסימן שידעו שיש שם מקרה מות ולא יהיה מודיע בפה ויהיה מוציא דבה. ויש אומרים שהטעם הוא לפי שמלאך המות מטיל במים טיפת סם המות אולי ירצה כי כיון שניתן לו רשות אז מתגבר בכל עז להפוך כחות החסד לרוגז ודין. ובפרט כח מלאך המות הממית ח"ל שהוא ע"י המחבל שנבל שמו שאינו שורה אלא במקום פסול. כי מנוול הוא לכן י"ש המתים ח"ל נקראים נבלה. ובפ' תרומה פי' למה בלוז אינו שולט בו מלאך המות. ולמה לא נבנה שם ב"ה ולהיות שמלאך המות גם אחר שעשה שליחותו מבקש להגביר כח הדין ולהפוך המים לדם. על כן אנו שופכים המים על גבי קרקע מקום מוצאם שאינם עלולים לקבל טומאה שם. ובזה גם כן מעוררים ומתפשטים מדת החסד בעולם כמנהג אנשי החסד השופכים לפניהם מים בימי העצרה והתענית לשלטא ימינא וכן לובשים לבנים לכוונה הזאת ולבישת שחורים לאבלי ציון. וסוד הגוונים שיחסו המקובלים לספירות כי הנפש תעורר לרוח ורוח לנשמה והנשמה תעלה ממציאות למציאות עד מקום יניקתה ואחיזתה ותעורר לפי מציאות ציורה וכשעור ההזדמנו' העולה מלמטה כך תעורר מלמעלה כדאמרי' על יחוד השבח על ידי יסוד ובחול ע"י מטטרון שהשפע היורד הוא כפי בחינת ההתעוררו' שעולה אם מסוד נשמה יתירה בשבת ואם מסוד ימי החול שאינו מעורר רק כפי רוחניות עולם היצירה. וכל שכן שבמעשה התחתון מעורר לעומתו רוחניות עליון כדאמרו שיצחק נעקד ביום הכפורים ואז החסד של מעלה עקד הדין ומיכאל עקדו לגבריאל ואריה יקד את השור וצדק עקדו למאדים וכל דכותייהו הכי נמי: גם הכהן איש החסד היה לובש בד קדש ביום האדיר מדי כניסתו ללובן העליון במחשבה ובמעשה להלבין עונותיהם של ישראל. ובעת שמסתלק האדם מן העולם המקטרג מבקש לעורר מדת הדין עליו ועל משפחתו ואנו כנגדו מרבים שלום בעולם על כלם ועל בני שכונתו. עוד נוכל לומר כי המלאך בעצמו הוא רוח כדכתיב עושה מלאכיו רוחות ומלאכים שהם רוח הם יותר חצונים מאותם שהם של אש שלכן אמרו שמלאכי רות אינם יכולים ליכנס לפנים מפני רוח הטומאה ועל כן בלילה שכל הכוכבים המאירים ברקיע לעולם מודים ומשבחים להקב"ה וכן המלאכים העליונים כלם מתחלקים לשלש משמרות ואינם יכולים להתקרב אל המלך עד שדוחים מהם רוח הטומאה ואז יורדים ששים רבוא מלאכים קדושים ומפילים שינה על כל באי עולם ובזה דוחים רוח הטומאה מעולם תחתון שהיא שולטת על הישנים אבל לא בא"י וכיון שרוח הטומאה נפרש מהם עולים לפני הק"בה לשבח. וכן ישראל לתתא אינם יכולים להתאחד בקודשא בריך הוא עד שדוחים סטרא אחרא מהם בנתינת לה חלק לעסוק בה בשער התפלין ובודוי בתפלה כי ס"מ נוטל אותם העונות ונוטל אותם על ראשי חייליו ומסתלק בזה. ובתחלת הלילה שולט רוח דרום בעולם כדי לדחות אינון רוחין ודינין וזינין בישין דשלטי אז בגין דיכיל עלמא למסבל. והתעוררותם לשלוט אינו אלא ברוח מערב השולט בתחלת הלילה. הנה כי מלאך המות הוא ממלאכי רוח שהם יותר חצונים ממלאכי אש. החרב שבידו הוא כח האש דין קשה שבו מתלבש מלאך המות. האדם השולט בו יסודו מעפר וכתיב כי עפר אתה ולהיות כי גבר שליטתו בג' יסודות הנזכרות מבקש ג"כ להתגבר ביסוד המים שהוא נגד חסד על כן אמרו שמטיל שם סם המות שמצד הכח והרשות שניתן לו להמית ידיו רב לו להגביר ג"כ על יסוד המים. ואמרו שלימים קדמוניות היו פעמים בני אדם מתים בשתיית המים או באכילתן מפני הרוח רע ששורה עליהם. ובעת ששותה מהם מזיק אותו. ולזה מנהג לשפוך מים קודם שישתו כההוא שידא דאמר אי ידענא דרגליתו בהכי לא אשתהאי. וכן ממה שאמרו שברירי ברירי רירי נראה שהיה דרך רוחות רעות לעמוד על פני המים ופעמים שכל דבר מתגבר נגד הפכו. עוד תהיה שפיכת המים הוראה לבני האדם כי יהבילו ענייני העוה"ז כי אפילו המים המטהרים והם הכרחיים לכל צרכי בני אדם אינם נחשבים לדבר קל מהעולם שאחר המות כי סוף החיים הם כמים הנגרים ארצה והכל כלה ואבד רק נפשות חסידיו שלעולם נשמרו בגין דהאי עלמא הוא חולקא דס"א ועלמא דאתי הוא סטרא דקדושה עוה"ז הוא לרשעים. ועוה"ב הוא לצדיקים: ולכן הקב"ה מאריך אפו לרשעים בעוה"ז שהוא חלקם כ"כ בזהר פ' פקודי דף רכ"ג ע"ב. עוד שפיכת המים על העפר יבשר ויודיע שעתיד הקב"ה לגבול עפרו בטל העליון ויבא כגשם לנו בשפע וכמלקוש יורה ארץ ולהיותו קורץ מעפר זה סבת מיתת האדם כי הוא מעלמא דנוקבא. וכתוב בס' הזוהר פ' וישלח דף ר"ט למה אליהו עלה בסערה ולא מת לפי שהיה נפשו מאילן החיים ולא מן ההוא עפ"ר. דהות נשמתיה מרעותא דדכורא יתיר משאר בני נשא בגין כך כתיב וילך אל נפשו דהוא דכורא ולא כתיב את נפשו דהוא נוקבא ברם משה אתגזר מאתר דלא אתגזר ב"נ אחרא בסוד כי מן המים משיתהו. הנה כי סוד המים רומז להויה ומציאות נבחר מן העפר כי הוא היסוד הראשון בשנים התחתונים והעפר יסוד האחרון וכולהו עבדי ביה עבידתייהו כנדרש בפרק כ"א:
1