מעבר יבק, שפת אמת כ״דMa'avar Yabbok, Sefat Emet 24
א׳טעם שהחמירו חכמים בשמירת המתים שפטורים מקריאת שמע ותפלה אם אינם שנים שזה משמר וזה קורא הוא כי בראות רוח הטומאה כלי טהור פנוי מרוח הקדושה אז בא ושורה בו וכל אשר באהלו טמא ומטמא וטומאת אהל חמורה מכלם כי מתפשטת למעלה ולמטה כשיש פותח טפח ובכל סביביו דקיימא עליה ככסלא לאוגייא. וכפי רוחניותה כך טומאתה כי ידיה רב לה להתפשט וטומאת משא למטה ממנה שמטמאת בגדיה גם כן כי בזה קופצת עליו ומטמאו עם בגדיו שכן היא והתלבשות שלה טמא. ברם אינה מתפשטת כטומאת אהל אבל טומאת מגע והיסט קילי והם מיני קליפות ורוחות חלוקות זו מזו כדפירשו הגאונים בספריהם כי יש שלשה כתות נמשכים מהטומאה לא ראי זה כזה וכן יש ג' כתות של מלאכי חבלה ואין לנו חלק ולא ידיעה בדברים אלו. ואוי ואבוי למי שנוטה אחריהם והתורה הרחיקה אותנו מזה בכמה מקומות וטומאות חלו הרבה מהם מתפשטים על הגוף להיותו כלי שנשתמש בו קדש כי תאותם להריח בקדושה לעשוק אהב. ולכן המתים צריכים שמירה כדי שלא יכנס בהם רוח רעה כי הם תאבים להשלמת יצירתם שלא נבראו להם גופות. ועיין למה לא נבראו גופות לאלו בפרשת בראשית ובזהר רות. ובזה יש רמז דכשמתקלקלין צנורות של מעלה משתנים סדרי בראשית ואז כחות הטומאה נכנסים באהל של מעלה וראתה באו מקדשה וכו'. ועל אותה שעה כתיב רגליה יורדים מות אוי להם לבריות הגורמים לה העדר הברכה. וזהו סוד אדם כי ימות באהל. ובאידרת נשא דף קמ"ד ע"ב אמר טעם איסור שהיית המת בלילה אם אינו להכין לו ארון ותכריכין וכן בפ' נח דף ס"ו. עוד מזה בפ' ויקהל דף רנ"ט ובפ' ויחי דף רכ"ד ע"ב ועיין בסוד הלבושים פ' לך לך דף קס"ט ובדף קע"ב ביאר טעם הספד שעושים הנשים למת. ונתבאר בפ' בראשית דף נ"ב למה המת מטמא ואמר כי אדם הראשון בחטאו גירש א"ת שהוא הקדושה מן הגן והוא אדם השכין מקדם לג"ע את הכרובים כי סתם אורחין ושבילין ואמשיך קללות מן היום ההוא והלאה ולהט החרב הם מדרגות תחתונים השורים בדין על העולם לשמור דרך עץ החיים כדי שלא יוסיפו לחטוא ובחטאו החשיך עליו רוח הטומאה מצד הנחש המטמא ושלכן המת מטמא כי הנחש הוציא נשמתו וטימא גופו. אז ניתן רשות לכל צדדי הטומאה לשלוט על אותו הגוף. וכן בלילה בעת השינה ולכן צריך לשמירה. ולהיות שיש כחות במזיקים המתקנאים בבני אדם לכן אמרו שלשה צריכים שמירה וא' מהם הוא חתן ויש אומרים אף תלמיד חכם בלילה כי מתקנאים בהם וחולה וחיה דריע מזלייהו. ואמרי שבבא לאדם צרה או חולי ב"מ כשבא לבקש רחמים עליו מיד מזדמנים שם אותם שניתן להם רשות להחליאו או להביא עליו הצער ההוא. ולכן צריך להתחזק בתפלתו נגדם ולהסירם בתשובתו מלפני שופט צדק לבל יחרצו לשונם נגדו. וסמאל לעולם רודף אחר זכות ותפלתן של ישראל כנץ אחר היונה. וזהו אמר אויב ארדוף אשיג וסבור לחלוק שלל לאגפיו החצונים עמה שיונק בשכינה מזוהמת הנחש. ואין הטומאה יכולה לעלות רק עד מדרגה הששית ראשונה המת הוא אבי אבות שני לו אב שלישי לו ראשון רביעי לו שני בחולין חמישי לו שלישי בתרומה ששי לו רביעי בקדש כדתנן במסכת טהרות. והמדרגה השביעית היא מדת המים מקור מים חיים: לכן יש כח במים לבטל הטומאה כי עדיה אינה יכולה להגיע במקום כבודם אך בצאתם ממקורם גם הם מעותדים לטומאה אך היא טומאה קלה כי יש להם טהרה בהשקה כי בחזרתן למקורם בכל דהו פרח טומאה מנייהו. וטעם הכשרתם לזרעים לקבל טומאה הוא שלפי חבתן טומאתן ובעודם במקום כבודם ימין ה' רוממה לדחות משם כל נגע וכל מחלה וסרך טומאה ולכן גם למטה המים בעודם מחוברים בקרקע אינם מקבלים טומאה וכנגד זה מנו חכמים שש מעלות במקואות זו למעלה מזו. עוד יש למעלה מעלה סוד המקור והמבוע נהרא דמכיפיה מיברך אשר עין לא ראתה אלהים זולתך. ובפ' תרומה דף קצ"ח מתבאר מהו צד הטומאה זה השולט בארץ ולמה הוא סובב סביב לקדושה ע"ש כי הפליא לדבר:
1