מעבר יבק, שפת אמת כ״וMa'avar Yabbok, Sefat Emet 26
א׳ולהיות כי הנשמה מכרת בכבוד הגוף וכן בבזיונו אחר מותו בזה נבין ונדע כי ג"ח לגוף הוא ג"ח ג"כ לנשמה ולכחותיה כל א' כפי מקום כבודו ע"י בני אדם החיים שהם בעלי גוף ונשמה טהורה בתוכם ואין לזלזל בכבוד שום מת וכ"ש ת"ח. עוד הזהירו שלא לעשות נישואין בחדר שמת בו ת"ח מחדש והמתים יכולים להזיק למי שמזיק להם. ואמרו כי המת מגיד בטורח גדול כנ"ל במ"א ואמרו על פסוק כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון שכשהנשמה נפטרת מן הגוף הולכת להשתחוות לפני השכינה מיד ומשבעת אותה שלא תגלה דבר ממה שרואה באותו עולם אלא ברשות. לכן אין טוב לאדם רק להיות תמים עם ה' ולא יבקש עתידות כי רוב העוסקים בזה אחריתם היא נבל כי פעמים מערבים קדש בחול או כי כופין המדרגות ונהפכים עליהם לרועץ. ובזוהר פ' מקץ דף קנ"ה ע"ב כתוב כל עובדוהי דעלמא לאו אינון אלא ברעותא דלבא וכד סליק ברעותא דבר נש וזהו גם את העולם נתן בלבם ולכן אין לשלם רעה תחת רעה כי בזה משלים כח הרע ועובר על לאו דדברי קבלה אל תאמר אשלמה רע והמדבר לשון הרע מגביר כח הנחש הקדמוני וממהרין ליפרע ממנו בעה"ז. ואמרו בפ' משפטים בגין לישנא בישא מרעין באים לעלמא וגורמים שהנחש מתפשט מקשקשותיו פן יחריב העולם בהם ועולה לקטרג עיין פ' פקודי בהיכלות ואוי לבעלי לשון. ומי שאינו משאיל ספריו לאחרים נמצא כתוב כי כשימות לא ישארו ביד יורשיו וטוב להניח ספריו לבן ההוגה בהם ומשאיל אותם ואמרו עוד כי אשה שקונה ספרים להשאילן לאחרים ללמוד בהם זוכה לבנים ת"ח. ונמצא כתוב שמי שנושא ציצית ותפילין כל היום בני מעלה יספידו עליו במותו. ראינו להעלות פה סוד לוית אורחים וממנה נבין קצת מכוונת לוית המת. אמרו רבנן כי גדולה מצות הלויה שמצלת האדם מכל נזק שאירע לו כמ"ש חכמינו ז"ל רבי פלוני אלוייה לרבי פלוני ארבע אמות במתא ואיתרע ליה נזקא ואתנציל מיניה. ולכן אין אומרים ללויה חזור. ומצוה זו חשובה מאד כי בעה"ב בזכות ג"ח שעושה הקדושה עמו וגורם לוית הקדושה עם האורח כי היא שמירה הדרך ודאי שכל שפע היורד מהת"ת היא שומרת אותו. ועוד שהוא בפתח כניסת הדרך כמו שדרשו על פסוק בזאת יבא אהרן אל הקדש והיינו אור. ה"א ואות ה"א שבשם רודפת אחר היחוד שלכן היא חולת אהבה מצד מונעי היחוד. והיחוד הם יה"ו אותיות הזכר וטלא דנגיד מניה והם עם בעל הבית זה שהוא במקום הת"ת הנקרא לחם. וכן הוא נותן מלחמו לאורח וזה לויה יו"ד מימין ה"א משמאל וא"ו באמצע. ובהיות עושה עמו לויה גורם שהה"א תלך עמו שהיא שמירת הדרך וכן האורח יכוין לזה. ועקר תפלת הדרך נוסחה הוא ר"ת לויה לישועתך קויתי ה' ל' פעמים. ויהי נועם ו' פעמים. יהי רצון וכו' כדאמרי' בגמ' וחותם ברוך שומע תפלה. הנה אנכי שולח מלאך וכו' עד ולהביאך אל המקום ה' פעמים ויש מכניסים תחת יהי רצון במלת לויה יברכך ה' וגו' או יוהך ישמרני וכו' ואומרים ברכות תפלת הדרך לעצמה. וזה טעם עסק התורה בדרך לעשות נייחא לשכינה שעמו לשומרו ועיין בזהר מסוד תפלת הדרך בארוכה. והאדם החי שהוא במדרגת אמת עמו שכינה בכח חלקי נשמתו המיוחדת עם דודה ושכינה רודפת אחר הצדיק ליהנות מהשפעות הת"ת המשפיע על נשמתו בעוסקו בתורה בפרט ובשאר מצות בכלל. ובהלוייתו למת שהוא ודאי אורח הנוטה ללון במקום מנוחתו גורם לשכינה שהיא צדק שתלך לפניו כדכתיב צדק לפניו יהלך בעת שמשים לדרך פעמיו לעלות למקום מנוחתו וכן כתיב והלך לפניך צדקך כי השכינה שנזדווגה עמו ע"י מעשיו כדי להתייחד עם דודה כנזכר עתה היא מקדמתו והולכת לפניו ואומרת לחיצונים סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול ופנו מקום לדיוקן עליון ועוד כי עתה מתעצם כח עוש"י דבר"ו של מקום בעה"ז להאיר לארץ חפץ ולדרים עליה מעין מה שפעל ועשה בעה"ז בהיותו משתעשע עם קוב"ה ושכינתיה בתוך חדרי ג"ע כאשר יבא לפנינו בחלק ג' בעה"י ואם יצוייר באפשר שיהיו בהלויית המת ששים רבוא דיוקני נשמות ודאי כי יוסיפו עילוי לנפטר כי כינוס האורות יהלו עליו באורם והתורה שהיא סם חיים לו לתפארת ומתפשטת למעלה בסוד נוף האילן לכל הדיוקנאות על כן אמרו כנתינתה כך נטילתה ועוד נדבר מסוד הלויה לפנינו בס"ד ועיין במגילה פרק בני העיר ובכתובות פרק האשה שנתארמלה וגם בברכות פרק מי שמתו מחיוב לוית המת ושכר מצוה זו:
1