מעבר יבק, שפתי רננות י׳Ma'avar Yabbok, Siftei Renanot 10

א׳השופר שהיו נוהגים לתקוע בעת שהיו נושאים המת לבית הקברות כתיב בפ' ויקהל דף קצ"ו ב' שהיה להגין על החיים שלא ישלוט בהם מלאך המות להשטין למעלה דאז אית ליה רשותא. והזהיר בכל תוקף לבל יתראו הנשים עם האנשים בעת הליכתן לבית הקברות כל שכן בעת חזרתן שמלאך המות ביניהן ואמר דבשבע בעי דינא. ובעשרה אסגי לקטלא. ואמר דכמה בני אדם מסתלקים מן העולם קודם זמנן בגין דלא אזדהרין מן דא. ולכן יש למנוע הנשים מללכת לבית הקברות עם האנשים. וכל שכן בחזרתן ובשום פנים לא ילך בדרך עמה אז. והועד לפני מפי אדם כשר שכך נתפשט המנהג בכל ארץ הצבי ובבבל ובכל מלכות מזרח שבתחלה הולכים האנשים ושם עומדים שמשים ממונים להפריש הנשים שלא יתחילו לצאת עד אחר שעברו כל האנשים. ואחר הקבורה מתעכבים שם הנשים כמו רבע שעה עד שיצאו כל האנשים ושם מקוננות על הנפטר. ויש מקומות שאינן יוצאות אחר המטה כלל. וגם מדברי הגמ' נראה שלא היו יוצאות עם האנשים דאמרי' בפ' כ"ג מקום שנהגו הנשים לצאת לפני המטה יוצאות ומקום שנהגו לילך אחר המטה הולכות. ומפרש בירושלמי מפני כבודן של בנות ישראל שלא יסתכלו בהם האנשים הנה כי חשו בירושלמי להסתכלות בהן הגם שפשט דבריו יראה משום הרגל עבירה יוכל גם כן לפרש שכוונתו גם למה שאמרו בזהר וזהו כבודן לבל יגרמו נזק לעולם ומצאתי קצת סמך למה הקינה מיוחדת לנשים כדכתיב ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. וכן התבוננו וקראו למקוננות. ובמשנה גם כן נשים במועד מענות והטעם מפני שהם מצד הדין ולכן בבכייתן ודמעתן מכבות אותו על דרך מה שכתב החכם אלשיך בפירושו למגילת איכה על סוד הדמעות עוד מצאתי בפ' פקודי דף רנ"ז ע"ב דאמר כל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא מסטרא דנוקבא אתמנן על השיר ואמרי שירתא תדיר וזהו על עלמות שיר ואולי יהיה כטעם שיר של הלוים להיותם מצד הדין ולכן להם לבסמו בשירם ואמרי' בפ' שמות דף י"ט כי השירים עליונים עמדו עד שנולד לוי ואז פתחו בשיר ופי' למה נקרחו לויים בשם זה וכ"ש דמזה נוכל להקיש בקינות ובכי כי אותם הבאים ומושפעים תדיר מכח הדינים יפה כחם לשברם ולהחלישם. על דרך מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא וירך דסטרא אחרא מתוכה מסרחת ועוד כי מצדם הבכי והנהי והקינה והם ג' מיני יללות שכן כחות החצונים הם משולשים כמו שאמר ומבחר שלשיו כי יוצאים ויונקים מג' קליפות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת כי הרביעית נכללת בקדושה כנודע: גם מזה נראה כמה צריך האדם לשמור עצמו מלהזכיר כחות הקטגוריא בעת הסכנה רחמנא ליצלן. ועיין בזהר פרשת נח בסוף דף קי"ג שהזהיר כי אין להזכיר כחות הטומאה בלילה עת שליטתן ובמקום שיש תנוקות בני שנתן בפרט. ונמצא כתוב כי חסיד אחד הזכיר שם ס"מ בלילה באמצע דבור עם בני אדם ובבקר ראה אותו רבו האר"י זצ"ל וא"ל הרי עברת בלילה על ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולכן הזהר כל ימיך שלא תזכור שמו ולא כיוצא בו ובפרט בלילה כי אז יכול להתגבר עליך ועל אחרים בסבתך. וכ"ש שאין להזכירם במקום שיש מתי ישראל דתיאובתייהו לשלוט בגופיהון כדפירשו בזהר פ' אמור דף פ"ח. ועיין בפרשת נשא דף קכ"ו כמה דינין מתעוררים על המת אם מלינים אותו שלא לצורך. בעת שמזמינים עצמם לטהרו טוב שהגדול שבהם יבקש עליו רחמים בתפלה ותחנה בגין דיתרבי ויתוסף רבות קדושה באתר דאצטריך ויכוין לעורר הרחמים. ועיין בתחלת הספר מה יביעו וידברו אז:
1