מעבר יבק, שפתי רננות י״אMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 11
א׳סדר רחיצת המת למטיבי צעד. ראשונה ירחצו שערות הראש כי שערות האדם רומזים להמשכות כמו שלמעלה בסוד שער הראש מתאחדים בהם עליונים ותחתונים מארי דמארין מארי דקשוט מארי דמתקלא מארי דיבבא מארי דיללא מארי דדינא מארי דרחמי וטעמי אורייתא ורזי אורייתא דכיין ומסאבן כלהו נקרא שערי. פי' מטיבותא דאתמשך ממלכא קדישא. ואמרו המשכילים ומביני דעת כי מנין שערות הראש הם אלף אלפי רבואות ושבעת אלפים שערות ישתבח שמו הכולל כמה אלף אלפים עולמות עד אין תכלית ומספר. וכלם גנוזים ונעלמים לשעשועו. ואין מי שידעם אלא הוא בעצמו האצילם לקיום הנמצאות. ודרך כלל הם אלף אלפים רבואות קוצות ובכל קוץ ארבע מאה ועשר נימין כמספר קדוש. ובכל נימא ארבע מאה ועשר עולמות כמנין קדוש ובכל עולם שבע מאה ועשרין עובר. שבע מאה מצד ז' ספירות זעיר ועשרין מצד סופי בחינות חכמה ובינה הנגלות בשבעה התחתונים. ועובר הם קצוות ורבוי בחינות. והקצוות הם נובעות הארת לובן רחמיו כי תר"ך עמודי אור שהם בכתר מתפשטים בכל עולם מלבד כללות אחד ממאה בכל אחד וזהו שאמר כי העולם שהוא עולם הנקביי הנעלם להיט למטה לשבע מאה מצד הנקבה בת שבע ועשרים כבר אמרנו שהם בסוד ב' בחינות על השבעה שהם חכמה ובינה ועובר ירצה בחינות הקצוות והספירות. ומי הוא שיוכל לשער ולתת טעם למציאות בחינות רבות אלו מפני העלמן בעצמן. וכל אלו הם א' מאלף אלפי אלפים ורבי רבואות מהאוכלוסין שיש לדרוש בבחינת רישא עילאה כי אין סוף לגדודיו וזוהי בחינה אחת לבד מתקון י"ג תקוני דיקנא שהמתקת וכבישת הדינים תלוי בו. זה כתבתי דרך העברה להודיע כמה יש לדרוש אפי' בבחינת השער שהוא התפשטות לבר מגופא כ"ש בסוד העצמות. בחינת המצח רומזות למצח העליון שהיא פוקדת הרשעים כשמתגלה עונותם למעלה ומצחא ירצה גבורה אתתקף בדינוהי ואתפשט וצריך תקון ומתוק. בחינת העינים תרמוז להשגחת הכל עליונים ותחתונים. בחינת גביני העינים הוא מקום שמשם באה ההשגחה לכל בעלי ההשגחה וממשיכים מנהר דנפיק ונגיד לרחוץ כח הגבורה שהיא המצח בחלב עליון הה"ד רוחצות בחלב. בחינת החוטם רמז לדינים שנתעוררו המתבסמים בעשן המזבח. בחינת האזנים הוא כשהרצון נמצא ואור עליון מעורר אור אבא ואמא בחינת המוחין ואז מתקבלת תפלתן של ישראל ובהתעוררות הזה מתעוררים בעלי כנפים הנוטלים הקולות הנקרא אזני ה'. בחינת הפנים הוא אור אבא ואימא המתפשט בראש המלך. בחינת הדיוקן הוא כשכל המאורות עליונות נכללות יחד נקראים כן. בחינת שפתים ופה הם אורות אבא ואמא ודעת ביניהם ואז יוצא בחינת המלות בחכמה בתבונה ובדעת ובחינה פנימית מהג' אלה נקראים חיך שבו השלימות מתראה באותיות אח"הע. בחינת גופא הוא התפשטות תפארת שכל הגוונים מתחברים בו בחינת זרועות הם אורות חסד וגבורה. בחינת המעים דעת בפנימיותו. בחינת השוקים והכליות כלם רומזים למקום אחד שהם נ"ה ושם נמשך כל כח ומדת הגוף ומשם מריקות הכל לאבר הקדוש שהוא שלום הבית ונ"ה ה' צבאות ואלהים צבאות שמם. וכל תקונים אלו מתחברים יחד עד שכל רבות קדשא נטיל יסוד ומריק בלויה שלו מלכות ומתברכת ממנו. וזהו בעת שלמטה מתקנים הדינין ובצדק ישפוטו דאז כל תקונין דמלכא בחדוותא בשלימו דכתיב אלהים נצב בעדת אל. המעלה על לבו בחינות אלו עם פסוקי שיר השירים שאמרנו בעת רחיצת אדם גדול שקדש גופו בעה"ז ונזהר מכל טומאה כפי האפשר בזמננו זה ברחוץ תשמישי קדושה אלו ויקביל בחינות רוחניות כחות קדושים אלו לעומתן אדם זה ביקר ילין וישמח ויגל מאד באדם הזה החי באמת המחיה ונותן נשמה ברוחניותו לאבריו המתים מכח ההרגשה טבעית אך לא מהרוחניות כדאמרו בפ' שואל כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל והנה הגומל עמו חסדים טובים בהשים בקרבו את רוח קדשו שהעיר וקשט בעשותו פה למטה ודאי במלאכת שמים זו יזכה לו ולבניו. הרי שאברי האדם כלם נרמזים למעלה ולא להם חלק בגשמיות כי בתוכם האלהות הקדוש נסתר ונגלה והסתרת נפש האדם בגוף כהסתרת מדה אחת במה שלמטה ממנה בספירות עליונות אשרי המקדש עצמו בעה"ז. ויזהר האדם בעוד בחיים חיותו מכל דבר הנזכר בו טומאה ואפי' בדברי חכמים כגון החולץ מנעליו והנוגע בגופו והחופף בראשו וכל הדברים שנזכרו ומהדברים שנזכר בהם טומאה ונדוי בדברי חכמינו ז"ל. ובפרט לא ילך ד"א בבקר בלא נטילת ידים כי דברים אלו גורמים טומאה לנשמתו בצאתה מן הגוף ומתאמצים בה הרוחות רעות שהחזיקו בו בחיים ואז מבקשים שלהם מתחת ידו ושומר נפשו ירחק מהם. ואל יהא קל בעיניו שום אזהרה הנזכרת בדברי חכמים כי הם בחנו וידעו הדברים על בריין. והמקדש עצמו קדוש יאמר לו בשעת מיתתו כדכתיב והתקדשתם והייתם קדושים. ואמרו דכל מאן דינטר ארחי אורייתא ואשתדל בה כמאן דאשתדל בשמא קדישא שמא עילאה שמא דכליל כל שמהן ובעובדא תליא מילתא בעובדא דלתתא לאתערא לעילא כנזכר למעלה:
1