מעבר יבק, שפתי רננות ט״וMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 15
א׳כשבאין הכתפים לשאת אותו ובפרט אם הוא ת"ח יאמרו ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים וגו'. ויהי בנסוע הארון וגו'. כי מלאכיו יצוה לך וגו'. על כפים ישאונך ויסיימו המזמור. ומה טוב שכל המתחלפים תחת הארגז יאמרו כל א' מהם פסוקים אלו. ופסוקים שרפים עומדים ממעל לו וגו' מסוגל לאדם גדול ויכוונו להעלותו בסתר עליון להתייחד במדרגות אשר מעל ראשי כתפין כנזכר למעלה. ואמרו בתקונים דף רל"ח כי נשיאת המת הצדיק על הכתף הוא בסוד ויביאו את המשכן אל משה ובנסוע המשכן שהיא הנשמה הזאת הממושכנת בעוה"ז בעל כרחה בירידתה בעה"ז יורידו אותו הלוים כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך כדפי' למעלה וגם בחנות המשכן כשהולכת למקום מנוחתה יש ללויתה שרפי קדש אשר פעל ומלאכין אין מספר מול צדקותיו אשר עשה כדכתיב הנה צדקתו אתו ופעולתו לפניו ושכר מעשיו גורם הדבקות עם השכינה בעצם. באופן כי הזר הקרב יומת פי' הזר הקרב לנגד נשמה זו יומת ויבולע כי סקל המסלה ופנה לו דרך לעלות לה' בלי עכוב. וקול קורא במדבר שהם כחות החצונים השוכנים במקום חורב פנו דרך ה' וגו'. ואם כן המלוים המת נעשים מרכבה למלוים עליונים. וכמו שהם מלוים גופו למטה בגופם כן יכוונו ללות נפשו בסוד נפשם ורוחו ברוחם ונשמתו בנשמתם כי נשמת המת ורוחו ונפשו מלוים הגוף לקבר כדאמרי' דהתם קאימנא ולא לחנם הזהירו חכמים כל כך בכבוד המת ובלוייתו ואמרו הרואה את המת ואינו מלוהו. עובר משום לועג לרש ודברים הרבה כיוצא בזה כי ודאי לא כוונו אל הכבוד המדומה לגוף בלבד ובפרט כי מהנראה לעין הוא אבן מעמסה. וכתוב בארחות חיים של רבי אליעזר הגדול בני הוי זהיר להוצאת הקבר להכניסו ביד קונך כי מצוה גדולה היא עליך כל העושה חסד חנם הקב"ה עושה לו חסד של חנם. ובכל זמן שעומדים עם הארגז להחליף יכוונו להבריח מעליו ומסביביו הרוחות כי בכל עמידה הרוחות פורחים ואולי שאין להם רשות רק להלך לא לעמוד כמו שהמזיק אין לו רשות לזוז ממקומו ואולי הרוחות נקראות פורחות על זה כדכתיב ונפשותיכן לפורחות. וזה כלל גדול בכל צרכי גופו יכוונו בעצם ובראשונה לתקן נשמתו בסוד כוונתם העולה עד סוד נשמתם למעלה וזהו חסד של אמת ודאי יכוונו להשפיע כח האלף על מת וזהו אמת כנדרש למעלה. והסדר שתקן יעקב אבינו לבניו בנשיאת מטתו כדאמרי' במדרש רבה פ' ב' כיון שבא יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו וצום וזרזם על דרכי האלהים וקבלו עליהם מלכות שמים משגמר דבריו אמר להם כשתטלו אותי ביראה וכבוד לוו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי וכן ממה שצוה רבינו הקדוש וממה שנתבאר בסוף אדרת האזינו בקבורת רבי שמעון בן יוחאי נראה בפירוש כי כבוד והדר ונייחא רבא אית לצדיקים כשאנשים הגונים מתעסקים בהם אחר פטירתם ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול ואם בכניסת חתן וכלה לחופה מנהג להעשות ע"י גדול כ"ש וק"ו להכניס הנשמה והנלוים אליה עם הגוף למקום משכן כבודם כי כבוד יעשו לו במותו ע"י אנשים של צורה. וא"ר שמעון בן יוחאי בפ' נגמר הדין כי קבורה מן התורה מפסוק כי קבור תקברנו ביום ההוא ובירו' פ' אלו עוברים אמר כי לויית המת קודם לת"ת. וחכמי המשנה חשבו דבר זה לזכות גדול יוסף זכה לקבור את אביו וכו'. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו וכו' ובעת הלוייה יכוונו ללוות הקדושה עמו בכח ניצוצות נשמת כל אחד מהם שהקדושה חופפת ושוכנת בכל עדה מישראל כדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וכבר אמרנו כי היודע סוד הלוייה לחיים ממנה יבין צורך הלוייה למת. ועוד יתוסף ללויית המת כוונות אחרות ואין זה מקומן ונרמז קצת מהכוונה של הלוייה בזהר פ' וירא דף קכ"ו ולא לחנם ת"ת נדחה מפניה ולמאן דמתני לית ליה שעורא:
1