מעבר יבק, שפתי רננות ל״זMa'avar Yabbok, Siftei Renanot 37
א׳אחר שנשמה זו ישבה בגן עדן ועדיין לא אתפרשת מדברים של עולם התחתון מכל וכל כשמעלים אותה למעלה צריכה לאתפרשא מכל דברים תחתונים ומעבירים אותה פעם אחרת באותו נהר דינור ומתלבנת בו מכל וכל ומתראית לפני בורא עולם מבורכת מכל הצדדין ובהסתכלותה באותו האור מתרפאת ומשתלמת מכל וכל ובזה עומדים הנשמות בלבושים מעוטרים לפני האדון ה' צבאות שמו. ונשמות שבג"ע תחתון שאטין בכל ראש חדש ושבתות ומועדים ועולים עד המקום ההוא שנקרא חומות ירושלים ששם כמה ממונים שומרי אותם החומות ואינם נכנסים לפנים עד שיתלבנו ושם משתחוים ושמחים מאור ההוא וחוזרים תוך הגן ויוצאים משם ושטות בעולם ורואים בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' ואח"כ מסתכלים ובלי יסורין על יחוד שם שמים כתלמידים המתענים בכל שני וחמישי וכדומה ובאים ואומרים למשיח והוא בוכה על רשעי ישראל כי הוא מחולל מפשעינו וכו' וחוזרים הנשמות למקומן. וכשיש רשעים הרבה שמורידים אותם לפני ולפנים במדורות גהינם האחרים ומקבלים עונש רב מרוב הזוהמא שבנשמותיהם אז מדליקים האש יותר לאכול אותו זוהמא ווי לאותה נשמה הסובלת אותו העונש. אשרי שומרי מצות התורה. השבינה כשהיא רוצה להשתעשע למעלה פירוש להתייחד הוא על ידי רוחיהם של צדיקים כמה שנאמר וכשהיא רוצה להשתעשע למטה ג"כ הוא ברוחותיהם של צדיקים כאם השמחה עם בניה ומשתעשעת בהם וכן בחצות לילה היא משתעשעת ומתייחדת בהם. כרוזא קרי ופס ידא כתבא כי אין בגן עדן אלא עסק התורה כי הטוב שהוא השגת האור הראשון אשר היתה יריעה שנכתבו בו כל הנמצאות והוא לא יושג אלא על ידי התורה שהעולם נברא בה ומהטוב ההוא היה מוציא כל הנמצאות ואח"כ השרישן בתורה והיינו וירא אלהים כי טוב בחזרת הדברים אל השורש וקשרן בתורה בכל יום ודרך כללן כלל כלן דכתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והתורה היא העדן העליון והצדיקיo מתעדנים כפי מה שיפתחו בסודות התורה כך הם מאירים באור עליון ולכן התורה נקראת לקח טוב כי הטוב צפון בה וכן בג"ע יש עדן נקודה סתומה שהיא נובעת לצדיקים סוד תורה ומתעדנים שם מהעדן ההוא הסתום והטוב תתפשט דרך אצילות בספירות ומשם אל הנשמות בגן עדן עליון בבריאה ומשם אל גן עדן תחתון ביצירה ומשם אל העוה"ז בגשמיות הזה. וזה עקר העבודה בעוה"ז ויאכלו הצדיקים מפרי דרכם בג"ע ויש לו לאדם בעוה"ז לעורר הזווג עם כלל יושבי הגן ובחינותיו ובפרט באליך ה' נפשי אשא כדכתיב ברכו ה' כל מלאכיו וכל צבאיו ואח"כ ברכי נפשי כי בזה יזכה שבחצות יבא הקב"ה להשתעשע ליטול התעוררות מנשמתו אחרי מותו בג"ע. והנה בגן בו באימת רבות מתפשטות לכמה מציאיות ואין כל צדיק מתפשט בכלו אלא כפי הרשות הניתן לו והצדיקים מתהלכים ומתעדנים בו עד שהם מתהלכים אל סוד נקודה האמצעית ששם סוד העדן והשפעה לכל הגן יוצאת מאותה נקודה האמצעית ומשתעשעים בהשכלת ענייני הגן ונטיעותיו עד שמגיעים אל סוד נקודת העדן שמשם אורה והשפעה יוצאת לכל הגן להאירו ולצחצחו ושם עומדים תאבים להשכיל בסוד הנקודה ושם הם נעשים אשד נהר הברכה המשקה ושם עקר מעמד האדם כדכתיב וכל שיח השדה וגו' בגין דאדם אין. א"כ אדם עקר אשר על הברכה באותה נקודה האמצעית. וקול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום היינו סוד אותה הנקודה אשר בגן שאותו העדן מכוון נגדו להמשיך שם נהרי ההשפעה ושם עקר התהלכות האדם כדי להעלות סוד התעוררות אל יחוד העדן בינה עם הגן שש קצוות שמשם יפרד לד' ראשי משמרות משמרת הבקר מיכאל וכו' וכמה פעמים נשמע בג"ע קול ה' אלהים כדאמרו בזוהר חביבין אתכנשו ליחדא האי איילתא כי קוראים על נטיעות הגן והענפים כלם ליקשר אל היחוד. ויחוד הצדיקים הוא במה שהם נכללים באור הספירות והם ב' מיני יחוד א' בג"ע של מעלה הב' בג"ע של מטה הצדיקים מתלבשים באויר ג"ע בסוד ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות כי הצדיקים מתלבשים באויר ג"ע אור מדת מלכות ואחר כך אור הת"ת מאיר באויר גן עדן ומאיר סוד לבושי הצדיקים וזהו ג"כ סוד לבושי הצדיקים בגן עדן של מעלה שהם שם בפלא גדול הנשמות זכות וטהורות לא כדמות גוף וגויה אלא שכל זך מתלבשות בשכל נפלא אור השכינה ואח"כ שכל הספירה העליונה שהיא ת"ת משכלת בהם ויתקשרו הספירות בסוד הנשמות המתקשרות ומתלבשות באור הספירות ומעין זה היה ממש יחוד הספירות בימי אדם בהיותו בסוד כתנות אור והיה ממש לבוש באור השכינה עומד ומצפה מתי יבא אור הת"ת ומאיר בו ויתייחד קוב"ה ושכינתיה באור אור לבושו ואופן היחוד הנעשה בלבוש הזה עתה אין כאן מקומו רק שאנו מוסרים נפשותינו שם בסוד אליך ה' נפשי אשא. ואינו מגיע לנו אלא ניצוץ נעלם מלבוש בעלי היחוד כדכתיב ורוח לבשה את עמשי ורוח לבשה את שמעיה ורוח לבשה את זכריה וכדומה. וזה נעלם ובלתי מושג בלבוש הזה. ולבוש זה יתוקן בתחיה כי יעמדו הגופים גופי עור ויתהפכו לאור ויתקיים בו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' כי יזדכך גם לבוש זה והדרוש הזה רחב מאד במקומו. כי מה שאפילו עתה רע הכל יתהפך לטוב.
1