מעבר יבק, שפתי צדק י״בMa'avar Yabbok, Siftei Tzedek 12
א׳מכל הנדרש ראינו כי צריך כל אדם לחשוב ולפרט את עוונותיו לפני מלכו ובפרט בודוי ש"מ. ולכן בחרנו להוסיף על הנוסח הנהוג איזה עונות שבהם נכשלים רוב בני אדם ובזה יתעורר כ"א כפי מה שידע בנפשו באיזה פרט הוסיף לחטוא. ואמרו שבראות האדם יצרו תאב לעבירה אחת יותר מהשאר צריך להתגבר נגד הפכו ולעשות משמרת למשמרת לבל יכשל בו כי אולי שולח הנה לתקן עוות ההוא ולכן יצרו מפתהו שיהיה נכריה עבודתו באשר אשמה הנפש ההיא. ולכן כל אחד יפשפש במעשיו וישיבם אל לבו ויפרט חטאיו המוזכרים לו בינו לבין עצמו אם לא יהיה מאותם שבין אדם לחברו וגם שעקר התשובה היא בעודו בכחו כמ"ש בתיקונים דף ק"י ע"ב על פסוק מפני שיבה תקום. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ובג"ד וישע ה' אל הבל מ"מ אפי' חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ויש קונה עולמו בשעה אחת כר"א בן דורדיא והדומים לו ואפי' עד דכדוכה של נפש כתיב ותאמר שובו בני אדם. דקב"ה עושה חסד עם בניו ונוטל אדם את בנו והאבן בידו פי' אדם העליון מכין מנוחה לבניו ונוטלם ונושא אותם גם כשפגמו מעשיהם באבן נגף אחר התשובה. ואמרו בשמות רבה פ' כ"ה על פסוק ישוב ירחמנו וגו'. הקב"ה מוצא שאנו חייבים לו כובשו שנאמר יכבוש עונותינו. ברם אשרי המתגבר על יצרו כשהוא איש. ובפ' תרומה דף ק"נ ע"א מתבאר מה דינו של המהרהר תשובה ולא הספיק לעשותה כנדרש למעלה כמו כן המהרהר הרהורי מצוה אע"ג דלא יכיל קב"ה סליק ליה רעותיה כאלו עביד ושם ביאר ז' פתחי גיהנם ומהו צואה רותחת ואוי לישראל מחללי שבתות דאין להם מנוחה אפי' בשבת ושבועה שמשביעים לנשמה קודם בואה לעולם התחתון היא בפ' תרומה ד' קס"א ובפ' בא דף מ"א. ובפ' מקץ דף ר"ד פי' למה לא ניתן רשות לאלישע אחר שיעשה תשובה אבל לכל אדם לעולם ימינו פשוטה לקבל שבים ואפילו עליו נאמר כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה. ובע"ה הוא הקב"ה בעל העולם ועשה כדבריו חוץ מצא שאם ח"ו יאמר צא ממחיצתי כדאמרו לאלישע אחר אל תפנה לדברים אלו אלא תכנס ואל תירא כי ודאי יקבלו אותך. ואל יחשוב אדם שהשאול בית מנוס לו ח"ו ולומר כיון דאטרדוהו לההוא גברא מההוא עלמא לתהני מעלמא דין דהא כתיב בקין דהוא קינא דמסאבותא וכ"ש ברשעי ישראל ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ כי כאשר יצא האדם מפתח עוה"ז אל פתח כניסתו לעה"ב אחריו מיד שם לפתח חטאת נקבה שהיא לילית רובץ זכר ס"מ מזדמנים לו לגבות עונו כפי כחם כמו שהוא מתגרה ברעה על עונו להוסיף עון על עון כך מתגרים עליו כחות החצונים כי יצה"ר משיאו לעשות חטא על חטא כדי לאבדו אבוד על אבוד ואם ימנע רשע גמור מחטא עוד תועלת ימשוך לו. והראיה כי אליך תשוקתו ותשוקה זו היא ראיה שבחטא הרשע מועיל לחצונים ומוסיף פגם ועונש על עצמו ואפי' יהיה הרשע גמור בעומק הקליפות הרבה עם כל זה ואתה תמשל בו לא לבד בחלק לילית אלא אפי' תמשול בס"מ. וזה לפי שאין לחצונים צורת אדם רק צורות כנחש וגמל והצורה הזאת שיש לרשעים גמורים ואפי' למ"ה הכל עשוקה אצלו מן הקדש. ולזה יש כח לכל צורת אדם להכלל בטוב שים עינך על דבר זה דעהו וזכרהו:
1
ב׳ועצה טובה לחולה שיתודה בעת שליטת מדת החסד בקר לאברהם כי אז משמשות אותיות ראשונות מהי"ב הויות היוצאים מצירופי שם בן ד' אותיות כי חדש בגימטריא י"ב הויות ובכל שבוע מושפעת מאור הנכלל בג' הויות שהם בי"ב גבולי אלכסון ואות אחת משם הגדול מחיה את כלן וג' ראשונות מנוקדות בנקודת מלך והשניות של שבוע שני מהחדש מנוקדות בנקודת מלך והשלישיות בנקודת ימלוך. וג' של שבוע רביעית נקודות אולם שבא קמץ כאשר בא טעם כל זה בספרי המקובלים כי ימי השבוע רומזים למציאות ענפי הספירות מחסד ולמטה שהם סדר זמנים המתפשטים מהם במלכות ושם נכללים כל שנויי פעולות הזמנים מצד הבינה המסדרת אותם. ובכל יום משתמשות ב' אותיות מהג' הויות של אותו שבוע אחד ביום ואחד בלילה כי יש בג' הויות שש ההין לשש לילות וג' יודין וג' ווין לו' ימים ואותיות אלה מאירות כלם אהדדי בשבת בסוד ג' סעודות לג' הויות והיא שביתתן דכתיב וישבות ביום השביעי שהיא נקודת מלכות עצמה והיא באמצע כבחינתה למעלה מנצח הוד חג"ת מנה"י נה"י אינוי תלתא יומי מקמי שבתא ממעלה למעלה. וחג"ת אינון תלתא יומי בתר שבתא כנזכר. ובזה יבאו כסדר ימי השבוע יום ראשון חסד, יום שני גבורה עד יום ששי יסוד בו לחם משנה בסוד אור ישר וחוזר והיום הוא קיבוץ כ"ד שעות י"ב ביום וי"ב בלילה רומזות לענפים המתפשטים במלכות משש קצוות שעליה הכוללים ד' תקופות היום ערב ובקר וצהרים לג' אבות בסוד יחוד קב"ה ושכינתיה בדרועא דימינא בתפלת שחרית ובדרועא דשמאלא בתפלת מנחה ובעמודא דאמצעיתא בערבית. ודהע"ה אמר חצות לילה וגו' שאז הוא שעשוע השכינה למעלה עם שרשי נשמות החיים והמתים ג"כ כדאי' בפ' לך לך דף פ"ב אבל אינו זווג אלא הארת פנים וחדוש תורה כי מלכות או מציאות ת"ת שבמלכות תכנס בחצי הלילה בג"ע של מעלה בעולם הבריאה או היצירה שהוא ג"ע תחתון או העשיה ששם מדור הנפשות שבהם חוזרים ושוכנים הנשמה והרוח והנפש כל אחד כפי מדרגתו ושם תתגלה השכינה ותאיר בהם אור ושפע מה'. וגם בעת שהצדיק נפטר מן העולם תתיחד כ"י עם הת"ת ע"י נשמתו המסתלקת למעלה וגם זה יחוד הוא לא זווג אלא נועדים לקבל באהבה כשרון מעשיה ולעולם אין שפע וברכה שורה בעליונים ואין זווג לת"ת ומלכות במקומם אלא מצד התחתונים והזמנתם אשר הוא לעתים כגון בהגיע ש"ץ לשים שלום יום ויום דאז הוא הקמת הברית הנקרא שלום והוא עת רצון ודאי. ואמרו במדבר רבה פרשה י"א אפילו אדם רואה בחלומו כאלו חרב מחתכת בירכו מה יעשה ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע ברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו. וכן בחג שבועות הזווג הוא כולי יומא וכיוצא. וזהו טעם לחם הפנים ושיור פתיתין על השלחן לאחר הסעודה למי שאי אפשר לו להכין בתחלת הסעודה ככר שלם לברכת המזון כמבואר בזהר פרשת יתרו. וכן סוד נביעת החלב בדדי המנקת שהתנוק הוא הגורם וטעם זה כי האור החוזר נעשה תיק וכסא ומכון שיתלבש בו אור עליון המתחדש תמיד. הנה נרמז ריש מילין סוד הטיול לשכינה בחצי הלילה:
2