מעבר יבק, שפתי צדק ט״וMa'avar Yabbok, Siftei Tzedek 15
א׳בפרשת בלק דף ר"ד אמר בשעתא דאתי צפרא כל אינון אסירי מלכא אשתכחו נייחין ועידן צלותא איהו עלייהו שכן אינון דתייבין בתיובתא ובעאן בעותהון קמי מלכא קדישא וכו' ואח"כ אמר בעא קב"ה זכותיה דההוא בר נש אי אשתכח בצלותא יאות ואי לא חשיב ליה דאיהו מאריה דתיובתא וחס עליה. בההיא שעתא קל צפרין דמקננן אשתמעו. הנה כי אם נגזר עליו חיים ורפואה. הרופא לכל בשר דלית אסוותא ביד שום ממנא אלא בידיה הוא ירפאהו ויעצימהו ואם ג"כ כבר נגזרה עליו גזרה בכח עת שליטת הויות החסד ימחו עונותיו כדאמר ואי לא חשיב ליה דאיהו מארי דתיובתא וחס עליה. ורמז הצפרים דקאמר מלבד שיש לדרוש בהם דברים נעלמים בסוד שכינה דמקננת במטטרו"ן דאתקריאת קן צפור ופעמים נשר ופעמים יונה ע"ד הפשט נוכל להבינם עם מ"ש הזהר בדף קצ"ו ע"ב על פסוק גם צפור מצאה בית אלין רוחיהון דצדיקייא דאמר כי יש הרבה נשמות המתראים על ג' חומות שבגן עדן כל אחד כמראה צפרים המצפצפים בכל בקר וההוא צפצופא שבחא דקב"ה וצלותא על חיי בני נשא דהאי עלמא ובפרט ביומי ניסן ותשרי דישראל מתעסקי במצות ובמע"ט והם מדרגת נשמות הדרות בחצרים. ועוד יש לפנים מהם בבתי גוואי. עיין בפ' חיי שרה על פסוק אשרי תבחר ותקרב וגו' ובפ' מקץ אמר דכל גרדיני נמוסין מסתלקי בצפרא וכל חד עאל לדוכתיה כד"א הבקר אור והאנשים שולחו אלין מאריהון דדינא המה וחמוריהם אינון דאתו מסטרא דמסאבא. כתוב בזהר פ' מקץ דף קצ"ח מאן דלא ישגח בחוביה דחיל מאינון ימי רע דיצה"ר והזהיר על עונות דאדם דש בעקביו ע"ד למה אירא בימי רע וגו'. ונמצא כי הוגד טעם למה עונות נעשות כזכיות למי ששב מאהבה והוא כי חובא דחב ב"נ יתיב קמי קב"ה ואוליף עליה חובא ואמר פלוני עבד לי ביום פלן. וכד תב מההוא חובא הא איהו בגרמיה מכריז קמי קב"ה ואמר פלוני דעבד יתי ביום פלן תב בתיובתא מני. אשתכח דחוביה גופיה אוליף עליה זכו והיינו כי נרצה עונה דעון גופיה מרצה קמי קב"ה עליה כי לקאה וגו' וע"ד קב"ה יהיב ליה כפלים והקב"ה מוותר חובין לבר נש. ומאי דאמרו כל האומר הקב"ה ותרן יותרון מעוהי ה"מ כדלא תייבין אבל תייבין ומתחרטין ותוהין על הראשונות קב"ה שביק לון ויהיב לון אגר טב. ויקיים כל אדם ובפרט בעל תשובה וכ"ש החולה בחליו פסוק שויתי ה' לנגדי תמיד והוא בצייר תמיד במחשבתו שם ההוי"ה כתוב בכתב אשורית בדיו שחור בס"ת כשר ובכן ירא ויחרד מלפניו ומחשבותיו יכונו ע"כ מצאתי כתוב ודברים אלו טוב שהמודה לחולה יזכירם לו אם הוא ת"ח המבין דבריו ויאמרם אליו קודם שיתודה להלהיב לבו לתשובה באמור אליו שיחשוב לתקן פרטי העבירות אשר פגם בהם בחייו כנזכר למעלה ואם היא אשה תכוין לתקן בודויה פגמה בשמירת פתחי נדותה ומצות חלה והדלקת הנר ובביטול תורה שגרמה לבעלה או לבניה אם נתעצלה להוליכם לבית הספר. ה"ה נמי לשאר פריצות אחר. וכן אם נתעצלה בהדלקת נר שבת ולא הוסיפה מחול על הקדש כי תוספת זה הכנה לנפש יתירה מעולם האצילות וצריך להוסיף ממדרגת החול שהחצונים אוחזים בו לעשותו קדש לקדשו בקדושת שבת ונסתמו המקורות לחול ונפתחו לשבת להזריע פנימה סוד הנשמות הקדושות ולהפסיק מהטיפין החצונים שהיו סוד מים עכורים מותר המעשה שנשארו שמרי מעשה בראשית והיו נמשכים והולכים. וזהו אמרם שהמזיקים נבראו ערב שבת בין השמשות וכשראה הקב"ה כך הקדים קדושת שבת ונתייחדה שכינה אל הזכר והזריע פנימת כנזכר כי מזיקין אלו היו נצוצות נזרקים מלמעלה קודם היות השכינה פנים אל פנים עם הזכר והדרוש רחב במקומו אצלנו. וצריך שמירה והכנה לקבל כח הרוחני כי הוא משפיע תמיד והגשמים מקבלים ממנו כפי הכנתם ובשבת בפרט כתיב ושמרו בני ישראל את השבת מלשון ואביו שמר ובזה עושים ומתקנים אותו לדור אתם והדלקת נר שבת ע"י עקרת הבית אחר זרוז בעלה היא תקון גדול להכנת קדושת שבת עם תקון מט"ה ש"לחן כ"סא ו"מנורה היא הנר ונקודה אמצעית קדושת שבת שוכן בכסא דהיינו בריאה וגבולה אלפים אמה סביב עולם היצירה נכלל במטטרו"ן ששם יה"וה משתמש בו הוא בחינת אלף אמה סביב ואלף אמות אחרים סביב הם רמז לעולם העשיה סנדלפון ששם אדנ"י משתמש בו א' סוד הנהגת היום בחול וא' סוד הנהגת הלילה ולזה אין לחלל נקודה אמצעית קדושת שבת מתחומה ובתוס' שבת נמצא מקדש מדרגות החול ג"כ. ואמרו בתקונים שהמוסיף להוציא בסעודת שבת מוסיפין לו נפש יתירה שהיא תוספת רוח הקדש וכל הפוחת להוציא גורעין לו ההוא נפש יתרה ונשאר עני. ובדף פ"ח ע"א אמר כי צריך בשבת כלה לטעום מכל המאכלים ולקיים בו ענג. וכבר מפורש סוד ענג אצלנו במקום אחר וללבוש בגדים נאים. וכתבו גורי האר"י שכפי גוון המלבושים שאדם לובש בשבת בעה"ז כך ממש יתלבש אחר פטירתו בימי שבת תמיד. ושלכך נראה חכם אחד לבוש שחורים אחר פטירתו בימי שבת והגיד כי כך לבש בעה"ז ונענש במדה ההיא בעצמה. עוד אמרו בזהר כי האושפיזין הם המלאכים נערי הנשמה יתירה דאיהי שכינתא וצוה רשב"י בפרשת ויקהל כי תתפלל האשה בעת הדלקתה נר של שבת על חיי בעלה ובניה שיזכו לתורה אור. ובפרשת תרומה דף קס"ז זירז לצורך תיקון גבוה שהאיש יעסוק בתורה לאור נר של שבת כי נשי בההוא עלמא זכיין בבנייהו ובבעלייהו וכבר נשאל מר' אליעזר לרשב"י נשי בההוא עלמא מה אינון והעלה אותן הרבה. והמבין מה שאמרו על פסוק אני ישנה שהמלכות אומר אני שניה לחכמה בסוד דו פרצופין שהיו בה ובבינה נתגלו בסוד ו"ד בדמות חותם המתהפך ועוד עליית ת"ת ומלכות עד הכתר יבין סוד ברכת הנשים בבקר שמברכות שעשאני כר"צונו ואין לך כשרה בנשים אלא העושה רצון בעלה וצנועה בירכתי ביתה. וטבע האשה היא הכנה גדולה למזג בניה אם לטוב אם למוטב יותר הרבה מהאיש ולכן ימכור אדם כל מה שיש לו וישא אשה הגונה וממשפחה כשרה כי כל טוב אדוניה בידיה. ותחלת קלקול הבנים ח"ו יצמח מהפקר האשה כי עקר הצניעות תלוי בנקבה וע"י כך יהיו הבנים צנועים. וגם הבעל ע"י יהיה צנוע. וזהו תחלת הקלקול בדור המבול כי בנות יולדו להם דכשההולדה רעה מתאוה גשמית יחוסה לעצמה לא להקב"ה. ולילית יש לה מבא להלביש כחותיה הטמאות באשה פרוצה וע"י הפריצות הנהוג בעת הזיווג וכמו שאין שום נברא ונוצר ונעשה מרגיש בזווג העליון כן זווג תחתון לא יהיה בגלוי ח"ו. עוד פריצות הדור הווה כשהזכר או הנקבה נותנים המחשבה באחר שלכן נקראים בני תמורה. וכמו שהאשה ביום יוצאה פרועת הראש בשוק ופרומה או שאר מיני פריצות כדאמרי' בכתובות למקום ההוא נדחית נפשה בלילה בכחות ההפקר וכמה רעה אשה רעה רחמנא לישזבן כי מטמא' ברית העליון ושפחה תירש גברתה וכן האיש אם אינו שומר בריתו כראוי גורם פריצות לאשתו כדאמרי' פ"ק דסוטה אר"י כל המזנה אשתו מזנה עליו וכו' וסיים איהו בי קרי ואיהי בי בוציני. ואם פגמה מעשיה ובפרט בדברים המיוחדים אליה תעלם על לבה בהיותה על ערש דוי בקלקול שגרמה לה ולבעלה ובפרט לבניה והכל יזכור לה החכם המודה אותה אם מדבר על אוזן שומעת:
1