מעבר יבק, שפתי צדק י״זMa'avar Yabbok, Siftei Tzedek 17
א׳קול אומר בן אדם קרא הקריאה הזאת תמיד
1
ב׳מקומות רבו מספר מצינו בדברי חכמים כי יש לאדם הצדיק לשמוח שמחה רבה ביום מיתתו כי יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה ונשמת הצדיק היא מרכבה לשכינה גם אחר המות כנודע ממדרגת חנוך ואליהו מרכבת האבות. הנה אמרו בכתובות פ' הנושא מת מתוך שחוק סימן יפה לו. והנה טוב מאוד זה מות. ובפ' תרומה דף קמ"ט רשב"י פי' בזה. ואמרו במדרש ובגמרין וירושלמי פ"ג דע"א. בשעת סלוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן ונפשם שבעה והם ישנים. וכתב בעל העקדה בשער כ"ב שראיית מתן שכר ביום המיתה מתחייב מסמיכותו אל קבול השכר כמו שזהרורי חמה יראו בעולם קודם זריחת השמש כן השכר להיותו מזומן להם לכן יתחייב הראותו ביום המיתה. והבדרשי כתב שבסור המסכים הטבעיים אשר שמם האל בבריאותו מחוברים לנפשו המונעים אמיתת השגתו ישיגו בהכרח מה שהיה נעלם מתחלה. ולפי האמת הוראת השכר סמוך למיתה אינו אלא כדי שתפרד בלא צער כדכתב הרב האלשיך בפי' מאמר זה. וגרסינן בכתובות פרק הנושא א"ר יוסי בן שאול בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא אומר להם יבא בשלום וצדיקים יוצאים לקראתו ואומרים לו יבא שלום ינוחו על משכבותם. עוד שם ג' כתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו אחת אומרת לו בא בשלום וכו'. ואמרי' במס' שבת על גופן של צדיקים הוא אומר יבא שלום ינוחו על משכבותם ועל נשמתן הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה וגו'. וגם נראה גדולת הצדיקים ביום מיתתן מרבה בר נחמני שהכריע בין הישיבה של מעלה ולא היה כדאי הכרעתו אלא בעת דנח נפשיה שלהיות כי לא בשמים היא הוצרך ההכרעה מאחד ממקבלי התורה בעודו חי ברם היה סמוך למיתה כי אז תוסף רוחם ומשם נראה שהספד הוא ז' ימים דאז נפל פתקא מן שמיא לכו לבתיכם לשלום. כדאי' פ' השוכר את הפועלים. ונראה ג"כ טוב הצפון לצדיקים ממ"ש רבי אבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וריק בגימטרי"א ש"י והיה אומר כי היה סבור להתעדן בי"ש עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק אך עתה מלבד י"ש עולמות היו מראים לו עידון תלת עשר נהרי אפרסמונא דכיא הנמשכים מתוך עמודי אור שבמדת הכתר. וי"ש הם בחכמה ושם בחינת עולם התהו. שאין בו השגה כלל. והרגיל בשותא דרבנן יבין מהו ריק ותהו והבל שאמר כאן ר' אבהו. גם נראה שכר הצדיקים ממה שאמרו הג' צדיקים אחרים שכל אחד מהם אמר פסוק א' בשעת סילוקו ובהרבה מקומות אחרים בגמרא ובמדרשים: ובזהר פ' ויחי כתוב וצדיקי אית להו למחדי ביומא דמסתלקי מן עלמא. וכי לאו יקרא עלאה איהו דמטרוניתא אתת לאובלא לון להיכלא למחדי בהו כל יומא. דקב"ה לא אשתעשע אלא בנשמתהון דצדיקיא ואתערותא דרחימו דישראל לגבי קב"ה נשמתהון דצדיקיא לתתא מתערי לון דאינון אתיין מסטרא דמלכא מסטרא דדכורא ואתערותא דא מטא לנוקבא מסטרא דדכירא וכו'. ולכן יום פטירתם של צדיקים נקרא הלולא כדחזינן בעובדא דר' יצחק בפ' הנ"ל כשאביו א"ל שהיו עתידים לצאת לקראתו י"ב צדיקים ושהיה ג' ימים שהיו מתקנים מקום כבודו באורות עליונים. והאריך שם להודיעו גודל הכנת מקום רשב"י בעולם ההוא יעויין משם ובסוף אמר לו דבהלולא רבא דר' שמעון בן יוחאי תהא מתקן פתוריה. הנה כי מיתת הצדיקים היא חופה עליונה שלהם. ואמר רשב"י בתחלת אדרת האזינו כי צוה שיביאו לו רבי יצחק שהיה ערב לו להביאו עמו אמר לרבי אלעזר בנו אימא לרבי יצחק דיסדר מלוהי ויתיב לגבאי זכאה חולקיה. וכמה פעמים אמר. זכאה חולקי יומא דין. הנה כי יום שמחה וחדוה לצדיקים ועל זה נאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו: ועיין מדרש רבה בפרשה ט' על פסוק והנה טוב מאד שהפליג לדבר בטוביות יום המות ובטוביות היסורין. וכן אמרו בפרק ואלו מגלחין כי הקב"ה חומד נפשות ושמח בהן ככלה חדשה. רוכב ערבות שהוא מקום שבו תתעדן הנשמה כדמשמע מתוך דברי ההקפות שיסדרו לפנינו בחג הוא שש ושמח בבא אליו נפש נקי צדיק. וכן אמר שלמה בחכמתו וחוסה במותו צדיק. ואפי' לפי דברי הפלוסוף יוכרח טוביות יום המות שהם חלקו המאמרות באמרם שהם חלקי המציאות לעצם ומקרה. וחלקו המקרה לתשע קראו אותם עשרה מאמרות. מאמר ראשון הוא העצם. מאמר שני נקרא מאמר האנה. והשלישי מאמר המצב. והרביעי מאמר שיפעל וכו' ואין לנו להאריך בדברים שבדו מלבם רק נשכיל שהם אמרו במאמר האנה שהוא ראשית כל התנועות בהתחלתן וכל תנועה תורה על חסרון המתנועע כמו שהמנוחה מורה על שלימותו והגעת תכליתו הנה האדם במותו שהוא נח מהרגשותיו מורה על כי הגיע לתכליתו. ולהלהיב לב הקוראים להיות תמיד בה' מבטחם ובפרט ביום המיתה בחרתי להציע פה מה שהוגד לאלוף הדור מהר"רי קאר"ו וג"כ שהחכם גלא"נטי בפירוש איכה הנקרא קול בוכים רמז מנו קצת בכל מקום בפרטותו יתבאר כתר גדולת הצדיקים בעולם העליון וכה הוגד אליו:
2