מעבר יבק, שפתי צדק כ׳Ma'avar Yabbok, Siftei Tzedek 20
א׳יפה תפלה לחולה בחליו. ולכן בכל עת אל ימנע עצמו מן הרחמים כפי כחו וידיעתו בפסוקי דרחמי כאותם אשר הצענו לפני רבים. ועקר גדול למתפללים בצערם ומתחננים לכוין מה שאמר דוד המלך ע"ה עמו אנכי בצרה ועל זאת יתפלל כל חסיד לעת מצא לעת מצוי הנכש ולעת מצוי החשבון. ואם אינו יכול בפיו יהרהר בלבו כדאמרו על פסוק אמרו בלבבכם על משכבכם ואם תזכו להפטר ולדמות (פי' מלשון שתיקה) תזכו סל"ה. פי' להתעלות עד חסד של עתיקא קדישא הנקרא סלה. ואם יוכל להרגיל עצמו לקרות סדר פטום הקטרת בכוונה ולפחות הפסוקים שלפניו מויאמר ה' אל משה עד לפני ה' לדורותיכם זה יהיה לו סיוע גדול להקל מעליו חליו או להקטיר נשמתו קטרת לפני ה' אם כן גזר עליו היוצר: ולפנינו בזה יבא סדר פטום הקטרת עם קצת מהכוונה הנאותה בו בעה"י. וירגיל ג"כ עצמו כל מי שנפל למשכב להתודות אחר כל ג' תפלותיו כמו שעושים ביום הכפורים וא"צ לומר קודם השכיבנו וזה עקר גדול להתודות ולקבל עליו החולי והיסורין לכפרת עונותיו. ונאמר למהרר"י קאר"ו זצ"ל כי כל כך זוכה אדם ביסורין הבאים עליו כשסובלם בסבר פנים יפות כמו שזוכה בעשיית המצוה. והטעם שע"י היסורין הגוף מתחלש שהוא כח הטומאה כי הגוף מעור הנחש פי' חומריי ונוטה לרצון הנחש השולט בעה"ז והכסיל אוכל את בשרו דוקא לא ח"ו הנשמה. ובזה מזדככת הנפש מטומאתה ונשארת טהורה ונקיה ומוכנת להתלבש מכתנות אור דשבקת בגן עדן תחתון שהיתה לבושה בהם אחר רדתה מהיכל לבנת הספיר בעת אשר נשתהתה שם בגן עדן ומזדווגים שם נפש הזכר ונפש הנקבה זמן מה ומזווגם נוצר להם כתנות אור. ועל זווג זה ראשון בג"ע אמרו בגמרא ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת וכו'. עד בואה לעה"ז. ואמרו שהם כדוגמת כתנות אור שעתיד להיות לה בעה"ז ואם זוכה לחזור שם מתלבשת עוד בהם בתוספת עילוי כי עתה הרויחה אותם ונוטלת ומתלבשת משלה באורות ההם קודם עלותה לג"ע עליון. והם דוגמת כתנות אור שהיו לאדם וחוה שם. ועל הכונה הזאת אשרי המקבל עליו דין שמים באהבה כי כאשר ייסר איש את בנו אלהינו מיסרנו. ואמרו במדבר רבה פ"ט על פסוק אחת לאחת למצא חשבון אדם נכשל בעבירה שחייבין עליה מיתה בידי שמים מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו נכשל באצבעו החשבון מתמצה. שכמו שהאב הרודה את בנו ורב תלמידו מכוין להכות ולחבוט חביטו על אותו כח היצה"ר המתעהו ולכן אמרו במדרש רבה פרק ז' חבוט חביטך דהיא טבא בקילטא וכתיב יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך כדוגמא זאת הם היסורין הבאים מאת פני השם על בשר אדם ועל עור הנחש כנזכר. ואמרו בב"ר פ' מ' על פ' טרף נתן ליראיו טירוף נתן ליראיו בעה"ז. אבל לעה"ב יזכור לעולם בריתו. ובפ' צ"ב אמר רבי אלכסנדראי אין לך אדם בלא יסורין אשריו לאדם שיסורין באים עליו. ובויקרא רבה פ' ל"ב אמר כי הצדיקים ביציאתם מג"ע ורואים הרשעים בגיהנם לותנים שבח והודאה להקב"ה על היסורין שהביא עליהם בעה"ז הה"ד אודך ה' כי אנפת בי. ומדת הגבורה נקראת מהללאל בסוד עשר דורות שמאדם עד נח שרומזים לעשר ספירות שבחכמה כפי דרך דורשי רזין דאורייתא ומדת הגבורה באה במדת מהללאל כי על ידה יהלל אדם להקב"ה כשהוא מתיסר ממנה ונצול א"כ היא גורמת מהלל החסד. עוד היסורים לאדם הם צורך גבוה דכל זמן שהרשעים פוגמים והקב"ה סובל הפגם הספירות מקבלות פגם ח"ו ובפרט מקום מוצא נשמת החוטא אמנם כאשר הדינים יושפעו מהספירות למטה במלכות הספירות מתוקנות כי משפיעות הפגם והדין מהם למדת המלכות והיא נוטלת כל אותם הדינים ונפרדת למטה ופועלת על ידי החצונים הדינים ההם ברשעים. והיינו וינחם ה' זהו היחוד בספירות העליונות. ובמה עם ויתעצב אל לבו ירצה משפיע העצבון והפגם מהרשעים אל לבו למטה במלכות לפעול אותם. ואפי' בצדיק אחד הגון די לקדושה והספירות העליונות סומכות עליו כי צדיק יסוד עולם ואומר הקב"ה די לי בזה שבראתי בעולמי כלום בראתיו אלא באדם אחד. ולכן על ידי נח כתיב זה ינחמנו ועל ידו היה היחוד באדם העליון ובארץ התחתונה. ועליו נאמר וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. ומצד הפנים תחתונים שבמדת מלכות שאחוזים בהם שאר בני הדור כתיב ויתעצב אל לבו פי' השפיע הדינים למטה עליהם ונח מצא חן היינו יסוד המיחד ולכן נצטייר במדה ההיא בסוד צדיק תמים ונכנס אל התיבה וקיים העולם. ע"כ זאת ישיב אל לבו האדם החולה ויכוין שיהיה גופו מזבח כפרה לצורך גבוה. ואמרו בירושלמי דפאה פ"ק שאפי' לא עשה תשובה ומת ביסורין היסורין ממרקין ובירושלמי דיומא פרק ז', אין יום הכפורים מכפר בלא תשובה, המיתה מכפרת בלא תשובה, תני יום מיתה כיום תשובה. ואמרו חכמים שכל בריאת עולמות המלאכים והגלגלים היה בשביל עולם השפל ועיקר בריאת עולם היה להשלים הנשמות שלמעלה משלש עולמות ע"י רדתן על הארץ שיהנו מטוב הגנוז להם בשכר פעולתם ולא בתורת חסד כבראשונה. ועוד שאר מעלות הרבה להם בהשלמת פעולתן ויכולים להתעלות למעלה ממקום מוצאו וזהו בורא השמים ונוטיהם וגו' נותן נשמה לעם עליה וגו'. ואמרו מיום שנברא העולם נתאוה הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים שהוא ע"י נשמות הצדיקים למטה בעה"ז. וא"כ אשרי המשים אשם נפשו על מה שחסר ממלאכתו אשר למענו שולח פה. ואם ראשו ואבריו ועורקיו וגידיו אשר הם שקתות הגוף כבדים עליו בחליו ישים אשם נפשו וידע כי זה יהיה תקון גדול לצנורות ההשפעה מגולות עליונות וגולות תחתיות אשר קלקל ושבר בהעוותו בחטא עון ופשע בשלשה חלקי נפשו רוחו ונשמתו כי הריק מים חיים היורדים לגן אל האשפה דירה סרוחה ובזה יהיה גופו מזבח כפרה לנפשו ולתקון העולמות העליונים ויקיים בעצמו אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. וכפי בחינת החולי המתגבר עליו כן יפשפש במעשיו כי ודאי ימצא פגמו כפי סיבת חליו כי מדה כנגד מדה לא בטלה. וידוע כי דין ארבע מיתות לא בטלו. כובד ראשו יהיה יען כי לא היה קל להשליב רצון מלכו ואלהיו וכנגד מה שלא הבין בשכלו מה לעשות נחת רוח ליוצרו והכביד אזניו והשע עיניו מלמאוס ברע ולבחור בטוב. פיו המואס כל מאכל כנגד שלא עשה מטעמים לקונו ועל כי מאס בתורת ה' שלא להגות בה יומם ולילה וכבר ידענו כי חיים הם למוצאיהם ודרשי רבותינו ז"ל למוצאיהם בפה. לשונו הגובר עליה הליחות גרמה שהצבור כת לשון הנחש באמרי פיו. ושניו שלא טחנו מן לצדיקים שהם נגד כ"ה שחקים וכן הם ל"ב ט"ז למעלה וט"ז למטה כמי שנצח היד אחד נוטה למעלה לצד החסד ואחד למטה לצד הדין והם כלולים בעצמם מעשר ומכללות שש ספירות אחרות שהם סוד שעור קומה ובכוונת האכילה לשמה ולקרבן לה' ובענג שבתות וימים טובים מכינים שפע לצדיק וצדק. והוא כי חריץ שניו נגד יראי ה' ולעס לעיסות אסורות ונהנה בלא ברכה לכן עתה יכהו שניו בדברים מדים ויחרקו לצערו נגד מה שנהנה באסור. זרועותיו שפשטו בנשך ותרבית לקח בהרמת יד ונמנעו מעשות בהם מצות וקפץ ידיו מאחיו האביון עתה הם כבדים עליו ותשש כחם כנקבה המקבלת ואינה משפעת. לב חורש מחשבות און והקשה עצמו כאבן לבלתי שמוע אל התורה והמצוה. עתה לבו כים יהמה בסערות חמה. אבריו הפנימיים שכל אחד לדרכו פנה. כבד כעס הכסילים ומרה זרקה בו טפה. מעיו נהנו מן הגזל. ריאה ששאבה משקים אסורים. עתה כלם תוהים ובוהים והציקתהו רוח בטנו. שינתו לא ערבה לו על כי לא נדד שינה מעיניו לעסוק בתורה ותפלה עם הצבור. ואבריו כמעט בטלים ממלאכתם ומאכילים אותם דברים מרים וקשים כגידים המסעדים אותם במיחושים וקיא. ולחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו ועליו תשתפך נפשו. ומעיו רותחו ולא דמו. גופו שמרק עצמו לדבר עברה יוכח במכאוב על משכבו. בשרו שנהנה מתענוגי העולם יכל בשרו מרואי. עצמותיו שעונותיו חקוקים עליהם שופו עצמותיו לא רואו ועצמו חרה מני חורב. עורו שלבש כלאים עתה הוא ניחר מעליו. ירכותיו שהתחילו בעבירות תחלה עתה ירופפו וחתחתים בהן. ברכיו דשלהי מלקום לשמוע את דבר ה' ולענות קדיש וקדושה וברכו עתה ארכובותיה דא לדא נקשן. רגליו הממהרות לרוץ לרעה ונמנעות מללכת לדברי מצוה ומלעמוד בסוד ישרים ועדה עתה הושמו בסוד רגליו והציקתהו רוח בטנו. עד כי יעתר אל אלוה וירצהו ויחשוך נפשו מני שחת:
1