מחברת מנחם, בMachberet Menachem, Letter Bet
א׳בי"ת
1
ב׳הוא אות מאותיות המשרתים, וכבר קדמו במחברת אל"ף מקצת מעלותיו ומיני מפעלותיו. אמנם הוא מחולק לשני פנים, ישנו משרת וישנו יסוד, אך המלים מחולקים לחמש מחלקות, לפי כח די [נ"וו נח או] נענוע הלשון להסיב המלה למרבית פניה, יש מלה אשר יסודה חמש אותיות, ויש מלה אשר עקרה ארבע אותיות, ויש מלה אשר עקרה שלש אותיות, ויש אשר שרשו שתים אותיות, ויש אחת, עד כה גבול המלים ותוכן הלשון. והנוסף על המדה הזאת שמות המה, והנגרע ממנה הם מלים אשר אין להם יסוד, אבל במיעוט אותיות המלה תקל מסבתה על הלשון, וברבות אותיותיה תכבד על הלשון, כי בהיות המלה קטנת יסוד ירביון משרתיה, ובהיותה רבת שרשים ימעטון משרתיה, על כן יקלו על המלה ויכבדו עליה. אך יש מהמלים מלים אשר אין להם יסוד, כי האותיות נקבצים והיו למלה יחדו מועדים למלאכה נכונים לשרת לפי ענין המדבר.
2
ג׳ועתה אבאר מפתח עניני מחלקותם עד כלות מיניהם. וגם יש מהמלים מעוני כפל אשר נכפלים לחמש אותיות, מחלקות חמשה פנים להם כפי מחלקות המלים, כי כאשר יחלקו מחלקות המלים לחמש מחלקות, ככה יחלקו מיני כפילתם לחמש מראות, ועליהם ינהג לשון עברית והוא גבול עמירתו הידוע לו. וכה משפט כפילתם, יש מלים אשר יחצו לשנים, כי יחצו בד בבד, ויש די בחצים אבל נכפלים לנחת השפה וצחצוח הלשון, ויש מלים כמוהם אשר נכפלים, אך מבלעדי ראשוני המלים אשר יותרו על מחצת החלקים להורות כי עקר המה ולא ימושו מהמלים על כן נשארו להכפל, ויש מלים אשר יכפלו ראשוני אותיותם בחחלת המלה כאשר יקרה לרוב האותיות באחרית המלה, ואלה יכפלו מיסודת המלים ההמה ולא יאחזו בהם. ויש מלים מעוטי אותיות אשר נכפלים לפי קצרתם, מלה בת אות נכפלת לפי קטנותה ומזער נענועתה, ויש מלים סרוחי אות עדופי נענוע ראשונה, וככה יעדפו לאחרונה ואינם נאחזים ביסודתם כי נותרו על עיקר המבטא. עד הנה משפט מחלקות המלים וכפל אותיותם.
3
ד׳אלה הם מקצת המלים החמשיים.
4
ה׳בּשפרפרא (דניאל ו, כ) . אבעבעת (שמות ט, ט), שחרחרת (שיר א, ו), התמהמהו (ישעיהו כט, ט), חמשתם יסוד אחת מהנה לא נעדרה כי כלם עיקר, והם ששה [נ"ה חמשה] עשר מלים אשר נמצאו בלשון עברית. אך בפלטת ספרי הקדש וכתבי אמנה, ואלו קפאו ניני [נו"ל מני] ישורון על שמריהם ולא גלו מגבולם ולא טעמו טעם גולה נמצא בשפתם כהנה וכהנה, ומה כח המלקט אשר סר מעליו צל הממלכה ושכל מליצת מחוקקיה, להשיג ענין, ולבנות בנין, ולא נותר מכל קנין, כי אם מלים במנין? אבל פני אלהינו לחלות להטות לבב המבקש לנתיב יושר להשיג נכונה.
5
ו׳ואלה קצות המלים הרביעיים.
6
ז׳רטפש בשרי מנוער (איוב לג, כה), זרזיף ארץ (תהלים עב, ו), פתגם (קהלת ח, יא), רפסדות על ים יפו (דה״ב ב, טו), שלהבת יה (שיר ח, ו), שלאנן (איוב כא, כג), פתאום (במדבר ו, ט), פתגם (קהלת ח, יא), זלעפה (תהלים קיט, נג), הפרתמים (אסתר א, ג), חרצובות (תהלים עג, ד), סמדר (שיר ב, יג), חלמיש (תהלים קיד, ח), כרכב (שמות כז, ה), עשתרות צאנך (דברים כה, ד), וכאלה יש בלשון עברית מעט מזער מלים רביעיים.
7
ח׳ואלה מקצת המלים השלישיים.
8
ט׳אזר, בחן, גדע, דרש, הרס, זרע, חטף, טרף. שלשתם עקר המה.
9
י׳ואלה מקצת המלים השניים.
10
י״אאין, בר, גש, דש, הם, זח, חל, טע, יף, כל, לא יסורו שניהם מהמלים, כי יסוד המה.
11
י״בואלה מקצת המלים האחריים.
12
י״גב. שמרני כאשון בת עין (תהלים יז, ח), אל תדום בת עינך (איכה ב, יח), בעד החלון נשקפה ותיבב, (שופטים ה, כח), נוגע בבבת עינו (זכריה ב, יב).
13
י״דג. בתוליה נוגות, (איכה א, ד), כי ה' הוגה (שם א, ה), עד אנה תוגיון נפשי (איוב יט, ב), ונסו יגון ואנחה (ישעיהו לה, י), תוגת אמו (משלי י, א), הגו סיגים מכסף (שם כה, ד), נוגי ממועד (צפניה ג, יח), כאשר הגה מן המסלה (ש"ב כ, יג), הגה ברוחו הקשה (ישעיהו כז, ח), ויגה בני איש (איכה ג, לב).
14
ט״וד. תודה שלמיו (ויקרא ז, יג), גם אני אודך (איוב מ, יד), מודה ועזב ירחם (משלי כח, יג), והתודו את עונם (ויקרא כו, מ), כי חמת אדם תודך (תהלים עו, יא), טוב להודות לה' (שם צב, ב), הודו לה' כי טוב (דה״א טז, לד), כל ראיך ידוד ממך (נחום ג, ז), מתי אקום ומדד ערב (איוב ז, ד), מלכי צבאות ידדון ידדון (תהלים סח, יג), אדדה כל שנותי (ישעיהו לח, טו), נע ונד (בראשית ד, יב), וירד כחזיון לילה (איוב כ, ח), דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), אדדה עד בית אלהים (שם מב, ה), נצבו כמו נד נוזלים (שמות מו, ח), קמו נד אחד (יהושע ג, טז), ויעמדו נד אחד (שם ג, יג), ואעמידה שתי תודות גדולת (נחמיה יב, לא), והתודה השנית ההולכת למואל (שם יב, לח), לידות את קרנות הגוים (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, כג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח).
15
ט״זה. ונהה נהי נהיה (מיכה ב, ד), אל יודעי נהי (עמוס ה, טז), ונשאו עליך בניהם קינה (יחזקאל כו, לב), הוי אשור שבט אפי (ישעיהו י, ה), ובכל חוצות יאמרו הו הו (עמום ה, טז), הה ליום (יחזקאל ל, ב), אהה אדני אלהים (יהושע ז, ז), וינהו כל בית ישראל (ש"א ז, ב), לא נה בהם (יחזקאל ז, יא), קינים והגה והי (שם ב, י).
16
י״זז. והזה הכהן באצבעו (ויקרא יד, כז), ומזה מי הנדה (במדבר יט, כא), והזית על אהרן (שמות כט, כא), כן יזה גוים (ישעיהו נב, טו), ויז ממנו (ויקרא ח, יא).
17
י״חח. די הוה צבא הוה מחא (דניאל ה, יט), ויחי עוד לנצח (תהלים מט, י).
18
י״טט. להטות משפט גבר (איכה ג, לה), נטיתי לבי לעשות חקיך (תהלים קיט, קיב), הט אזניך (שם יז, ו), לא תטה משפט (שמות כג, ו), והמטים עקלקלותם (תהלים קכה, ה), כנחלים נטיו (במדבר כד, ו), נטה את מטך (שמות ח, יב), נטה שמים לבדו (איוב ט, ח).
19
כ׳כ. והכית בצור (שמות יז, ו), והך את עפר הארץ (שם ח, יב), להכות בחנית (ש"א יט, ח), ויך בהם מכה גדולה (שם), ולהכות באגרוף רשע (ישעיהו נח, ד), יך ויחבשנו (הושע ו, א).
20
כ״אל. הילל ברוש (זכריה יא, ב), קול יללת הרעים (שם יא, ג), הרה ללת, (ש"א ד, יט), והיללו (ירמיהו ד, ח).
21
כ״במ. מי ומי ההלכים (שמות י, ח), מי העיר ממזרח (ישעיהו מא, ב), מים קרים (ירמיהו יח, יד), מימינו בכסף שתינו (איכה ה, ד), מי הים (תהלים לג, ז), וכמו השחר (בראשית יט, טו), כמוני כמוך (מ"א כב, ד), כמוהם יהיו (תהלים קטו, ח), מה נאמר לו (איוב לו, יט), מה תתן לי (בראשית לח, טז), במה אדע (שם טו, ח), למה תעשה כה לעבדיך (שמות ה, טו), למה הרעת (במדבר יא, יא), כמה ימי עבדך (תהלים קיט, פד), כמה ימי שני חייך (בראשית מז, ח).
22
כ״גנ. ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז), ואיש לא הונה (יחזקאל יח, טו), להונתם (שם מו, יח), ואחריתו יהיה מנון (משלי כט, כא).
23
כ״דס. מסה ומריבה (שמות יז, ז), כיום מסה במדבר (תהלים צה, ח), המסת הגדלת (במדבר ז, יט), והאלהים נסה את אברהם (בראשית כב, א).
24
כ״הע. לעי השדה (מיכה א, ו), מעי מפלה (ישעיהו יז, א), אך לא בעי ישלח יד (איוב ל, כד), ויעה ברד (ישעיהו כח, יז).
25
כ״וס. פה אל פה (במדבר יב, ח), כי פי המדבר אליכם (בראשית מה, יב), ולה שני פיות (שופטים ג, טז), לפי חרב (בראשית לד, כו), לפי רב השנים (ויקרא כה, טז), כפי עבדתם (במדבר ז, ז), הן אני כפיך לאל (איוב לג, ו), לפיהן ישיב גאלתו (ויקרא כה, נא), ולפי העלות הענן (במדבר ט, יז).
26
כ״זצ. אנשי מצתיך (ישעיהו מא, יב), אוהב מצה (משלי יז, יט), אשר הצו (במדבר כו, ט), בהצתם על ה' (במדבר כו, ט), עברים נצים (שמות ב, יג), ויצץ ציץ (במדבר יז, כג), הנצנים נראו בארץ (שיר ב, יב), עלחה נצה (בראשית מ, י), כציץ יצא וימל (איוב יד, ב), תנו ציץ למואב (ירמיהו מח, ט), כי נצא תצא (שם), מראתו בנצתה (ויקרא א, טז), מלא הנוצה (יחזקאל יז, ג), כי נצו גם נעו (איכה ד, טו).
27
כ״חק. שתו ושכרו וקיו (ירמיהו כה, כז), כאשר קאה (ויקרא יח, כח).
28
כ״טר. הורני לחומר (איוב ל, יט), או ירה יירה (שמות יט, יג), ויורו המורים (ש"ב יא, כד), צרה אורה (ש"א כ, כ), ולא יורה שם חץ (מ"ב יט, לב), לירות במו אופל (תהלים יא, ב), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), הורני ואני אחריש (איוב ו, כד), ולהורת נתן בלבו (שמות לה, לד), ונביא מורה שקר (ישעיהו ט, יד), הורני ה' דרכך (תהלים כו, יא), לא יכנף עוד מוריך (ישעיהו ל, כ), יורה ומלקוש (דברים יא, יד), את המורה לצדקה (יואל ב, כג), עד יבא ויורה צדק (הושע י, יב), כוסי רויה (תהלים כג, ה).
29
ל׳ש. כי השה אלוה חכמה (איוב לט, יז), כי ישה לך אלוה מעונך (שם יא, ו), נשיתי טובה (איכה ג, יז), ישראל לא תנשני (ישעיהו מד, כא), צור ילדך תשי (דברים לב, יח), לא ישיא אויב בו (תהלים פט, כג), כי תשה ברעך משאת מאומה (דברים כד, י), לא נשיתי ולא נשו בו (ירמיהו טו, י).
30
ל״את. תהותהו על איש (תהלים סב, ד), התיו לאכלה (ירמיהו יב, ט), לתת להם (שמות ו, ד), תן להם (תהלים כח, ד), ויתן להם (בראשית מה, כא), מתת אלהים היא (קהלת ג, יג).
31
ל״בואלה המלים אשר יקומון בלי יסוד באסיף האותיות לפי ניב המדבר והיו למבטא, אשר בהתקבצם נעשו מלה ובהתפזרם יצאו במלאכת מחשבת, כי המלה תקבצם והמלאכה תפזרם, כי אמנם בעוד האותיות מלה יש למו מראה, ובעת נהפך [נוו"ה צרפך] מעבריהם איש לעברו יפנו ולא נותר גם אות, ואלה הם: הם, המה, לי, לכם, לנו, למו, להם, בי, בהם, בכם, במו, בהם, בהן. בהנה, בהמה, כהם, כהנה, כה תעשה להם לצרפם, באמרך להם, לכם, נמצא מפעל הלמד מוסב לדבר, אך מחולק לענינים ומוכן [נ"ב ומובן] לפתרונות.
32
ל״גהמראה האחד כאלה, לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא (קהלת ט, ב). המראה השני, האתם תריבון לבעל (שופטים ו, לא), אם לאל תריבון (איוב יג, ח). המראה השלישי, וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן (ש"א כה, לו), יחשב לתבן ברזל (איוב מא, יט). ויש ללמ"ד פנים אחרים מלבד אלה, הן נמצא מפעל הלמד הנכתב בלהם מוסב לדבר ושארית האותיות עשוין ללשון רבוי כיתר המלים. על כן נשבתו האותיות ונסתר בנין המלה ולא יותר מהאותיות עד אחד, וכמקרה הזה יקרה ליתר המלים העליונים האלה. ונמצאו בלי יסוד ובלי עקר אחוז אשר לא ימוש. עד הנה משפט יסודות המלים ומדת מחברתם וקצב אותיותם.
33
ל״דאלה המלים הנכפלים לששת מראותם למיני מחלקותם אך המלים הנכפלים בד בבד אשר יחצו לשנים אלה הם: גלגליו כסופה (ישעיהו ה, כח), ויגל את האבן (בראשית כט, י), והרהרון על משכבי (דניאל ד, ב), הרו הגו מלב (ישעיהו נט, יג), ותתחלחל המלכה (אסתר ד, ד), מפניו יחלו עמים (יואל ב, ו), הנה ה' מטלטלך (ישעיהו כב, יז), והטלתי אותך (ירמיהו כב, כו), וחתחתים בדרך (קהלת יב, ה), החתת כיום מדין (ישעיהו ט, ג), בחרחר ובחרב (דברים כח, כב), ועצמי חרה (איוב ל, ל), נלאתי כלכל (ירמיהו כ, ט), מבלתי יכלת (במדבר יד, טז), ויתמרמר אליו (דניאל ח, ז), שמי לך תמרורים (ירמיהו לא כא), ביום נטעך חשגשגי (ישעיהו יז, יא), ישגה אחו בלי מים (איוב ח, יא), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), סל המצות (ויקרא ח, ב), סלי חרי (בראשית מ, טז), סלסלה ותרוממך (משלי ד, ח), סלו לרכב (תהלים סח, ה), לא פנים קלקל (קהלת י, י), נחשת קלל (יחזקאל א, ז), וכתבת קעקע (ויקרא יט, כח), והוקע אותם (במדבר כה, ד), ישתקשקון ברחבות (נחום ב, ה), בעיר ישקו (יואל ב, ט), ואשתעשע במצותיך (תהלים קיט, מז), ואשעה בחקיך (שם קיט, קיז), זבחי הבהבי (הושע ח, יג), הבה לי בנים (בראשית ל, א), קוצותיו תלתלים (שיר ה, יא), גבה ותלול (יחזקאל יז, כב), מעשה תעתעים (ירמיהו י, טו), לדבר אל ה' תועה (ישעיהו לב, ו), גרגרים בראש אמיר (שם יז, ו), עשרים גרה (שמות ל, יג), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מו, יג), שלו הייתי ויפרפרני (איוב טז, יב), אתה פוררת (תהלים עד, יג), ואחז בערפי ויפצפצני (איוב טז, יב), ונפץ את עולליך (תהלים קלז, ט), והשביע בצחצחות (ישעיהו נח, יא), והמונו צחה צמא (שם ה, יג), מעשה צעצעים (דה״ב ג, י), היציע התחתנה (מ"א ו, ו), בסאסאה (ישעיהו כו, ח), כי כל סאון (שם ט, ד), ערער תתערער (ירמיהו נא, נח), ערו עדו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז), לעפעפי תנומה (שם קלב, ד), התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג, ה), צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), תצלנה שתי אזניו (מ"ב כא, יב), ובכרכרות (ישעיהו סו, כ), שלחו כר מושל ארץ (שם טז, א).
34
ל״הוגם אלה המלים הנכפלים כמוהם מבלעדי מראשותי המלים הנותרים על החלקים אשר יחצו לשנים: והאספסף (במדבר יא, יד), חברברתיו (ירמיהו יג, כג), שחרחרת (שיר א, ו), התמהמהו (ישעיהו כט, ט), בחלקלקות (דניאל יא, כא), בשפרפרא (שם ו, כ), הפכפך (משלי כא, ח), סחרחר (תהלים לה, יא), אבעבעת (שמות ט, ט), ירקרקת או אדמדמת (ויקרא יד, לו), לחפרפרות (ישעיהו ב, כ), פתלתל (דברים לב, ה), עקלקלותם (תהלים קכה, ה), שעטנז (ויקרא יט, יט). ויתכן להיות מגזרתם פקח קוח (ישעיהו סא, א), נמצאת זאת המלה מחולקת לשני מלין, אבל לפי ענין קו הלשון ומראה הפתרון ופשר משפט ענינה, נראה מלה אחת כיתר המלים החמישיים האלה, מדה אחת וקצב אחד להם.
35
ל״וואלה המלים אשר יכפלו מראשותיהם לאותיותיהם כאשר יכפלו באחרית המלים, ואלה אינם נאחזים ביסודת המלים כי אם על ידי כפל כאלה: לטטפת (דברים ו, ח) מן והטף אל דרום (יחזקאל כא, ב), פיפיות (ישעיהו מא, טו) מגזרת פה אל פה (במדבר יב, ח), ושאשאתיך (יחזקאל לט, ב) מגזרת השיאני (בראשית ג, יג), קיקלון (חבקוק ב, טו) מגזרת קלון (שם), יעערו (ישעיהו טו, ה) מגזרת יערו (ירמיהו נ, מא), ששר (שם כב, יד) מגזרת ותשרי (שם נז, ט), לשון משיחה ומרקחה. בבת (זכריה ב, יב) מן בת עין (תהלים יז, ח), ככה (שמות יב, יא) מן כה אמר (כגון בראשית לב, ה). וכה יקרה לרוב האלפין בתחלת המלים והנם כתובים במחברת אל"ף.
36
ל״זוגם אלה מקצת המלים אשר יכפלו אחרוני אותיותיהם: סובב, חוגג, נודד, צרר, שרר, בזז, גזז, סורר. חוגג מן חג, גזז מן גז, שוררך מן כרת שרך (יחזקאל טז, ד), הררי עד (חבקוק ג, ו) מן הרי בגלבע (ש"א א, כא), עממיך (שופטים ה, יד) מן עמך, לבב מן חכם לב, וכהנה רבות ומעוטם יורה על רובם. וכה מקרה קטני המלים גם המה יכפלו על [נו"ל לפי] מיעוט אותיותיהם, כאלה: ציץ מנצנים וציץ מנצה, הה מנהי, תת ממתן. והמלים אשר הם ערופי אות משתי קצותיהם יש מלה סרוחת אות בתחלתה ויש באחריתה, ואלה מקצת המלים הנחתמים, בעודף: גם משלשם (בראשית לא, ה), על שפם יעטה (ויקרא יג, מה), ריקם שלחתני (בראשית לא, מב), רוח עועים (ישעיהו יט, יד), דק מחספס (שמות טז, יד), ושתי שרשרת (שם כח, יד). שִׁלְשׁם משלש, שפם משפה, ריקם מרֵק, עועים מעוה, מחספס
37
ל״ח מחשף, שרשרת משרש, וכמקרה הזה יקרה לנו"ן, ישנו [נו"ל יש נו"ן] משרת המלים בתחלתה וישנו [נו"ל ויש נון] סרוח באחריתה ולא יקרה כן ליתר האותיות, ואלה מקצתם: כי כל סאון סאן ברעש (ישעיהו ט ד), נודע כי סאון מגזרת סאן הוא ויסודת שניהם מגזרת סאה, סאתים, סאים, אך יתכן להיות שקלץ סאון, כשאון משאה, כגאון מגאה, וכעשרון ממעשר, וכעצבון מעצב, וזכרון מזכר, ושברון משבר, וחשבון מחשב, והגיון מהגה, וחביון מחבי. ופדיון מפדות, וחזיון ממחזה, וכהנה רבות בתורה, הנה כן תוכן סאון וכה משפטו, נראה אבל סֹאֵן נראה הנון אחוז במלה כיתר האותיות הנכתבים בה, וכמהו אהל בל יצען (ישעיהו לג, כ), אין לנון מפעל כל דבר הלא הוא מגזרת צועה מהר צעה להפתח (שם נא, יד), ושלחתי לו צעים וצעהו (ירמיהו מה, יב), וכמהו ישורן (דברים לג, ה), מעזניה (ישעיהו כג, יא), ונצנים (שיר ב, יב), וכנעניה (ישעיהו כג, ח), וצקון לחש (שם כו, טז), וכאלה הרבה.
38
ל״טואלה מקצת המלים עדופי אות למבראשונה, את אזכרתה (ויקרא ב, ב) מזכר, שלהבת (יחזקאל כא, ג) מלהבה, ואנכי תרגלתי (הושע יא, ג) מרגל, ואפרחיו יעלעו דם (איוב לט, ל) מילע קרש (משלי כ, כה), הנה לקחתי (ישעיהו נא, כב) ממקח. ופתרון ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו (הושע יג, ג) כה הוא, אמר אלהים מרוב ידידתו לישראל טפחתי ורביתי אותם כאשר יגדל האומן את היונק בהשתעשעו עמו בלמדו אותו לפסוע מצעד בקחתו אותו על זרעותיו משתעשעו ומיישבו עד אשר תחזקנה רגליו, והם לא השכילו ולא ידעו כי רפאתים.
39
מ׳בא
40
מ״אמתחלק לארבע ענינים: האחד, בא גד (בראשית ל, יא), וגדעון בא (שופטים ו, יט), לא בא בן ישי (ש"א כ, כז), על כן לא בא (שם כ, כט). השני, והבאתי השמש בצהרים (עמוס ח, ט), ארץ מבוא השמש (דברים יא, ל), בא שמשה (ירמיהו טו, ט), ולא אץ לבוא (יהושע י, יג). השלישי, והבאת את הבדים (שמות כה, יד), הבא נא ידך בחיקך (שם ד, ו), והובא את בדיו (שם כז, ז), כי הובאו בית יוסף (בראשית מג, יח). הרביעי, בא אל אשת אחיך ויבם אותה (שם לח, ח), בוא אל פלגשי אביך (ש"ב טז, כא), ויבא אליה ותהר לו (בראשית לח, יח), בא נא אל שפחתי (שם טז, ב), יסוד אחד לכולם.
41
מ״בבאר
42
מ״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, עלי באר ענו לה (במדבר כא, יז), באר חפרוה שרים (שם כא, יח), באר מים חיים (בראשית כו, יט), כמשמעו. השני, הואיל משה באר (דברים א, ה), באר היטב (שם כז, ח), ענין פירוש הם.
43
מ״דבאש
44
מ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, באש מחניכם (עמוס ד, י), זבובי מות יבאיש יביע (קהלת י, א), הבאישו נמקו (תהלים לח, ו), אשר הבאשתם את ריחנו (שמות ה, כא), ותבאש הארץ (שמות ח, י). השני, תחת שערה באשה (איוב לא, מ), ויעש באשים (ישעיהו ה, ב), ענין קוצים הם.
45
מ״ובב
46
מ״זשמרני כאישון בת עין (תהלים יז, ח), אל תדם בת עינך (איכה ב, יה), בבת עינו (זכריה ב, יב), נשקפה ותיבב (שופטים ה, כח), נראים שלשתם ענין אחד. ויתכן להיות 'ותיבב' מגזרת ניב שפתים (ישעיהו נז, יט), ויכל מהתנבות (ש"א י, יג), והתנבית (שם, ו), פתרון 'ותיבב' נוטה הנה והנה.
47
מ״חבבת
48
מ״טנוגע בבבת עינו (זכריה ב, יב) , כאישון בת עין (תהלים יז, ח), יתכן להיות מגזרת מבית ומחוץ (בראשית ו, יד). הוא האישון שבתוך העין. ויתכן להיות אישון שחרות עין התיכונית, ויהיה מגזרת באישון חשך (משלי כ, כ).
49
נ׳בג
50
נ״אמפת בג המלך (דניאל א, ה), ואכלו פת בגו (שם יא, כו).
51
נ״בבגד
52
נ״גמתחלק לשני מחלקות: האחד, ובגד בוגדים בגדו (ישעיהו כד, טז), לא ימשל למכרה בבגדו בה (שמות כא, ח), וסלף בוגדים ישדם (משלי יא, ג), ויאמר בגדתם (ש"א יד, לג), כן בגדתם בי (ירמיהו ג, כ), ידעתי בגוד תבגוד (ישעיהו מח, ח). השני, בבגד צמר או בבגד פשתים (ויקרא יג, מז), קציעות כל בגדותיך (תהלים מה, ט), בגדים כמשמעו.
53
נ״דבד
54
נ״המתחלק לששה ענינים: האחד, בד בבד יהיה (שמות ל, לד), ענינו מדה במדה, בשוה. השני, בדד ינחנו (דברים לב, יב), בדד ישב (ויקרא יג, מו), יחדי. ישבה בדד (איכה א, א). השלשי, פרא בודד לו (הושע ח, ט), כצפור בודד על גג (תהלים קב, ח), ואין בודד במועדיו (ישעיהו יד, לא), ענין רץ ונס. הרביעי, ועשית בדים למזבח (שמות כז, ו), ועשית בדי עצי שטים (שם כה, יג), והובא את בדיו (שם כז, ו), ותעש בדים ותשלח פארות (יחזקאל יז, ו). החמישי, בדיך מתים יחרישו (איוב יא, ג), לא אחריש בדיו (שם מא, ד), אשר בדא מלבו (מ"א יב, לג), כי מלבך אתה בודאם (נחמיה ו, ח), מפר אתות בדים (ישעיהו מד, כה), חרב אל הבדים (ירמיהו נ, לו). הששי, כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד (ויקרא טז, ד), מדו בד (שם ו, ג), בגדי פשתים המה.
55
נ״ובדל
56
נ״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, או בדל און (עמוס ג, יב), להבדיל בין הקדש (יחזקאל מב, כ), הבדל יבדילני ה' מעל עמו (ישעיהו נו, ג). השני, האבן הבדיל (זכריה ד, י), את הבדיל ואת העפרת (במדבר לא, כב), ואסירה כל בדליך (ישעיהו א, כה), וברזל ועפרת ובדיל (יחזקאל כב, כ).
57
נ״חבּדולח
58
נ״טועינו כעין הבדלח (במדבר יא, ז), פתרונו כפי ענינו מאבני השהם.
59
ס׳בדק
60
ס״אלחזק את בדק הבית (מ"ב כב, ה), פתרונו לפי ענינו, תיקון צרכי הבית.
61
ס״בבדר
62
ס״גאתרו עפיה ובדרו אנבה (דניאל ד, יא), ענין נפץ הוא.
63
ס״דבהט
64
ס״הבהט ושש (אסתר א, ו), מרצפת אבני יקרה היא.
65
ס״ובהל
66
ס״זנבהלה מאד (תהלים ו, ד), וידי עם הארץ תבהלנה (יחזקאל ז, כג), כי כלה אך נבהלה (צפניה א, יח).
67
ס״חבהן
68
ס״טעל בהן ידו הימנית (ויקרא ח, כג), בהנות ידיהם ורגליהם (שופטים א, ז), ויקצצו את בהנות (שם א, ו), אצבעות היד והרגל הם.
69
ע׳בהק
70
ע״אבהק הוא פורח בעור (ויקרא יג, לט), כמשמעו.
71
ע״בבהר
72
ע״גבהרת בהרת לבנת (ויקרא יג, לח), בהיר הוא בשחקים (איוב לו, כא).
73
ע״דבז
74
ע״המתחלק לשני מחלקות: האחד, בז לדבר יחבל לו (משלי יג, יג), כי דבר ה' בזה (במדבר טו, לא), בזה לך לעגה לך (מ"ב יט, כא), נבזה בעיניו (תהלים טו, ד), ובזי יקלו (ש"א ב, ל). השני, בזזו איש לו (במדבר לא, נג), בזזו בז (ישעיהו לג, כג), חש בז (שם ח, א), ובבזה לא שלחו את ידם (אסתר ט, י), ענין שלל המה.
75
ע״ובזר
76
ע״זבזר עמים קרבות יחפצו (תהלים סח, לא), ורכוש לכם יבזור (דניאל יא, כד), כמו יפזר.
77
ע״חבחל
78
ע״טוגם נפשי בחלה בי (זכריה יא, ח), פתרונו כפי ענינו, כמו חלתה בי.
79
פ׳בּחן
80
פ״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, בחון נתתיך בעמי (ירמיהו ו, כז), בחנני ה' ונסני (תהלים כו, ב), ה' צדיק יבחן (שם יאה), ובחנתיך כבחן את הזהב (זכריה יג, ט). השני, עפל ובחן (ישעיהו לב, יד), הקימו בחוניו עוררו ארמנותיה (שם כגיג).
81
פ״בבחר
82
פ״גמתחלק לשתי ענינים: האחד, בחירי רצתה נפשי (ישעיהו מב, א), בגבעת שאול בחיר ה' (ש"ב כא, ו), כי יעקב בחר לו יה (תהלים קלה, ד). השני, בחוריו אכלה אש (תהלים עח, סג), בחורים טחון נשאו (איכה ה, יג), זקן בחור ובתולה (יחזקאל ט,ו).
83
פ״דבט
84
פ״המתחלק לשני מחלקות: האחד, לא הביט און (במדבר כג, כא), הנה כה מבטנו (ישעיהו כ, ו), מכוש מבטם (שם כ, ה), ונבט לארץ (שם ה, ל), ענין ראיה המה. השני, יש בוטה כמדקרות חרב (משלי יב, יח), לבטא בשפתים (ויקרא ה, ד), מבטא שפתים (במדבר ל, ז), ענין מלל המה.
85
פ״ובּטח
86
פ״זמבטח כל קצוי ארץ (תהלים סה, ו), בטחו בד' עדי עד (ישעיהו כו, ד), יבטח כי יגיח ירדן (איוב מ, כג).
87
פ״חבטל
88
פ״טובטלו הטחנות (קהלת יב, ג), ובטלו המו באדרע וחיל (עזרא ד, כג), והות בטלא (שם ד, כד).
89
צ׳בטן
90
צ״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, מבטן מי יצא הקרח (איוב לח, כט), מלעמת הבטן (מ"א ז, כ), בבטן המלאה (קהלת יא, ה), בטנך ערמת חטים (שיר ז, ג). השני, בטנים ושקדים (בראשית מג, יא).
91
צ״בבין
92
צ״גביני ובין בני ישראל (שמות לא, יז), בין בית אל ובין העי (בראשית יג, ג), איש הבנים (ש"א יז, כג), בין שתי המערכות היה עומד.
93
צ״דבך
94
צ״המתחלק לשני מחלקות: האחר, מבכי נהרות (איוב כח, יא), עד נבכי ים (שם לח, טז), בעמק הבכא (תהלים פד, ז), נבכי עדרי בקר (יואל א, יח), עתה תהיה מבוכתם (מיכה ז, ד), והעיר שושן נבוכה (אסתר ג, טו), ויתאבכו גאות עשן (ישעיהו ט, יז), ענין הנעה המה. השני, בכי תמרורים (ירמיהו לא, טו), בכה תבכה בלילה (איכה א, ב), ויבך אתו אביו (בראשית לז, לה), בכה לא תבכה חנון יחנך (ישעיהו ל, יט), כמשמעם.
95
צ״ובכר
96
צ״זמתחלק לשני מחלקות: האחד, בכרה קלה משרכת דרכיה (ירמיהו ב, כג), בכרי מדין ועיפה (ישעיהו ס, ו). השני, בכור שורו (דברים לג, יז), לא יוכל לבכר (שם כא, טז), צרה כמבכירה (ירמיהו ד, לא), לחדשיו יבכר (יחזקאל מו, יב), יאכל בדיו בכור מות (איוב יח, יג), מנחת בכורים לי"י (ויקרא ב, יד).
97
צ״חבל
98
צ״טמתחלק לי"א מחלקות: האחד, ובל יאמר שכן חליתי (ישעיהו לג, כד), בל תלך בו אני שיט (שם לג, כא), טובתי בל עליך (תהלים טז, ב), בל־יחזקו כן־תּרנם (ישעיהו לג, כג), ואתה חשקת נפשי משחת בלי (שם לח, יז), בלי משיח בשמן (ש"ב א, כא), לשון לא המה.
99
ק׳השני, ועל דניאל שם בל לשיזבותה (דניאל ו, טו), נראית תיבה הפוכה נתן לב להצילו.
100
ק״אהשלישי, כרע בל (ישעיהו מו, א), ופקדתי על בל בבבל (ירמיהו נא, מד), שם סמל הם.
101
ק״בהרביעי, בלולה בשמן (ויקרא ב, ה), בלול בשמן (שמות כט, מ), בלתי בשמן רענן (תהלים צב, יא), ענין רטיבה הוא. ויתכן להיות מגזרתם תבלֻל בעינו (ויקרא כא, כ), הוא רטיבת הראש היורדת לעינים.
102
ק״גהחמישי, כי בול הרים ישאו לו (איוב מ, כ), וארצנו תתן יבולה (תהלים פה, יג), לבול עץ אסגוד (ישעיהו מד, יט), בירח בול (מ"א ו, לח), ויתכן להיות מגזרת בלולה בשמן (ויקרא ז, י).
103
ק״דהששי, תבל עשו (ויקרא כ, יב), ואפי על תבליתם (ישעיהו י, כה), ואמר לבלה נאֻפים (יחזקאל כג, מג), אפרים בעמים הוא יתבולל (הושע ז, ח), ענין קדש הם. וענין לבלה נאפים, לקדש נאופים. וענין אפרים בעמים הוא יתבולל, יתערב בגוים ויתקדש בטומאתם ויטמא בערות נאופים.
104
ק״ההשביעי, ויבל לחמורים (שופטים יט, כא), יגעה שור על בלילו (איוב ו, ה), בשדה בלילו יקצרו (איוב כד, ו), בליל חמיץ יאכלו (ישעיהו ל, כד), ענין מספוא הם.
105
ק״והשמיני, אחרי בלתי (בראשית יח, יב), וצורם לבלות שאול (תהלים מט, טו), כבגד תבלה (ישעיהו נא, ו), ומעשה ידיהם יבלו בחירי (ישעיהו סה, כב), ועלהו לא יבול (תהלים א, ד), נבל תבל (שמות יח, יה), בלויי הסחבות (ירמיהו לח יא).
106
ק״זהתשיעי, ונבלה שם שפתם (בראשית יא, ז), בלל ה' שפת כל הארץ (בראשית יא, ט).
107
ק״חהעשירי, יובל שי (ישעיהו יח, ז), יובלון מנחתי (צפניה ג, י), תובלנה בשמחות וגיל (תהלים מה, טו), והוא לקברות יובל (איוב כא, לב), מי יובילני עיר מצור (תהלים ס, יא).
108
ק״טהעשתי עשרה, מנדה בלו והלך (עזרא ד, יג), ענין עונש ומס הם.
109
ק״יבלג
110
קי״אמבליגיתי עלי יגון (ירמיהו ח, יח), המבליג שד על עז (עמוס ה, ט), השע ממני ואבליגה (תהלים לט, יד), ענין מאמץ [נו"ל תוקף] המה כמשמעו.
111
קי״בבלם
112
קי״גבמתג ורסן עדיו לבלום (תהלים לב, ט), תלה ארץ על בלימה (איוב כו, ז), ענין תוכן הם.
113
קי״דבלס
114
קי״הכי בוקר אנכי ובולס שקמים (עמוס ז, יד), פתרונו כפי ענינו, נוער עצי יער ועליv שיחים.
115
קי״ובלע
116
קי״זמתחלק לשלשה ענינים: האחד, ויבלע מטה אהרן (שמות ז, יב), בלעני כתנין (ירמיהו נא, לד), בעורה בכפו יבלענה (ישעיהו כח, ד), לבלע את יונה (יונה ב, א), בליעה כמשמעה. השני, לא השיב ידו מבלע (איכה ב, ח), בלע אדני ולא חמל (שם ב, ב), ואם יבלענו ממקומו (איוב ח, יח), למה תבלע נחלת יי' (ש"ב כ, יט), בלע ה' פלג לשונם (תהלים נה, י). השלישי, פן יבֻלַע למלך (ש"ב יז, טו), אם אמר איש כי יבלע (איוב לו, כ), כבלע את הקדש (במדבר ד, כ), ענין כסות [נו"ול כחד וכסות] המה.
117
קי״חבלק
118
קי״טהנה יי' בוקק הארץ ובולקה (ישעיהו כד, א), בוקה ומבוקה ומבלקה (נחום ב,יא).
119
ק״כבם
120
קכ״אאעלה על במתי עב (ישעיהו יד, יד), על במותימו תדרוך (דברים לג, כט), רק הבמות לא סרו (מ"ב יב, ד), ענין גב וגובה הם.
121
קכ״בבן
122
קכ״גמתחלק לחמש מחלקות: האחד, בן או בת (שופטים יא, לד), בנים ובנות (בראשית ה, ד), לבני לאשה (מ"ב יד, ט), אשר בנינו כנטיעים (תהלים קמד, יב). השני, בן בליעל (ש"א כה, יז), כי בן מות הוא (שם כ, לא), היה לי לבן חיל (שם יח, יז), והיה אם בן הכות הרשע (דברים כה, ב). השלשי, מדשתי ובן גרני (ישעיהו כא, י), לא יבריחנו בן קשת (איוב מא, כ), בני אשפתו (איכה ג, יג). הרביעי, עת לבנות (קהלת ג, ג), הבונה בשמים מעלותו (עמוס ט, ו), הוא יבננו ויטללנו (נחמיה ג, טו), אבן מאסו הבונים (תהלים קיח, כב). החמישי, רוח חכמה ובינה (ישעיהו יא, ב), וירא און ולא יתבונן (איוב יא, יא), בינה הגיגי (תהלים ה, ב), להבין אמרי בינה (משלי א, ב).
123
קכ״דבנס
124
קכ״המלכא בנס וקצף (דניאל ב, יב), פתרונו לפי ענינו, עצבו קצף.
125
קכ״ובס
126
קכ״זבוססו מקדשך (ישעיהו סג, יח), בוסים בטיט חוצות במלחמה (זכריה י, ה), מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז, ו), כפגר מובס (ישעיהו יד, יט), על הרי אבוסנו (שם יד, כה), נבוס קמינו (תהלים מד, ו), והוא יבוס צרינו (שם ס, יד), כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה (ישעיהו כב, ה), נפש שבעה תבוס נפת (משלי כז, ז).
127
קכ״חבסר
128
קכ״טאכלו בסר (ירמיהו לא, כט), ובסר גמל יהיה נצה (ישעיהו יח, ה), יחמס כגפן בסרו (איוב טו, לג), האכל הבסר תקהינה שניו (ירמיהו לא, ל), ענין חומץ המה.
129
ק״לבע
130
קל״אמתחלק לשלש מחלקות: האחד, יביע אמר (תהלים יט, ג), תבענה שפתי (שם קיט, קעא), זכר רב טובך יביעו (שם קמה, ז), הנה יביעון בפיהם (שם נט, ח), ותשבר כד על המבוע (קהלת יב, ו), מעין נבע.
131
קל״בהשני, אם תבעיון בעיו (ישעיהו כא, יב), הוו בעין עלה (דניאל ו, ה), ויציבא אבעה מנה (שם ז, טז), נבעו מצפניו (עובדיה א, ו), ענין בקשה הם.
132
קל״גהשלישי, נבעה בחומה נשגבה (ישעיהו ל, יג), מים תבעה אש (שם סד, א), יבאיש יביע שמן רוקח (קהלת י, א), ענין יבאיש ויזהים ויפסיד.
133
קל״דבעד
134
קל״הוכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא מז, ו), ויסגר יי' בעדו (בראשית ז, טז), ואתה יי' מגן בעדי (תהלים ג, ד).
135
קל״ובעט
136
קל״זוישמן ישרן ויבעט (דברים לב, טו), למה תבעטו בזבחי (ש"א ב, כט).
137
קל״חבעל
138
קל״טמתחלק לענינים, בעלת בעל (בראשית כ, ג), כי יבעל בחור (ישעיהו סב, ה), כי יקח איש אשה ובעלה (דברים כד, א), ומגזרתם בעלונו אדנים זולתך (ישעיהו כו, יג), לא יטמא בעל בעמיו (ויקרא כא, ד), בעל הבור (שמות כא, לד), בעליו אין עמו (שם כב, יג), והם בעלי ברית אברם (בראשית יד, יג), ומגזרת הבעל ענין אחרי בעל פעור (דברים ד, ג), לבעלים יזבחו (הושע יא, ב), את הבעלים ואת העשתרת (ש"א ז, ד).
139
ק״מבער
140
קמ״אמתחלק לארבע מחלקות: האחר, ובערת הרע מקרבך (דברים יז, ז), ואתה תבער (שם כא, ט), ובערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל (מ"א יד, י), בערתי הקדש (דברים כו, יג), ושבה והיתה לבער (ישעיהו ו, יג).
141
קמ״בהשני. כי יבער איש ושלח את בעירו ובער (שמות כב, ד), המבער את הבערה (שם כב, ה), ויבער מגדיש ועד קמה (שופטים טו, ה), לא תבערו אש (שמות לה, ג), ענין דליקה המה.
142
קמ״גהשלישי, טענו את בעירכם (בראשית מה, יז), ותשת העדה ובערם (במדבר כ, יא).
143
קמ״דהרביעי, בינו בערים בעם (תהלים צד, ח), נבער כל אדם (ירמיהו י, יד), ובאחת יבערו ויכסלו (שם י, ח), כי בער אנכי מאיש (משלי ל, ב), כי נבערו הרעים (ירמיהו י, כא).
144
קמ״הבעת
145
קמ״ובעותי אלוה יערכוני (איוב ו, ד), והמן נבעת (אסתר ז, ו), לעת מרפא והנה בעתה (ירמיהו ח, טו), פלצות בעתתני (ישעיהו כא, ד), נחלי בליעל יבעתני (ש"א כב, ה).
146
קמ״זבץ
147
קמ״חמתחלק לשלש מחלקות: האחד, בוץ וארגמן (אסתר א, ו), ותכריך בוץ וארגמן (שם ח, טו). השני, בצאתיו וגבאיו (יחזקאל מז, יא), בלא בצה (איוב ח, יא), הטבעו בבץ (ירמיהו לח, כב). השלישי, ביצי צפעוני (ישעיהו נט, ה), אפרחים או ביצים (דברים כב, ו), כמשמעו.
148
קמ״טבצל
149
ק״נואת הבצלים ואת השומים (במדבר יא, ה), כמשמעו.
150
קנ״אבצע
151
קנ״במתחלק לשני מחלקות: האחד, בצע אמרתו (איכה ב, יז), וידיו תבצענה (זכריה ד, ט), והיה כי יבצע אדני, (ישעיהו י, יב), בא קצך אמת בצעך (ירמיהו נא, יג), תקות חנף כי יבצע (איוב כז, ח), מדלה יבצעני (ישעיהו לח, יב), יתר ידו ויבצעני (איוב ו, ט), ובצעם בראש כלם (עמוס ט, א), ובעד השלח יפלו לא יבצעו (יואל ב, ח). השני, בצע כסף לא לקחו (שופטים ה, יט), ומה בצע כי שמרנו משמרתו (מלאכי ג, יד), מה בצע בדמי (תהלים ל, י), בעון בצעו (ישעיהו נז, יז), ובצע ברך נאץ י"י (תהלים י, ג).
152
קנ״גבצק
153
קנ״דבצקת עפר למוצק (איוב לח, לח), ויאפו את הבצק (שמות יב, לט), וישאו העם את בצקו (שם יב, לד), ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה (דברים ח, ד), ובצוק העתים, (דניאל ט, כה).
154
קנ״הבצר
155
קנ״ומתחלק לשלש מחלקות: האחד, ולא יבצר ממך מזמה (איוב מב, ב), יבצר רוח נגירים (תהלים עו, יג), ועתה לא יבצר מהם (בראשית יא, ו). השני, ותתצו הבתים לבצר החומה (ישעיהו כב, י), ומבצר משגב חמתיך (שם כה, יב), על דברי הבצרות (ירמיהו יד, א), ובשנת בצרת (שם יז, ח), ושית על עפר בצר (איוב כב, כד), הבמחנים אם במבצרים (במדבר יג, יט). השלישי, והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע (ויקרא כו, ה), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), אם בצרים באו לך (שם מט, ט), ענבי נזרך לא תבצר (ויקרא כה, ה).
156
קנ״זבק
157
קנ״חהבוק תבוק (ישעיהו כד, ג), בוקה ומבוקה ומבלקה (נחום ב, יא), ונבקה רוח מצרים (ישעיהו יט, ג), גפן בוקק ישראל (הושע י, א), ויבקקו את ארצה (ירמיהו נא, ב), ובקתי את עצת יהודה וירושלם (שם יט, ז), ענין ריק המה.
158
קנ״טבקע
159
ק״סבקע לגלגלת (שמות לח, כו), ויבקע עצי עולה (בראשית כב, ג), ולא נבקע ענן תחתם (איוב כו, ח), ביצי צפעוני בקעו (ישעיהו נט, ה), ונבקיענה אלינו (שם ז, ו), אז יבקע כשחר אורך (שם נח, ח), ויבקעו שלשת הגבורים (ש"ב כג, טז), וימצאו בקעה בארץ שנער (בראשית יא, ב), בבקעה ובהר (דברים ח, ז), כבהמה בבקעה תרד (ישעיהו סג, יד).
160
קס״אבקר
161
קס״במתחלק לשלש מחלקות: האחד, חדשים לבקרים (איכה ג, כג), לבקרים אצמית כל רשעי ארץ (תהלים כא, ח), וירדו בם ישרים לבקר (שם מט, טו).
162
קס״גהשני, בקר וצאן (ויקרא כז, לב), גם בקרכם קחו (שמות יב, לב), בקר זבח השלמים (במדבר ז, פח), כי בוקר אנכי ובולס שקמים (עמוס ז, יד), אם יחרוש בבקרים (שם ו, יב).
163
קס״דהשלישי, כבקרת רעה עדרו (יחזקאל לד, יב), לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כז, לג), ולבקר בהיכלו (תהלים כז, ד), די יבקר בספר דכרניא (עזרא ד, טו), בקרת תהיה (ויקרא יט, כ).
164
קס״הבקש
165
קס״ובקשו את ה' (צפניה ב, ג), בקשו פניו (תהלים קה, ד), את פניך ה' אבקש (שם כז, ח).
166
קס״זבר
167
קס״חמתחלק לשמנה מחלקות: האחד, בר ולחם ומזון (בראשית מה, כג), לשבר בר (שם מב, ג), מנע בר (משלי יא, כו), ונפתחה בר (עמוס ח, ה).
168
קס״טהשני, מה ברי ומה בר בטני (משלי לא, ב), אנת ברה בלשאצר (דניאל ה, כב).
169
ק״עהשלישי, בר לבב (תהלים כד, ד), ברה כחמה (שיר ו, י), ואצרף כבר סגיך (ישעיהו א, כה), וכברית מכבסים (מלאכי ג, ב), ודעת שפתי ברור מללו (איוב לג, ג), אף ברי יטריח עב (שם לז, יא), הברי שמים (ישעיהו מז, יג), הבו החצים (ירמיהו נא, יא), לחץ ברור (ישעיהו מטב).
170
קע״אהרביעי, ועם חות ברא מדרך (דניאל ד, כט), יחלמו בניהם ירבו בבר (איוב לט, ד), ענין חוץ הם.
171
קע״בהחמישי, כהקיר בור מימיה (ירמיהו ו, ז), שתה מים מבורך (משלי ה, טו), כמשמעו.
172
קע״גהששי, ויתנו בברותי ראש (תהלים סב, כב), ואברה מידה (ש"ב יג, ו), להברות את דוד (שם ג, לה), ולא ברה אתם לחם (שם יב, יז), ענין טעם ומאכל הם. והקרובים אליהם, צאן שש ברורות (נחמיה ה, יח), בין שה בריה ובין שה רזה (יחזקאל לד, כ), איש בריא מאד (שופטים גע), ובריא אולם (תהלים עג, ד), ענין שומן הם.
173
קע״דהשביעי, ברו לכם איש (ש"א יז, ח), ובראת לך שם (יהושע יז, טו), ויד ברא בראש דרך עיר ברא (יחזקאל כא, כד), כלם הברורים (דה״א ט, כב), וברותי מכם (יחזקאל כ, לח), ויחכן להיות מגזרתם כי לא לאדם הבירה (דה״א כט, א).
174
קע״ההשמיני, בירניות (דה״ב יז, יב), שר הבירה (נחמיה ז, ב), ענין מגדלות המה.
175
קע״וברא
176
קע״זברא אלהים את השמים (בראשית א, א), ואם בריאה יברא ה' (במדבר טז, ל).
177
קע״חברד
178
קע״טבתוך הברד (שמות ט, כד), באבני הברד (יהושע י, יא), נפץ וזרם ואבן ברד (ישעיהו ל, ל), ברד כבד מאד (שמות ט, יח), כמשמעם.
179
ק״פברח
180
קפ״אברח דודי (שיר ח, יד), ויברח יעקב (הושע יב, יג), ואת כל מברחיו (יחזקאל יז, כא), ויברח הוא וכל אשר לו (בראשית לא, כא).
181
קפ״בברך
182
קפ״גמתחלק לשלש מחלקות: האחד, נברכה לפני ה' עושנו (תהלים צה, ו), כי לי תכרע כל ברך (ישעיהו מה, כג), ויברך הגמלים (בראשית כד, יא), מכרע על ברכיו (מ"א ח, נד), ברכי כשלו מצום (תהלים קט, כד).
183
קפ״דהשני, אברכה את ה' (שם לד, ב), הנה ברך לקחתי (במדבר כג, כ), את אשר תברך מברך (שם כב, ו), ודברה תורה בלשון כבוד. ברך אלהים ומת (איוב ב, ט), ברך נבות אלהים ומלך (מ"א כא, יג), והקרוב אליהם קח נא את ברכתי (בראשית לג, יא), קח נא ברכה (מ"ב ה, טו), הבה לי ברכה (שופטים א, טו).
184
קפ״ההשלישי, ברכות מים (קהלת ב, ו), תעלת הברכה העליונה (ישעיהו ז, ג).
185
קפ״וברם
186
קפ״זברם איתי אלה בשמיא (דניאל ב, כח), ברם עיקר שרשוהי (שם ד, יב), וכל אך שבתורה, כה הוא ברם בלשון ארמית.
187
קפ״חברק
188
קפ״טמתחלק לשני מחלקות: האחד, ברוק ברק ותפיצים (תהלים קמד, ו), ברק חניתך (חבקוק ג, יא), האירו ברקיו תבל (תהלים צד, ד). השני, את קוצי המדבר ואת הברקנים (שופטים ח, ז).
189
ק״צברש
190
קצ״אברוש תדהר (ישעיהו מא, ט), ברושים משניר (יחזקאל כז, ה), מיני ארזים הם.
191
קצ״בברת
192
קצ״גרהיטנו ברותים (שיר א, ז), ממיני ברושים הוא לפי ענינו.
193
קצ״דבש
194
קצ״המתחלק לשלש מחלקות: האחד, ובשו החזים (מיכה ג, ז), ולא יתבששו (בראשית ב, כה), והבשת אכלה את יגיע אבותינו (ירמיהו ג, כד), בשנה אפרים יקח. ויבוש ישראל מעצתו (הושע י, ו), והחזיקה במבשיו (דברים כה, יא). השני, כי בשש משה (שמות לב, א), ויחילו עד בוש (שופטים ג, כה), מדוע בשש רכבו (שם ה, כח), ענין איחור [נ"ה כמו אחר]. השלישי, יבשו אפיקי מים (יואל א, כ), הובשתי עץ לח (יחזקאל יז, כד), ואת היבשה (יונה א, ט), עד יבשת המים (בראשית ח, ז), ענין חורב הם.
195
קצ״ובשל
196
קצ״זמתחלק לשלשה ענינים: האחד, ובשל מבשל במים (שמות יב, ט), אשר תבשלו בשלו (שם טז, כג), ובשלו בהם (זכריה יד, כא). השני, ויבשלו הפסח באש (דה״ב לה, יג), ובשלת ואכלת (דברים טז, ו), בשלם הבשר (מ"א יט, כא), בשלו את הבשר, הם צלי על גבי גחלים. השלישי, הבשילו אשכלתיה (בראשית מ, י), שלחו מגל כי בשל קציר (יואל ד, יג), לא תבשל גדי (שמות כג, יט).
197
קצ״חבשם
198
קצ״טבשמים ראש (שמות ל, כג), יזלו בשמיו (שיר ד, טו), כערוגת הבשם (שם ה, יב), על הרי בשמים (שם ח, יד), כמשמעו.
199
ר׳בשן
200
ר״אמתחלק לשני מחלקות: האחד, פרות הבשן (עמום ד, א), מריאי בשן (יחזקאל לט, יח), אבירי בשן (תהלים כב, יג), מרעה שמן הוא. השני בשנה אפרים יקח (הושע י, ו), ענין בשת. ויתכן להיות הנו"ן תוספת במלה כיתר הנוני"ן.
201
ר״בבשס
202
ר״גיען בושסכם על דל (עמום ה, יא), יתכן להיות מגזרת 'משסה' לפי ענינו.
203
ר״דבשר
204
ר״המתחלק לשני מחלקות: האחד, אשר בשר את אבי (ירמיהו כ, טו), וטוב תבשר (מ"א א, מב), מבשרת ציון (ישעיהו מ, יט), בשרתי צדק (תהלים מ, י), כמשמעו. השני, בשר גבורים תאכלו (יחזקאל לט, יח), א בשרי נחוש (איוב ו, יב), תזבח ואכלת בשר (דברים יב, טו), ואכלתם בשר בניכם (ויקרא כו, כט), ואכלתם בשר ושתיתם דם (יחזקאל לט, יז), אף כי לעבד משול בשרים (משלי יט, י).
205
ר״ובת
206
ר״זמתחלק ליו"ד מחלקות: האחד, בן או בת (שופטים יא, לד), ובת איש כהן (ויקרא כא, ט), וכל בת ירשת נחלה (במדבר לו, ח), ולבנו ולבתו (ויקרא כא, ב), כמשמעו. השני, בת עמי חגרי שק (ירמיהו ו, כו), קרשך עשו שן בת אשרים (יחזקאל כז, ו), בת בבל השדודה (תהלים קלז, ח), בת ציון (שם ט, טו), ובת הנשים (דניאל יא, יז), ואת בנותיה (במדבר לב, מב), בית שאן ובנותיה (יהושע יז, יא), המה 'בנות עיר' בלשון בני אדם, vוהמה 'כפרים' ללשוננו, כמו אם הדרך ובנותיה. השלישי, אלפים בת יכיל (מ"א ז, כו), האיפה והבת (יחזקאל מה, יא), יעשו בת אחת (ישעיהו ה, י), ענין מדה המה. הרביעי, ובתי הנפש והלחשים (שם ג, כ), אשר האנשים ארגת שם בתים לאשרה (מ"ב כג, ז), ענין ענקי גרון הם. החמישי, בתים מלאים כל־טוב (נחמיה ט, כה), בתיהם שלום מפחד (איוב כא, ט), כמשמעו. הששי, בתים לבריחם (שמות כו, כט), כמו מקומות לבריחים. השביעי, כמראה אש בית לה (יחזקאל א, כז), מבית ומחוץ תצפנו (שמות כה, יא), והנה השק על בשרו מבית (מ"ב ו, ל), וכל אחריהם ביתה (שם ז, כה). השמיני, בית יעקב (ישעיהו ב, ה), בית דוד (ש"ב ג, א), ויעש להם בתים (שמות א, כא), כה תאמר לבית יעקב (שם יט, ג), ענין להק ומשפחות המה. התשיעי, ובת טות (דניאל ו, יט), וכל מלין בלשון ארמית מבָתָא ובת, לן. העשירי, ואשיתהו בתה (ישעיהו ה, ו), בנחלי הבתות (שם ז, יט), ענין שממה המה.
207
ר״חבתל
208
ר״טתתעלפנה הבתולות (עמוס ח, יג), ותירוש ינובב בתלות (זכריה ט, יז), כמשמעו.
209
ר״יבתק
210
רי״אובתקוך בחרבותם (יחזקאל טז, א), פתרונו לפי ענינו.
211
רי״בבתר
212
רי״גויבתר אותם בתוך ויתן איש בתרו (בראשית טו, י), העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיהו לד, יח), העוברים בין בתרי העגל (שם לד, יט), ענין גזרי גזרים המה. אמרו אנשי פתרון העגל אשר כרתו לשנים, איננו עגל כמשמעו עגל בן בקר, העמידו 'עגל' מגזרת עגל סביב (מ"א ז, כג), עגולת (שם ז, לא), ונראה פתרונם טעות בידיהם, אפס כה הוא פתרון הענין, וסוד מליצתו ודבר אותותיו, ומחקרי יסודתו, אבאר רזי מצפוניו במתק מלים, ואודיע עוד תעצומותיו על ספר, למען ישכילו נבוני צדק סוד אלהים לידעי שמו. דע, כי זאת הברית עצומה מכל ברית, ופליאה מכל שבועה, כי יתר כל שבועות וחק כל ברית אשר בין איש ובין רעהו לא ישיגו לכח הברית הזאת, כי עלתה על כלם לגבהה למעלה, זאת אשר תקנו ראשוני דורות וקדמוני עתים במה יעמדו, כמו תשומת יד תחת ירך (בראשית כז, ב), והקמת גל (שם לא, מו), ושליפת נעל (רות ד, ז), ונדר ואיסר (במדבר ל, ג), וזכרון השם [גו"לוב השבועה] (ש"א כה, כו), וכה יעשה אלהים וכה יוסיף. לא כאלה אות הברית הזאת, כי זאת הברית אין כמוה ואין כתוקף מעוזה, כי היא ברית אלהינו אשר כרת [נאוו"ל הגיר] מימי קדם ומשנים קדמוניות לאברהם אבינו [נוו"ל אוהבו] במחוה במראות הלילה, בנפול תרדמה על אנשים, וכה הוא ענין הברית הנאמנה אשר כרת אתו אלהים, בעת אשר הנחיל את ארץ כנען מורשה ליצחק היוצא מחלציו, אמר במה אדע כי אירשנה (בראשית טו, ה), אז צוהו לקחת עגלים והזהירו לבתר אותם, וישים חצים מפה וחצים מפה ויריוח שם ביניהם, ויעבר אלהים אשו הגדולה בין הגזרים הוא לפיד אש וענן ועשן אשר עבר בין הגזרים, ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית טו, יח), ובברית הזאת הקימו ישראל בימי ירמיה הענתותי לשלח איש את עבדו ואת שפחתו העברי והעבריה חפשים, אז כרתו ישראל עגל עגל לשנים, ויעברו בין בתריו, כאשר עבר הלפיד בין הגזרים. וזה פרושו מן העגל כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, ומן ויבתר אותם בתוך, כי זה הברית חוק כנגד כל בריתות שבתורה.
213
רי״דותשלם מחברת ב"ית.
214