מחברת מנחם, ט י״בMachberet Menachem, Letter Tet 12
א׳טח
1
ב׳מתחלק לשני מחלקות: האחד, אמור אל טחי תפל (יחזקאל יג, יא), כי טח מראות עיניהם (ישעיהו מד, יח), איה הטיח אשר טחתם (יחזקאל יג, יב).
2
ג׳השני, הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא, טז), מי שת בטחות חכמה (איוב לח, לו), הן אמת חפצת בטחות (תהלים נא, ח), ענין אחר להם. ופתרונו לשון משך, כי כאשר יש משך לקשת, כן יש משך לדעת, וזה המשך הנמצא לקשת, ואיש משך בקשת לתמו (מ"א כב, לד), וגם זה המשך הנמצא לדעת, ומשך חכמה מפנינים (איוב כח, יח). וכה פתרון 'מי שת בטחות חכמה', הוא מקום משך [נ"ול מכון] הדעה, מבוע הנובע משך החכמה. וכה פתרון 'כמטחוי קשת', נתרחקה הגר מן הילד כמדת משך הקשת כזריקת חץ, על כן פתר אנקלוס על פי תחכמונים ארחיקת כמיגד בקשתא. וכל משך הנמצא בלשון עברית, בלשון נגר [נ"וו מיגד] הוא מתורגם, והוי"ו איננו יסוד במלה, אף על פי שהוא נעוע בפה, והווין המנענעים את הפה אשר אינם יסוד במלה, הנם כתובים במחברת וא"ו.
3