מחשבות חרוץ ב׳Machshavot Charutz 2
א׳האמונה היא עיקר עבודת האדם משבא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו, (כמו שכתוב מכות כ"ג ע"ב) רצה לומר שהוא צדיק בדבר זה כי יש צדיק בדבר אחד ולא בדבר אחר כמו שכתב הרמב"ן נדה י"ד א' גבי גמלים וחמרין ע"ש. וכיוצא בו גבי ישמעאל עכשיו מה הוא דפירוש דרצה לומר בדבר זה שהרי היה רשע בדבר אחר והכי נמי מי שהוא צדיק בענין האמונה אפילו רשע בדבר אחר דזהו שהעמיד על אחת כידוע בזוהר (חלק ב' מ"ד ע"ב) שהוא מסטרא דיצחק ובגימטריה גבורה דאורייתא מסטרה נפקא (שם פ"ד ע"ב) כי כלל התורה הוא בסוד הצמצום והוא היה מסטרה דנוקבא שבה תוקף הצמצום והוסיף צמצום על צמצום לצמצם כל מצות התורה באחת שהוא המכוון מכולם, דזהו המכוון מכל התורה כולה לבוא להשגה גמורה שיש בורא ומנהיג ומשגיח שזה היה תכלית בריאת העולם כל פעל למענהו לקילוסו, ועל זה הם כל תרי"ג מצות עיטין להגיע לזה דהתורה כתיב בה אמת שהוא עצות להגיע להשגה ברורה בלב שזה נקרא אמת מה שהוא מבורר גלוי בלב שאין צריך לאמונה, כידוע בסוד אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית דבהעלם האמת מתלבש באמונה וצריך לאמונה שגם בהעלם מכל מקום הוא מאמין בחי עולמים דרך אמונה, וזה כל האדם בעולם הזה הדומה ללילה (כמו שכתוב ריש פסחים דף ב' ע"ב) וכל שכן בזמן הגלות שהוא תוקף חשכת ליל, והתורה שבכתב מדת יום שהוא מצד השם יתברך שרוצה להאיר לאדם שישיג האמת גלוי לעין בבירור גמור, והאלקים עשה האדם ישר אבל מצד דהמה בקשו חשבונות רבים כי העולם הזה מלא הטעאיות ומחשכי היצר רע צריך להתחזק על כל פנים באמונה, ובאברהם אבינו ע"ה שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה דתרגם אונקלוס לזכו וכן פרש"י ותמה הרמב"ן מה זה רבותא לגביה. אפשר לומר דלגביה שהיה נביא אמת והשיג מאמר ה' היה ראוי ליקרא אמת לא אמונה דשייך רק מי שהוא אצלו בהעלם ומאמין רק מה שרואה כתוב או שומע מפי נביא או חכם המשיג, אך לרוב שפלות אברהם אבינו ע"ה שאמר אנכי עפר ואפר היה מחשיב עצמו בכל יום לחוטא חס ושלום ואף שהשם יתברך הבטיחו לא היה אצלו צדקת נפשו ברור נגלה לעיניו כי הוא הכיר לעולם חסרונו וחשב עצמו גרוע מכל ושאינו כדאי לנסים כאלו, אלא שמכל מקום האמין בה' המבטיחו דרך אמונה אף שאין נגלה לעיניו והגם שהיה גלוי לעיניו יכולת השם יתברך וידע הבטחתו מכל מקום היה גלוי לעומת זה לעיניו חסרון נפשו עד כי לא היה אצלו זה אלא בגדר אמונה שמכל מקום הרי השם יתברך הבטיח ויעשה אף שאינו כדאי, ואף שידע שהשם יתברך אין עושה למי שאינו כדאי והחטא גורם אף קלקול הבטחה חס וחלילה מכל מקום הרי שמע הבטחתו אף שהיה מכיר חסרון עצמו והאמין דרך אמונה שמצד ההעלם כי לא היה האמת גלוי לפניו, וזהו שחשבה לו לצדקה ולזכות ומצוה, ונאמר ויחשבה דהשם יתברך הבוחן לבות וכליות ידע להחשיב זה לזכו דמצד השגת בנני אדם היה נראה אדרבה זה כחסרון שהוצרך לאמונה להבטחה ברורה כזו ועל דרך שכתב הרמב"ן, אבל השם יתברך הכיר בו שהוא רק מצד הרגשת שפלותו כאמור, וגם זה לטוב לנו כיום הזה שלולי שיגע אברהם אבינו ע"ה להעמיד רגל האמונה גם כן על תלה אנו מנין היה לנו כח לזכות לה כי כל כחינו רק מורשה מאבות וכמו שכתוב בשבת צ"ז א' הם מאמינים בני מאמינים שנאמר והאמין בה', וזה כל מעלת ישראל כמו שכתוב הביאו לי ספר יוחסין כדרך שבני מביאין, ויעקב חבל נחלתו שהחבל נפקע בג' (כמו שכתוב בראשית רבה פס"ח) היינו שיש להם כח מורשה מג' אבות שכחות האבות בבנים, וזהו זכות אבות וברית אבות הקיים כי כח זה קיים בכל זרעם אחריהם דלולי זה לא היו יכולים לעמוד כלל נגד השאור שבעיסה, והאבות היה כל עסקיהם להשיג האמת לאמיתו ברור לעין כמו שהיה האור מאיר לפניהם וביחוד אצל אברהם אבינו ע"ה שהיה מדת יום ובוקר לאברהם כנודע, ואיתא בבראשית רבה (סו"פ ל') עד שאתה מאיר לפני כו', ומה יעשו זרעם אחריהם בחשכת ליל, אבל באמת אבא יסד ברתא היא מדת האמונה מדת דוד המלך ע"ה שהוא אבן מאסו הבונים הם אבהן שרצו להגיע לאמת ולא בחרו באמונה, אבל אברהם אבינו ע"ה שבחר בגליות (כמו שכתוב בראשית רבה פמ"ד) הוא יסוד האמונה ואצלו היה תחלת התגלות מדת דוד המלך ע"ה כמו שכתוב (בראשית רבה פ"נ) היכן מצאתיו בסדום ששם היה האמונה בגלות, ואחר הפיכת סדום נאמר זה דוהאמין בה' שהוציא אברהם הניצוצות קדושים משם וקלט יסוד האמונה להשרישו בזרעו אחריו, ובפרט בדורות הללו עקבתא דמשיחא שעתידה להיות לראש פינה ונקיבה תסובב גבר ראוי להיות כל השתדלות בזה:
1