מגיד דבריו ליעקב ע״בMaggid Devarav leYaakov 72
א׳אז ישיר משה וכו'. הנה אי' אילה חסידה שבחיות כד בנהא בען למיכל רהטת להרי חשך ומיית' להון מזונא ומתענגת במה שהן אוכלין יותר מכל התענוגים. הנה נודע שכל השפעה הנשפע עלינו הוא ע"י מדות ג' קווין חד"ר הנה אם באתגלייא נראה ג' קווין מזה נודע שגם בעולם העליון שאינו מושג לנו ג"כ הוא במדת ג' קווין הגם שלפי מיעוט השגתינו אינו נראה התחלקות ג' קווין הנ"ל הוא מחמת גודל הבהירות שבו כמשל השמש שאין יכולים להסתכל מחמת גודל הבהירות שבה והאור היוצא ממנה יכולים להסתכל בו ולהשיגו ליהנות ממנו לסיבות מיעוט בהירתו ואלו הי' באור בהירות כמו בשמש לא היו יכולים להשיגו וליהנות ממנה כי אדרבה מחשיך היה את העינים כמו משמש כמו כן גם הש"י ב"ה בעולם מחמת גודל הבהירות שבו אינו מושג ונראה שאין בו אור אלא חושך רק מה שיוצא ממנו כמו הנשמה (והמחשבה) רואים שהיא מחיה את הגוף אבל לא עצמותו וזהו פי' ישת חושך סתרו ומכ"ש שאין נראה התחלקות ג' קווין אבל באמת כל מה שיש ביבשה יש בים ונודע שהקווין נקראים הרים לכן אותן שבעולם העליון נקראים הרי חושך וזהו אילה שהיא השכינה כביכול שהוא עולה הדיבור דהיינו אותיות הדיבור של הקב"ה שבו נברא העולם דהיינו ויאמר יהי אור וכדומה והיא המחיה העה"ז רהטת וכו' שעולה היא עד עולם המחשבה לקבל שפע לבאי עולם כמשפט הדיבור שמקבל מן המחשבה ולמעלה הימנו ויש לה תענוג במה שמשפעת ונודע שישראל הם חיות של כל העולמות כולם (לפי שבשבילם נבראו כולם ובחשבו ית' שיבראו ישראל בהתלהבות זה נברא כל העולמות לצורך ישראל והתלהבות זה הוא חיותם ממש א"כ נמצא שישראל חיותם של העולמות כולם) כמ"ש חז"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' והדיבור של ישראל הוא עולם הדיבור כביכול המחיה העולם ומחשבתן הוא עולם המחשבה וכן למעלה ממנו ועוה"ז מקבל אותיות הדיבור דרך אמצעות המדות הנ"ל לפי שעוה"ז יש בו שטח וגבול צריך לקבל ע"י המדות והנה קדושת שבת במוסף בכתר שאנו מעלין עולם הדיבור בעולם המחשבה ושם הבהירות גדול עד שאין נראה התחלקות המדות לפי זה לא ישאר חיות לעולם הזה התחתון ועוה"ז צורך גבוה כי אין מלך בלא עם ע"כ תיכף שאנו אומרים איה מקום כבודו ואיה נרמז לג' ראשונות שאין שם התחלקות המדות תכף אח"ז אנו אומרים ממקומו הוא יפן ברחמים דהיינו להשפיע טובו לכאן לפי שאין מלך בלא עם וזהו מה תצעק אלי ופי' בזוהר אלי דייקא בעתיקא תלי' וזהו ואתם תחרשון לפי שבפעם ההוא היה צריך לעשות השתנות הטבע מים יבשה ואז היו ישראל מתחזקים בתפלה ומחזיקים בעולם הדיבור שהוא חיות העולם הזה לפיכך לא היה יכול לעשות השתנות בעולם הזה ע"כ אמר להם החרישו ונתעלה אותיות הדיבור חיות העולם עד לעתיקא ושם אין נראה התחלקות המדות ושם ים ויבשה הכל שוין כי הוא רצון עליון ודו"ק.
1
ב׳ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. הנה מלת "את" מיותרת מה באה לרבות, הנה נקדים משל: א' הלך לדרך ונאבד ממנו הדרך שהוא רצה והלך בדרך אחר והיה סבור שהוא הדרך הישר ואח"כ נודע לו שהוא תועה מדרך הישרה וביקש ומצאה אותה והגיע אל מחוז חפצו והנה האב הרואה את בנו הולך בדרך הישר יש לו תענוג מן דרך עצמה הגם שהבן לא תעה מעולם ואז אין להבן תענוג זהו מחמת הבן שהולך לפי תומו ואינו יודע אם יש דרך עקלתון לתעות בה אבל הרואה אותה וכמה בני אדם תעו בו ובנו לא היה כאחד מהם אזי יש לו תענוג גדול ואם הבן הלך ג"כ בדרך עקלתון מתחילה ואח"כ מצא דרך הישר שכבר יש לבן תענוג מהדרך עצמה אזי ניתוספה גם לאב תענוג גדול יותר מבחלוקה הא' והנה בחלוקה הב' תענוג האב והבן א' הוא שהוא מדרך עצמה משא"כ בחלוקה הא' שתענוג האב מהדרך עצמה משא"כ הבן כו' וזה אמרנו למעלה כי ביוה"כ נמתקו בשורשם כי נודע שהם עולמות עד אין מספר ואלו אלף שנים יחי' לא יגיע עדיין למחוז חפצו וכל התענוג של הש"י ב"ה הוא במה שהולך האדם בדרך הישר הנה כשהולך בתומו צדיק מתחלה ועד סוף אזי אין לבן תענוג כ"כ מהדרך אלא הקב"ה שהוא אב יש לו תענוג כביכול מהדרך עצמה שהבנים הולכים בדרך הטוב בין מהצדיק שלא עיקם את הדרך בין מהבע"ת אבל הבע"ת בא לתענוג גדול יותר מהצדיק כי כשהבע"ת עושה תשובה נכונה אזי הגיע לתענוג של הקב"ה מהדרך עצמה כנז"ל במשל וזהו מ"ש שהעונות נמתקים בשרשם דהיינו שמגיעים בהם אל תענוג אחד עם השורש כ"י ונודע מה שדרשו הדרדקי אלף בינה גמול דלים א"כ לפ"ז הב' והד' הם נוקבין שהב' היא מקבלת מן האלף שהוא אלף לשון למוד וכשהוא לומד הוא מבין ע"ד יגעתי מצאתי תאמין נמצא שההבנה היא מקבלת מן הלמוד והיא נוק' אל הלימוד והד' היא נוק' אל הג' שהדלת מקבל מן גימל והנה במשל הנ"ל כשהי' הבן תועה מן הדרך השכל לא היה חסר תענוג כי היה מתענג בזו הדרך בחשבו שהיא הדרך הישרה אך בעת ההוא היה חסר לאב תענוג גדול שיודע בתעות בנו והנמשל מובן שאם ישראל ח"ו הם בחי' דלית אינן חסרים תענוג קצת בחשבם שזה הדרך הישרה ע"ד בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם אבל הקב"ה כ"י אינו בתענוג עמם ודו"ק ונודע כי תענוג היא נוקבא שלא יכול להיות בלא דבר שקדמו ולמשל אם הוא חכם ויש לו תענוג מחכמתו נמצא התענוג מקבל מהחכמה.
2
ג׳ונחזור לענין כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין תענוג למעלה משא"כ להיפך ח"ו הגם שהם בעצמם אינם חסרים תענוג כנ"ל וזהו נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה ודו"ק. והיינו שאין לו תענוג כ"י מה שראוי לאב מהבן כמ"ש בן חכם ישמח אב ונודע שהתענוג של מעלה נק' בינה וזהו ביוה"כ שישראל עושין תשובה ומחזירין הכל לשורשו ומוסיפין תענוג למעלה וגם הם עצמן מביאין תענוג שלהם שהיה בבחי' דלי"ת עד כעת מביאין אותו לשורשו דהיינו שמתענגין תענוג אחד עם השורש כביכול שמצאו הדרך הנכונה וע"כ כתיב בו ב"ד קודש ילבש שנתחבר הב' עם הד' דהיינו ב' התענוגים של אב והבן ושניהם יש להם תענוג אחד ע"כ יו"כ אסור בתשמיש המטה לפי שאין כאן נוק' ומתענגין במה שלמעלה מהם ודו"ק. ונודע כי התענוג עליון נק' עלמא דאתכסייא וכן במשל הנ"ל נעלמה ממנו הדרך והיה באתכסייא ואח"כ כשמצא הדרך שנכנס הוא בעלמא דאתכסייא כי הדרך לא זזה ממקומה אך הוא בא אליה בעלמא דאתכסייא ודמטמרין מתגליין לי' היינו שהוא נכנס אצל ה' ורואה אותה שם וזהו מ"ש ביום ההוא אקים אלא פי' מה שמקים דהיינו התענוג העליון כביכול ולהיות עלמא דאתכסייא לא פי' הכתוב רק דרך רמז ואח"כ אומר את סוכת כו' ואת הוא לשון עם והצעת הכתוב כך הוא ביום ההוא אקים עלמא דאתכסייא עם סוכת פי' דהיינו התענוג עליון עם כתענוג הבנים יהיה אחד כנ"ל ודו"ק:
3
