מגיד דבריו ליעקב ע״וMaggid Devarav leYaakov 76
א׳טעם למה אין נזכר בברכות שמונה עשרה מלכות הלא כל ברכה שאין בה שם ומלכות וכו' פי' ע"ד מ"ש בזוהר לית טיבו שרייא אלא באתר דבר ונוקבא כי הנה ד"ד נק' ע"י שהם שני בחי' א' המקבל וא' המשפיע והמשפיע חסר לו התענוג שמקבל המקבל בהשפעתו כמו שאמרו יותר מה שהעגל כו' והד"ד נעשה כדי להוריד השפע בדרגה ולא בבת אחת שלא יהיה יכול לקבלו והנה כשהעגל יונק מה שצריך לו אינו בבחינת דלי"ת שאין חסרון לו אבל הפרה היא בחי' דלית שחסר לה התענוג שמקבלת מהמקבל כי רצונה ותענוגה עוד להשפיע רק מחמת חסרון המקבל לקבל יותר היא מצמצמת תענוגה ואינה נשפע ממנה יותר וז"ש ס"ה איהו אביון ואיהי עני לשון תאוה שתאב לדבר לשון חסרון ממש ור"ל כי בעת שעדיין לא נזדככות העולמות ואינם יכולים לקבל השפעתו ית' בשלימות לא נשלמה תאותו ית' להשפיע בשלימות ולכן נקרא אביון וז"ש כי עני ואביון אני ר"ל שעבד ד"ה ע"ה בודאי שלא ע"מ לקבל פרס רק כדי שיושלם תאותו ית' להשפיע בשלימות ויהיה הוא ית' מקבל תענוג ממנו כנ"ל והוא ר"ל דהמע"ה יהיה בחינת משפיע תענוג להש"י לכן אמר כי עני בחי' מקבל ואביון שאני תאב להשפיע לך תענוג כנ"ל וז"ש לצמאה נפשי לאלהים לאל חי כי בחי' נוקבא המקבלת נק' אלהים שהוא לשון שררות ואין מלך בלא עם ומקבל שררותו מעמו ומעבדיו ור"ל שיהא אל חי בחי' משפיע יהי' ג"כ בחי' אלהים פי' בחי' מקבל תענוג ממנו וז"ש לית טיבו וכו' כי אין טוב בא ונשפע אלא ע"י משפיע ומקבל שהוא בחי' נוק' והיא מדת הצמצום כמ"ש אשה עיני' צרה באורחים לצמצם שיוכלו לקבלו וזהו כל הברכה שאין בה שם פירוש המשכה ומלכות פירוש צמצום אינה ברכה שאין יכול לסובלה וזהו בברכות הנהנין שהם המשכות ממעלה למטה אבל בח"י ברכות שהן העלאות ממטה למעלה ושם אינה בבחינת צמצום כמו בהמשכה ממעלה למטה למשל החטה זרועה כשהיא באה לשורשו כח הצומח יגדל ממנה כמה גרעינין לכן א"צ למלכות פי' צמצום בח"י אבל מלך עוזר שם ג"כ המשכה מלמעלה נזכר לשון מלכות וזהו הן עם לבדד ישכון כי הנה ד"ד נקרא ע"ש ב' בחי' דלית משפיע ומקבל ואמרו חז"ל הבריח התיכון זה יעקב ר"ל שבשבילו יש התחברות לאלהותו יתברך עם העולמות בשביל התענוג שיקבל מישראל וזהו לב' ד"ד ישכון פי' בשבילם יש התחברות לב' בחי' דד משפיע ומקבל וזהו מ"ש רז"ל קראו ליעקב אל ר"ל שהשפעה הבאה מצד החסד הנק' אל היא בשביל התענוג שמקבל מיעקב כמ"ש בשביל ישראל נברא העולם והנה הצירוף האמצעי הוא אלב"ם כו' זהו בקדושה אבל באומות הצירוף להיפך וא"ל שבישראל נעשה לא וזהו ובגוים לא יתחשב ע"כ נק' ד"ד ד"ל ב' בחי' דלי"ת א' מהמקבל וא' המשפיע שמצמצם תענוגו בהשפעתו ונעשה בחי' דלית שלא נשלם לו תענוגו לסיבות המקבל כנ"ל וזהו מטי ולא מטי הגם שבחי' מטי ולא מטי הוא בב' מדריגות אעפי"כ גם במדריגה הא' הוא כן בחי' מטי אך אם יהי' מטי לבד דהיינו להשפיעו כל תענוגו דהיינו שישפיע בשלימות בלי צמצום אז לא יוכל המקבל לקבל לזה הוא בחי' לא מטי (פי' אצל המשפיע עצמו בכדי שתזדכך נפשו שתוכל לקבל רוב ההשפעה מאלהותו כ"י וכל זה לא בשביל שלימות נפשו רק כדי שיושלם כו' וזהו פי' שנפשי צמאה שתזדכך כ"כ שתוכל לקבל רוב השפעה כפי רצונו ית' להשפיע בשלימות והיה השכל מקבל תענוג ממנו שע"י נשלם ונתמלא רצונו וטבעו הטוב להיטב כ"י עד"ז פי' ישראל מפרנסין כו' כשהם טובים וראוים ויכולים לקבל השפעתו ית' הם משפיעים תענוג לו ית' משא"כ להיפך ח"ו אזי הוא מוכרח לצמצם השפעתו ותענוגו ממנו כר"י צירוף כזה נק' דודי מלמטה למעלה שמהדריגה התחתונה היא בבחי' ד' ונמשך השפע דרך ו' שהוא בהדרגה שיוכל לקבל והדריגה עליונה בבחי' ד' שמוכרחת לצמצם תענוגה הנ"ל והיא מקבלת מי' כנודע וכל הנ"ל נרמז ג"כ ביו"ד במילואו י' ע"ש המשפיע ו' ע"ש המשכה הנמשך ממנו ד' ע"ש המשפיע ג"כ בחי' ד' כנ"ל [ר"ל ע"ש שמצמצם הן בהשפעתו והן בתענוגו ממנה] ומלמעלה למטה הצירוף הוי"ה שה"ד נעשה ה' לאחר שבאה ההמשכה לו כנודע והנה לעת שיזדככו העולמות ויוכלו לקבל רוב ההשפעה בלא הדרגה כלל אז לא יהיה אחר ה' ראשונה ו' שמורה על המשכה כ"א יהיהאחר ה' ג"כ י' כמו לפניה ע"כ כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ודו"ק כתיב ביום ההוא כו' חצים אל ים הקדמוני שמו מורה שכל המימות נמשכות ממנו למה לו למים ולפי הנ"ל יהי' פי' שהים הנ"ל שכל המימות נמשכות ממנו מקבל תענוג שיש לו בית קיבול השפעתו וזהו יצאו מים חיים פי' חיים לשון פרנסה כ"י ע"ד ישראל מפרנסין כי' חצים אל כו' פ' שמקבל תענוג במה שיזדככו המקבלים ויכולים לקבל רוב השפעה כנ"ל והנה כל דבר כלול מב' בחי' דכר ונוק' ובודאי צריך דבר א' המחברם כנודע והוא צדיק כנודע שע"י מתקשרים כל העולמות והוא נק' טוב כנודע ואי' בסה"ז שהט' בעצמו מכונה בשם צדיק שטובה גנוז בגווה ע"כ כתיב במשה כי טוב ותצפנהו ויסתר משה פניו כי לאו אורחי' להתגלות וכתיב ואת צנועים חכמה שהחכמה מחברת ב' דברים והוא ההיולי כנודע וע"י נעשה השתנות מדבר זה לדבר אחר והוא את צנועים ולכך כשרוצים לזרוע גרעין ורוצים שישתנה מהויותו מצניעים אותו ומכניס אותו בקרקע כדי שיוכל לבא אל ההיולי שהוא חכמה כנ"ל וע"כ הצדיק המקשר ב' דברים נק' ע"ש ט' שטובה גנוז בגווה ומקבלת מה-ו' שהיא המשכה כנ"ל (שגם במדה זו צריך להיות חכמה והיא נמשכת מהמח ודו"ק) והוא"ו מקבל מה-ב' נקודא בהיכלי' וע"כ הצירוף טוב מתתא לעילא ובהיות שם בפני עצמה מעילא תתא הצירוף בי"ט כי באמת הוא"ו שבטוב הוא י' אך להיותו נמשך בהדרגה הוא ו' כנ"ל אבל כשהוא שם בפ"ע נק' בש' בי"ט וז"ס בזוה' לית טיבו שרייא אלא באתר דכר ונוק' ואי' בס"ה איהו ברוך ואיהי ברכ' פי' שהמשפיע נק' ברוך והמקבל נק' ברכה הגם שנאמר והמלך שלמה ברוך אפשר משתעי קרא כשנתעלה לשורשו אז מדה זו היא המשפעת או אפשר לפי שהוא בחי' דכר לעליונה ממנה שמקבל תענוג ממנה במה שמשפעת לה ע"ד יותר מה שהעגל וכו' והנה כל הנ"ל שההשפעה צ"ל בהדרגה כפי כח המקבלים זהו כשהמדרגה המקבלת עומדת במקומה ונמשך לה שפע במקומה אבל כשנתעלה המדריגה התחתונה לשורשה אזי יכולה לקבל שפע יותר ויותר מכדי יכולתה לקבל למטה במקומה למשל אדם זורע גרעין אחד ונודע שלא יצמח הגרעון להוציא כמה גרעינין עד שיתבטל ממציאות' אז נתעלה שם בשרשו ויכול לקבלו משורשו יותר משטיחות מציאותה ושם בשורשו נעשה גם הוא שורש לכמה גרעינין בשביל שנתדבק בשורשו וגם שורש כח הצומח חפצו ורצונו להשפיע תמיד הרבה אך בהיות הגרעין למטה במציאותו אינו יכול לקבלו משא"כ כשנתעלה לשורשו כנ"ל ושם א"צ כלל להדרגה כי שם יכול לקבל הרבה יותר משטיחות (משטחיות) מציאותו והנה נודע תכלית בריאות העולמות היא להקרא שמו מלך ומחשבה הקדומה זו הביאו לידי צמצום בהירות א"ס כ"י שאין מלך וכו' וע"כ על מידות מלכות נאמר אני ראשון ואני אחרון שהיא ראשונה שהביאה לידי בריאות העולמות והיא אחרונה כנודע לכן בכל הברכות שהמשכתן מלמעלה למטה והדבר בהיותה למטה לא יוכל לקבל רוב השפעה ע"כ צ"ל צמצום השפעה והתענוג כנ"ל וזה עשה בשביל מדת מלכות שאינה בלא עם והעם יען היותם למטה לא יוכלו לקבל רוב ההשפעה ע"פ צריך צמצום כנ"ל משא"כ בברכות י"ח שההמשכה היא מתתא לעילא ושם בשורשו יוכל לקבל שלא בצמצום כ"כ ע"כ א"צ להזכיר מלכות עד הסוף מלך עוזר וכו' ודו"ק:
1
