תשובות מהר"ח אור זרוע קכ״וMaharach Or Zarua Responsa 126
א׳אודות ר' נפתלי שתפס את חתנו בידי גוים ואחר כך פשרו עמו במ"ד ליטרא והוא מסר מודעא אם קודם הפשרה מסר המודעא נראה דאין כאן בית מיחוש דכיון דאחר כך פישר איכא למימר דאגב זוזי גמר ומגרש וכן השיב רבינו ישעיה זצ"ל לרבינו אבא מרי על אחד שנשא אשה ושהה עמה ג' שנים ולא יכול לבא אליה אם יש לכופו ליתן גט וכתבת אלי כי תפסו את הבחור ונתנוהו בכבלי ברזל ושמוהו בבית הכלא ואחר כך הוליכוהו תפוס לעיר אחרת לבית יהודי שהיה גדול בעיני הדוכס וגזם עליו ליסרו אם לא יתן גט ובתוך אותה תפיסה נתן גט ונותן גט ובוכה מצוה לכתוב ובוכה וכשראה שאין לו תקנה אחרת כי אם ליתן גט בקש שיתנו לו מעט מעות ונתנו לו, אם הגט מחמת כפייתו כשר ותינשא בו אם לאו. את אשר בלבבי אודיעך, לא מבעיא אם יש לה תנאה וטענה ברורה שאין יכול ליזדקק אליה והכל מבקשים תפקידם והיא רוצה עונתה ואין לה טענה גדולה מזו שאין אדם רשאי לעגן את אשתו בעונתה ואם הדירה מתשמיש שבת אחת יוציא ויתן כתובה ובשהוי עונתה אמרו חכמים רוצה אשה בקב ותפלות מעשרה קבין וכו', וזאת שנתעגנה ג' שנים הדין עמה שתצא אלא אפילו בלא כל זאת אם היא מורדת על בעלה ואינה חפיצה בו אעפ"י שאינו דין מכח ההלכה לכוף את בעלה ליתן לה גט מ"מ גאוני הישיבה של בבל מזמן סבוראי שהיו אחר ההודאה תקנו שיכופו את הבעל ליתן גט למורדת מיד וכן כתב בה"ג וכן כתב רב האי ורב שרירא וכל הגאונים שיותר מג' מאות שנה היה בימיהם שנתקנה זו התקנה ואין לזוז הימנה וכן כתב רב אלפס ואין מי שיוכל לעקור תקנת ב"ד הגדול שבבבל הלכך גיטה של זו כשר ואין לפרכס עליו וכ"ש שיש לה טענה גדולה שאינו יכול ליזקק אליה וכיון שנתרצה ליתן אפילו על ידי עשוי גטו גט דיש כאן מצוה לשמוע דברי חכמים תקנת ב"ד הגדול, וטענה גדולה שיש לה ועוד שיש כאן גם נתינת ממון דאמר בחזקת הבתים (מ"ח א') דאגב זוזי גמר ומקני ותלוהו וזבין וכן בתלוה וקדיש משמע דהיכא דאיכא מתן מעות אמר התם דהוו קדושין דאגב מתן מעות גמר' ומקנה נפשה אי לאו משום דעשה שלא כהוגן מפקעינהו רבנן לקידושין עכ"ל. וכן גם כאן יש לנו לומר דאגב זוזי גמר ומגרש ואיך יוכלו עידי מודעא להעיד דידעי אונסא שראוהו תפוס שמא לא רצה לגרש בלא מעות מרובה וכן בזביני אם תלאוהו למכור שדה זו במנה וזה ראו העדים ומסר מודעא, מודע' מבטל המכר דאגב זוזי יתירי גמר ומקנה וע"כ אם מסר מודעא קודם שנתפשרו עמו במ"ד ליטרא ואחר כך נתפשרו עמו אין זו מודעא ואפילו אם אחר ההפשרה מסר מודעא קודם שנתנו ליד נאמן ברצונו איכא למימר דמחמת כן מסר המודעא שאם לא יהיה בטוח מן המעות כרצונו לא יהא גט אבל אם יתנום ליד מי שהוא ירצה ויהיה בטוח כרצונו יהא גט וכשעשוי בו בטלה המודעא דמחמת חבת המעות גמר ומגרש ולכתחלה כשמסר המודעא לא בשביל שלא יהא חפץ לגרש אלא בשביל המעות ואפילו אחר שבאו המעות ליד מי שצוה איכא למימר מחמת שהיה ירא פן יעשו שום פטפוט על ידי גוים או יהודים בשום טענה שהנאמן לא יהא רשאי ליתן לו מעותיו מיד עשה מודעא או שמא (מעיקרא) מעיד היה בדעתו שרוצה על ידי מודעא זו לכופם ליתן לו יותר אחר גט זה שיתן לה אחר מודעא לא בשביל שאינו מגרש ברצון וכל כוונתו להוציא מעות מהם אבל בגרושין חפץ הרבה ומעתה איך יוכלו עידי המודעא לומר ידעינן באונסיה שלא גירש ברצון אדרבה שמא הוא חפץ יותר לגרש ממה שהיא חפיצה להתגרש אלא שפטפט להוציא מעות מהם וכשראה שלא היה יכול להוציא מהם יותר גמר ומגרש בלב שלם שהוא חפץ יותר להיפטר ממנה ממה שהיא חפיצה להיפטר ממנו, כך יש לנו לומר כיון שאנו רואין שנתן עיניו בממון אדם שכופין אותו להוציא והוא אומר לא אקח כל ממון שבעולם שאגרש את זוגתי כי היא חביבה לי כנפשי בזה יועיל מודעא אי העדים יודעים באונסיה אבל בכה"ג לא תועיל המודעא כלום ויכול להיות אפילו אם הטעוהו שנדרו ליתן ממון כמו שתבע וכשגרש לא נתנו לו כלום שהגט כשר מטעם זה כיון שתבע מעות שמא אינו חפץ בה כלל מחמת קטטה שביניהם וכדי שיפטר ממנה גמר וגירש ולא על מנת שיתנו לו לומר אם לא יתנו לא יהא גט שאינו רוצה להיות קשור בה אלא גמר ומגרש לגמרי ליפטר ממנה, והא דתניא פ' מצות חליצה (ק"ו א') חליצה מוטעה כשרה גט מוטעה פסול היינו כשמתנה על מנת שתתני לי מאתים זוז והטעם דבחליצה אין תנאי משום דאי אפשר לקיומה על ידי שליח כדמפרש פ' המדיר (ע"ד א') אבל במקום שלא התנה וכבר היה בטוח במעות לגמרי שהיו ביד נאמן שהוא בחר וגירש בלא התנאי, אם אחר הגרושין היה אומר אבי המגרש לנאמן אל תתנם לו אלא תחזירם לי, שאין רצוני ליתן לו כלום היה הדין עמו דמשטה אני בך עבד ליה כרב פפא דמצות חליצה ואעפ"י שבשעה שנתנם לנאמן אמר תן אלו המעות לפלוני כשיגרש הא קיימא לן דתן לאו כזכי דמי, ואעפ"י שגלה בדעתו שאינו רוצה ליתן גט בלא מעות הא קיימא לן כאביי (גיטין ל"ד א') דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא ואע"ג דרהיט בתרייהו משום דאיכא למימר אשור הבו לה כי היכי דלשלים צערא דההוא גברא, כן גם כאן איכא כי היכי דלישלים צערא לקטטה שבינו לבינה ובין אביה חפץ לגרשה אפילו לא יבואו המעות לידו לעולם. ועל חסרון הוי"ו איני רואה לפוסלו דהא יחזקיה יש מקומות שנכתב בלא וי"ו וכן בנימין שהוא מלא כאשר נכתב בחשן המשפט אם היה כתוב בגט חסר וכי בזה היה נפסל הגט ואפילו אם לא כתב כלל שמו בגט אלא כתב בן איש פלוני מגרש אשתו נראה דכשר כמו בבן איש פלוני עד דכשר אפילו לר' מאיר וכן בשם הבעל לר' אליעזר אם כתב בן איש פלוני מגרש אשתו ולא הזכיר. שם הבעל המגרש ויודע שאין לאביו שום בן אלא הוא הוי שפיר מוכיח מתוכו וכשר הכא נמי כיון שידוע שאין לאביו בן אחר ששמו אליה כשמו של זה המגרש לא מלא ולא חסר הגט כשר והוי שפיר מוכיח מתוכו, ומיהו בבן איש פלוני עד צ"ע אם לא נכשיר אלא היכא דאין לפלוני בן אלא זה העד, ונראה דמי שהולך מאשתו בלא רשות ומרחיק שלא יוכל לבא תוך שבת אחת שכופין אותו להוציא אם היא תובעת עונתה דמה לי אם הדירה מתשמיש שבת אחת מה לי אם הרחיק שאינו יכול לבא לביתו תוך שבת אחת כיון שאין לה פת בסלה. והיא גופה תמיה כשהדירה שבת אחת מה ריוח יש בזה שכופין אותו להוציא הלא כשיוציא אז צריכה להמתין מלהנשא ג' חדשים משום הבחנה ובמוך אסורה לשמש לפי' רש"י (יבמות י"ב ב') דפירש ג' נשים מותרות לשמש במוך ושאר כל הנשים אסורות אלמא בשביל תאוה כגון אם אינה חפצה בצער לידה ורוצה ליתן מוך כדי שלא תתעבר אסור וכן יהודית דביתהו דר' חייא (קדושין י"ב א') ששתתה כוס של עיקרין ורצתה לאסור עצמה עליו למה לא נתנה מוך אלא ש"מ אסור ומיהו לפי' ר"ת יקשה זה וצ"ל שהוא לא היה עושה ומיהו כיון שהוא מותר לפר"ת שמדמה אותה לעקרה א"כ כששתה כוס של עיקרין וכי פירש הימנה ולא מצינו שום חסידות בדבר זה ומתוך כך שמא נראה פי' הקונטריס וא"כ שאסור במוך המדיר מתשמיש שבת אחת מה מרויחה כאשר כתבתי לעיל ומתוך כך היה נראה שכיון שהדירה פעם אחת וכלו ימי נדרו כיון שכבר הדירה פעם אחת היא צריכה להית כפופה לו ביותר לפי שיריאים שיחזור וידירנה ואין דר עם נחש בכפיפה אחת ולכך כופין אותו להוציא ודמי לאיני זן ואיני מפרנס דאמר רב (כתובות ע"ז א') יוציא ויתן כתובה ואפילו שמואל מודה כגון זה לפי שהיא בושה בכל פעם לבא לב"ד לתבוע עונתה מה שאין כן במזונות ואם הוא כן זה שברח ממנה. ועיגונה כמו שפיר' מדינא כופין אותו להוציא, וסבורני דגם באיני זן ואיני מפרנס אפילו אומר כבר אני רוצה לזון ולפרנס יוציא ויתן כתובה לרב מטעם שכתבתי וא"כ הוא זה שלמד מלאכת בורסקי והוא מן הכופין אותו להוציא בין שהיה עד שלא נישאו בין משנשאו למדו אפילו אם יאמר לא אעסוק עוד במלאכה זו כופין אותו להוציא נמצא כפי דבריו אלה אם כנים הם בדין כפוהו וכ"ש שמתוך כתבכם משמע שלא כפוהו גוים כי אם לבא לפני מורי הר"ר אליעזר וקהלו לנורנבערק שאין כאן שום עשוי ועוד רבותינו שפסלו את הגט וכי אם פשטה ידה וקבלה קידושיה מאדם אחר וכי היו מתירין אותה לראשון בלא גרושין שני ולמ"ד דאסורה אפילו על ידי גרושי שני ודאי לפי דעתי העני' קים לי ברבותי שלא היו עושין כן, ור' יוחנן אמר לרשב"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה והואיל וכן הרי היא ספק פנויה ואסורה למגרש ייחוד פנויה אסור לדידן ודמי לההיא דפ' מצות חליצה (ק"ו א') דאמר ליה ר' חייא בר אבא השתא מינך איפסלה חלוץ לה חליצה מעלייתא כי היכי דתשתרי לעלמא כי כלל לא נוכל לכופה לחזור להתקדש לו דאפילו אם כמורדת לא היינו כופין לאלתר להוציא כאן כופין אותו להתירה אם אינה חפיצה להתקדש לו וכן כתב רבינו מאיר מספרד זצ"ל וזה מקצת לשונו אבל בספק איסורים או בספק זיקה כייפינן ליה למיתב גט או למיחלץ לאלתר דנהי דמהני ספיקא לאיסורא אבל לעגוני לאתת' כי היכי דתנסיב על כרחה למ"ד לא ניחא לה בגוי' לא מהני ספיקא עכ"ל. ואכתוב מקצת ראיותיו וז"ל והוי דינא כי הנך דאתיין מחמת טענה דכפינן ליה לאפוקי לאלתר הכא נמי כיון דספק קידושין הוא ובעיא קידושי אחריני וקאתי מחמת טענה דדילמא לא איקדשה ליה מעיקרא ולא ניחא ליה השתא לאיקדושי לה אין לך טענה גדולה מזה דאין האשה נקנית אלא מדעתה וכי תימא דילמא שאני הנך דאתיין וודאי בהדיא אמרינן בבאה מחמת טענה בסוף הבא על יבמתו דמיירי במי ששהת' תחת בעלה ד' שנים ולא ילדה וקא בעיא למיפק מיניה כי היכי דתנסיב לאחריני משום דבעי' חוטרא לידה ומרא לקבורה וכייפינן ליה וההיא ליכא לאוקמיה אלא בטענת ספק חדא מדלא קא פליג בחד מהנך עובדי דהתם דמיירי בבאה מחמת טענה בין היכא דאית ליה לבעל בנים להיכא דלית ליה, ש"מ דאע"ג דאית ליה בנים וליכא למימר דאינו יורה כחץ אלא בטענת ספק היא באה דילמא זכיא לאיתנסבי לאחריני ומסקנא התם כי האי וודאי כייפינן ליה ועוד אפילו היכא דלית ליה לבעל בנים וקא טענה איהי דאינו יורה כחץ כיון דהא כייפינן ליה לאו מטעמא דהשמים ביני לבינך כייפינן ליה דניתא למשנה ראשונה אלא מטעמא דבעי' חוטר' לידה ומרא לקבורה כייפינן ליה ע"כ טענת ספק היא דנהי דקים ליה ביה דאינו יורה כחץ אלא בנפשה מי קים לה אי בת אולודי היא דתזכה לאיתנסב' לאחריני ע"כ טענת ספק היא ואפילו הכי כייפינן ליה והרי דברים ק"ו ומה התם שבא בטענת ספק להוציא מנישואי ודאי כופין להוציא הכא שבא בטענת להוציא מקדושי ספק אינו דין שכופין אותו להוציא עכ"ל הרי פסק שכופין וכך נראה ויש כאן מצוה לשמוע דברי חכמים וגמר ומגרש ועוד דל כל זה מהכא אם היא מורדת ואינה רוצה לשוב אליו כופין אותו להוציא כאשר כתבתי כמו שהשיב רבינו ישעיה כמו שכתבתי לעיל ואני ראיתי את מורי רבי' מאיר זצ"ל שדן בו הלכה למעשה שצוה לבעל ליתן גט בלא כתובה וגם הוא לא יקח מכל אשר לה אלא מה שהכנים משלו, ורבו המורדות אז שלח למורי הר"ר ידידיה שהיה בשפירא ולשלשלת הקהילות להתועד יחד ולתקן שהמורדת תפסיד גם מה שהכניסה ותצא ריקנית אבל לא ידעתי אם פשטה אותה תקנה וע"כ נ"ל שיכופו אותו ליתן גט שני וטוב לו שיעשה בלא כפיה.
1