תשובות מהר"ח אור זרוע קכ״זMaharach Or Zarua Responsa 127
א׳זה אשר כתב הר"ר מנחם בן הקדוש ר' אברהם
1
ב׳מגדל וראשו בשמים בנוי לתלפיות גולות עליות לגולות תחתיות לאמוץ רפיון ידים, מילתא דפשיטא וקשוטא דאגב זוזי גמר ומגרש שהרי בעת הפשר' היה חלוץ ממסגרו ונתפייס ברצי כסף ואיזה אונס ידעו בו עידי המודעה אחר כך ואע"ג דפרפי' פח"ה (מ' ב') אי דגט ומתנה גילוי מילתא בעלמא הוא ולא בעינן ידיעת אונס היינו טעמא משום דלא מקבל מידי אבל בנדון זה כיון דקבל זוזי הוי כמודעא דזביני וצריכים עדים להכיר באונסו ועתה מה אונס קרהו אחר הפשרה אך שביקש למצוא תואנה להרבות מחיר ועוד הנה בשעת כתיבת הגט אמר כי מרצון נפשו הוא מגרש ואפילו אם לא אמר בפירוש הריני מבטל המודעא שמסרתי מ"מ מחמת אמירתו זאת נתבטל והדעת נותנת כי לכך תקנו בתופסי גיטין לכתוב צביתי ברעות נפשי בדלא אניסא כדי לבטל אם מסר מודעא שהרי מאחר שמצוה המגרש לסופר לכתוב גט כתיקון חכמים וכלשונם הרי אמר להדיא לכתוב לבטל המודעא. הנה עינינו רואות כל שטר מתנה ומכר שכתוב בו בטול מודעי בלשון שטרות אפילו אם מסר מתחלה כל מודעא שבעולם הרי הן בטלות אעפ"י שאין המוכר מבטלם להדיא אלא שמצוה לכתוב שטר כתיקון שטרות הרי הוא כאלו בטל הכל וכן כתב להדיא בספר אביאסף בפח"ה אחר שפירש כל חילוקי מודעות וז"ל לכך נכון לשאל המוכר ולומר לו שיצוה לכתוב שטר בכל שופרי דשטרי ומעתה הכל בטל וא"כ בנדון זה מאחר שאמר עם הספר צביתי ברעות נפשי הרי ביטל הכל ותלמודא דפריך אי דגיטא ומתנה וכו' לפי שלא היו נוהגים לכתוב לשון זה בגיטין שלהם ופ' המגרש איננו ולכך בנדון זה אם מסר מודעא בסתם שאמר לעדים דעו כי אני אנוס בנתינת גט זה והנני מוסר מודעא בפניכם הרי בטלה ואפילו אם אמר לעדים הוו יודעים שאפילו אם אבטל המודעא הזאת לא תבטל כי מחמת אונס הוא מ"מ לא מהני מידי כי לא נביא הוא שידע אם יבטלנו מחמת אונס או מרצון לבב וכן כתב גם כן באביאסף משום תשובת הגאונים והתשובה ההיא ישנה בידי בספר תשובת הגאונים והיא על בן משוחרר שמכרוהו יורשי המשחרר כי אמרו שאביהן נאנס בשחרור והביאו ראיה לדבריהם וז"ל דאי לא תימא הכי הא דתנן כופין אותו עד שיאמר רוצה אני מאי מהני לה יכול למימר לעידי מודעא אף ע"ג דמבטלנא לה להאי מודעא לא ליבטל אלא לאו הכי הוא כיון דבטלה בטלה ע"כ לשון התשובה. ואע"ג שלא הביא ראיה אלא מגט המעושה בדין מ"מ יש ראיה לנדון זה דאפילו אם אמר המגרש לעדים הוו ידעי שאפילו אם אבטל המודעא לא תבטל, מ"מ בטלה היא אם לא שידעו העדים שבשעת הביטול אנוס הוא ולכך נראה בנדון זה דמהני שפיר בטול הנכתב בגט דאפילו אם אמר להם קודם צווי הכתיבה אנוס אני זהו לפי שלא נתרצה עדיין בקבלת הממון אבל כשצוה לכתוב הגט שיש בו בטול מודעה שמא עתה נתרצה בממון כי ראה שאין יכול להרבות עליו עוד ונתרצה בלבבו לגרש בלב שלם כאשר אמר לכתוב בגט. ובספ' ס"ע פי' רבי' שמחה בלשון תיקון שטרות שתקנו לכתוב בגט מודעי דמודעי כגון שמסר מודע' ונתגלה לאנס ובא לכופו לבטלה ועתה הוא אומר דעו כי מחמת אונס הוא מבטלה ולכך אני מוסר מודעא זאת שניה בפניכם אם ידעו העדים בשעת הבטול כי מאונס מבטלה אינו בטל ואם לאו אעפ"י שידעו מתחלה באונסו אינו כלום גם זה ראיה והוכחה לנדון זה ובר מן דין הדעת נותנת אפילו היה כאן עשוי כי בדין היה מאח' שכבר מרד בתשמיש ומזונות והלך לו לרומי ועתה אעפ"י ששב ממרדו לפנים הרי מחשבתו הרעה נכרת מתוך מעשיו כי למד בורסקי כי אמר להתפרנס מן המלאכה ההיא ברומי הרי שב למרדו והוא מן הכופין להוציא מאחר שדעתו לעגנה שנית כאשר עשה בשכבר, ואע"ג דמשמע לכאורה במורד במזונות ושב ואמר הרי זן דסגי בהכי מדמסקינא אמילתיה דרב עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון ולא משני אם נכפוהו עתה לזון מחר ישוב וימרוד ולכך כופין אותו להוציא מ"מ שמא כל זמן שלא שב למרדו לא חיישינן אבל בנדון זה דקל לשוב לקלקולו ובשלמא גבי מזונות מהני כפייה, וחם ישוב למרדו נשוב לכופו לשלם כל המזונות שלא נתן משעת מרדו אבל מורד מתשמיש לא, ועוד אם יברח מעבר לים כאשר הראה להראות מחשבתו מאין נכפיהו, ורבינו שמחה כתב בתשובה על אחד שהכה את אשתו ונתפייס עמה וז"ל ואם לא יעמוד הבעל בקיום השלשה ויוסיף להכותה ולבזותה אנו מסכימים להיותו מנודה בב"ד העליון והתחתון ויעושוהו ע"י גוים לתת גט ולצוותו עשה מה שישראל אומר לך כי כן הסכמתי עם חבירי שיהא גט מעושה בדין אפילו לשמואל דאמר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון, הני מילי מזונות שיש בידינו לעשות תקנה לדבר שיורדין לנכסיו וזנין אותו אבל במקום שאין לעשות תקנה לדבר לא עכ"ל. ועוד האריך הרבה וכן נראה נמי בנדון זה שמן הדין היה ראוי לעשותו לכופו ליתן גט וכתובה ק"ו שלא כפוהו אך פייסיהו ברצי כסף עד שנתרצה והנה הקשה התוס' לפרש"י דפירש דמאיס עלי שכופין להוציא מהא והועילו חכמים בתקנתן שאמרו גט מעושה בגוים פסול הלא אכתי תפקיע עצמה מבעלה בטענת מאיס עלו ותירצו במאיס עלי אין לה כתובה וכו' משמע דכל עיקר התקנה דגט מעושה דפסול הוא משום כתובה ובנדון זה לקח המגרש כתובה ולא נתן לטהר השרץ בעזרת יושב על חוג הארץ.
2