תשובות מהר"ח אור זרוע קמ״בMaharach Or Zarua Responsa 142
א׳אדם שחבל בחברו והלך זה והפסידו ממונו לפני גוים בשעת זעמו, לא ידעתי מהיכן בא זה הלשון שעת הזעם, ואם תקנת הקהילות היא לפוטרו, אפשר שתקנו שלא ילקה על מה שמסר את חברו כי יחם לבבו אבל מלשלם ההפסד שהפסיד לחברו דבר פשוט הוא שלא פטרוהו כי לא בא להפקיע ממון ולהקל על דבר המסירה אלא להחמיר, אמנם נ"ל דישומו דמי חבלתו כל ה' דברים או מקצתו, דזימנין דאיתנהו לכולהו וזימנין דליתנהו אלא למקצתן כדאיתא פ' החובל, ואם נראה שיגיעו דמי חבלתו להפסידו שיפסידו במסירה פוטרין את המסור דנהי דאין דנין דיני קנסות וחבלות בבבל הא אמר בב"ק פ"ק (ט"ו ב') דאי תפס לא מפקינו מיניה, ואעפ"י שפי' ר"ת אי תפס המזיק עצמו דוקא נ"ל שהדברים ק"ו דאפילו ממון המזיק שהוא בעין בידו נתנו לו רשות לתופסו ולא מפקינן מיניה עד דאזיל בהדיה לארעא דישראל כ"ש לא נפיק מיניה ממון של עצמו בשביל גרמא שגרם להפסיד דכל מסור לא מיחייב אלא מקנסא, כמו שמוכיח בירושלמי פרק הגוזל בתרא בנדון זה בק"ו, רואה אני שלא נוציא ממנו ממון דלא מיחייב בשום דוכתא אלא משום קנסא ומדרבנן הוא והכא כלל וכלל לא כיון דדמי חבלתו הוין הפסד מסירתו והוא תפוס ואם דמי חבלתו פחות ינכה דמי חבלתו והשאר ישלם אעפ"י שבשעת הזעם היה כך נ"ל. אמנם יבדק אם תקנת הקהילות לפטור לגמרי בשעת הזעם כדי לקנוס המכים ולמונעם שלא יעשו עוד על תקנת הקהלות, איני חולק דהפקר ב"ד הפקר במיגדר מילתא, ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1
ב׳תמיה אני שמורי בתחלה החשיב גוים גיריה דיליה דאריה ארבעי אמצריה, ובשולח את הבערה ביד חש"ו ומסר ליה גווזא וסילתא חייבו כמו רוצח גמור, ובמסור כתב שאינו כי אם דינא דגרמי ונ"ל מה שאמרו קדמונינו שבשעת הזעם קבל המוכה לגוים ואין בזה דין מסירה אפילו אם יפסיד כל אשר לו, ראייתם מפ"ק דגיטין (י"ד ב') מר' דוסתאי ברבי ינאי דאמר טב רמו ליה והרי לשם מחמת יראה צוה להכות את הכשר וחכם גדול ולכופו ולהחזיר ממון של אחרים בידם שלא כדין כ"ש כיון שבעוד זעמו עליו ויראה שמתוך זעמו מוסיף בקטטה נגד המכה עד שיכנו או שמא כיון שהמכה הרשיע להכותו ואינו נפסד בזה ומורא שמים אין עליו ועשה נחת רוח ליוצרו לעבור בפן יוסיף ובל יוסיף ועבר ושנה והותרה לו, יש לירא וקרוב לודאי שיחזור ויכנו ומתוך שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וכ"ש על גופו כאשר כתב מורי יבא שמא לשפיכות דמים שמותר לקבול לגוים ואפילו אם יפסיד כל אשר לו מחמת כן. ואם המכה רגיל בכך אפילו לקצוץ ידו אם יוכל לעשות עם הגוים יעשה דרב הונא קץ ידא ואפילו אם עדיין לא הכהו אלא הולך להכותו שמא היה מותר להורגו, כההוא דאמר מחונא ומחינא ושמטיה רב כהנא לקועיה (ב"ק קי"ז א') ופירש בס' המצות משום דהוי כבא במחתרת ואפילו שם דאין נראה שצריך לומר אין אדם מעמיד עצמו על ממונו דכנגד המלכות שיקחו ממונו לא ילחם כ"ש כיון שהולך להכות את חבירו, ואין אדם מעמיד עצמו על גופו ומתוך כך שמא יבא לידי שפיכות דמים שמותר לכל אדם לשמוטי לקועיה, ומעתה גופו הפקר ממונו לא כ"ש למ"ד שממון מסור מותר לאבדו בידו, ואפילו למאן דאסר כאן להציל את הנרדף יפטר המפסידו כרודף שהיה רודף אחר ושיבר כלים של כל אדם דפטור ולא מדינא אלא שאל"כ אין לך אדם שמציל את חברו מיד הרודף (ב"ק קי"ז ב') וגם כאן כיון שזה המכה ודאי יכה מותר לכל אדם להגיד לשופט ולצוות ולתופסו ואפילו אם יפסיד מחמת כן כל ממונו וכעובדא דרב כהנא דשמטיה לקועיה לההוא גברא ואין דומה שהיה בא לידי הריגה הנמסר כאשר כתבתי שכנגד המלכות לא ילחם וגם רב לא תלה בזה אלא קרא מקרא דבניך עולפו שכבו ושמא היה נראה לו שהנמסר יבא לנקום עצמו מן המסור ומתוך כך שמא יבואו לידי שפיכות דמים ועל כן החשיבו כמו רודף והרגו ועל כן נראה שכל אדם הרגיל ומועד להכות דינו כמסור המועד למסור, אכן אם באקראי בעלמא הכה ומתחרט שניכר לעולם שלא יוסיף עוד בדבר הרע הזה אז ודאי אסור להורגו או להפסיד ממונו דגם במסור כתב המיימוני עשה המסור כאשר זמם יראה לי שאסור להורגו ועל כן נראה שבעוד זעמו של המוכה עליו ואם לא יתקרר דעתו בקבלתו לגוים לא יוכל להעמיד עצמו מלנקום הוא עצמו או קרובו אשר יחם לבבו ומתוך כך יש לי לירא שהמכה כבר הרשיע יקל בעיניו להכותו עוד ויבא מתוך כך לידי שפיכות דמים, לא מבעיא שהמוכה עצמו מותר לקבול לגוים אלא מצוה לכל אדם להגיד לשופט פלוני הכה את פלוני ועוד הולכים בכעסם תעשה כך שלא יוסיף לעשות עוד ואם מתוך כך השופט יעליל עליו ויקח לו את כל אשר לו פטור המגיד שאל"כ אין לך אדם שיציל את חברו מיד מכהו כרודף שהיה רודף אחר רודף אחר ושיבר כלים של כל אדם ודאי אם היה יכול להצילו באחד מאבריו היה לו לעשות כרב הונא דקץ ידא או שמא יותר טוב שיגידו לשופט ויפסידו ממון ממה שהיה מחסרו אחד מאבריו והא רפיא בידיה אם המכה הוא אדם שרגיל תדיר להכות ושנה ושילש ועודנו הולך בשרירות לבו, ומתוך מעשיו ניכרים מחשבותיו ברור שיכה את מי שלא יעשה רצונו, מצוה מן המובחר לכל בן ישראל להגיד לשופטים ולמושלים ולבקשם שימחו בידו, ואם מתוך כך יעלילו עליו ויקחו כל אשר לו אין על המגיד פשע, וכל מי שעוסק בפסולים או בגויה או בכל דבר שיכול לבא מזה פשיעה לקהל אם הקהל התרו בו שלא לעשות ולא השגיח, יכולים להגיד לגוים פלוני עוסק באלו ענינים מכוערים ואם לא עשה כן רק פעם אחת וחדל אז ודאי אסור להגיד, אכן אם הקהל באו מחמת כן לידי עלילה ואפילו יחיד שבא מחמת כן לידי עלילה שסבורין הגוים שהוא עשה זה המעשה וידוע להם בוודאי שיהודי אחד עשה כן אכן אינם יודעים מי עשהו ובאים להעליל על זה אתה עשית מותר לו לומר לגוים פלוני עשה ולא אני, ואפילו אם העושה לא נתכוין לרעה אלא לדבר מצוה כעובדא דרבינו יצחק שמל גרים ומתוך כך באו הקהל לידי עלילה, והמעשה כתוב באור זרוע וכבר כתבתי מזה.
2