תשובות מהר"ח אור זרוע קס״אMaharach Or Zarua Responsa 161
א׳זה לשון רבינו אבא מרי זצוקלה"ה.
1
ב׳ברוך תהי' התורה הקדושה, הגומל חסד לאביונים, המוציא מזולל יקר, אשר העמידני על רגלי בתורתו הקדושה, יתום גרוע כמוני, וזכני חנון ורחום צורבא דשמעתתא ברוך הוא וברוך שמו ויהי רצון מלפניו שלא תמוש מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם אא"א סלה. העתקתי מכתיבת ידו הקדושה. זה אשר השיב לי מורי הרב ר' מתתיה בן רבינו יצחק זקנו. גודר פרץ, ויודע לטהר שרץ, יסוד הארץ פרי צדיק הר"ר חיים בן מורנו ורבנו הר"ר יצחק לחיים יוחק, וזרעו והוא יגדל ואני הצעיר באתי להשיב לפי חסרון דעתי אשר בי על מה שהקשה על דברי רבינו יצחק דאמר שומר אבידה לא יפטר מליתן פרוטה לעני שהאבידה בביתו רק בשעה שמוטפל באבדה לשוטחם מדקאמר פרוטה דרב יוסף לא שכיחא (נדרים ל"ג ב') דאיכא למימר דלעולם מפטר אף שלא בשעת טיפול ואפילו הכי גבי מודר הנאה לא שכיחא פרוטה דרב יוסף שהרי אינה מאחרה בביתו אחרי שהוא מכיר בעל האבדה כאשר הוכחת דמיירי שמכיר בעל האבדה אלא מריצה ביד ואינו מאחרה בידו אבל שאר שומרי אבידה שאינם מכירים בעל האבדה עד שיתן סימנים ומשהים האבדה בביתם איכא למימר דפרוטה דרב יוסף שכיחא משום דמפטר אף שלא בשעת טיפול, ומתוך חסרון דעתי לא הבנתי שפיר קושייתם דמחזיר לו אבידתו משמע כמו שהיה מחזיר האבידה לאדם אחר שלא היה מודר הימנו ולאדם אחר היה מחזיר לו וטורח לחזור אחר האבידה ואפילו לא היה בעיר בעל האבידה והיה שומרה בביתו עד שיבא בעל האבידה דמי לא עסקינן נמי גבי מודר הנאה דבעל אבידה אינו בעיר וצריך המוצא לשומרה בביתו עד שיבא, ואי אצטריך ליתן פרוטה לעני בשעה שהאבידה בביתו שלא בשעת טיפול א"כ הוי פרוטה דרב יוסף שכיחא ונראין הדברים דכך הוא מדקאמר פרוטה דרב יוסף לא שכיחא, ולא קאמר פרוטה דהאי מודר לרב יוסף לא שכיחא משמע דבכל מקום לא שכיחא דהכא איכא שהות כמו בעלמא כדפרישת, ומה שהבאת ראיה מהולכי לדבר מצוה (סוכה כ"ה א') דפטורין בין ביום ובין בלילה ממצות סוכה אף בשעת חנייתן ומעובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אע"ג שאינו צריך להניח מצוה ראשונה לעשות מצוה שניה שהרי הולכי לדבר מצוה היו יכולים לעשות מצות סוכה בשעת חנייתן וגם רב חסדא ורבה בר רב הונא אחר קיום מצות סוכה ללכת למצותן, לפי שכלי נ"ל דטעם דטרידי שפי' נכון כי לפעמים טרידי כל כך להילוך מצותן דלא דכירי מצות סוכה ואי מיחייבת במצות סוכה כשזוכרים מצות סוכה רמי אנפשיה כל כך מצות סוכה לבל ישכחו אותה עכשיו כיון דעתה בא עליה חיוב סוכה שישכחו ללכת לדבר מצוה אחרי שאין המצוה שהולכים לעשות מוכנת, ואי מיחייבת ליה מחיוב סוכה אתה מראה להם להניח מצוה ראשונה שהולכים לעשות אחרי שהתחילו ללכת לדבר מצוה טרם שהגיע זמן אכילה ושינה בסוכה אסור להם להניח להם מצוה ראשונה שהיה עוסק בה בשביל מצות סוכה והוי כמו אפשר למעבד שניהם שאין לו להניח ראשונה בשביל השניה ולא דמי לאדם שיש לו אבידה בביתו או ציצת בבגדו דליתא טירדא כמו הילוך לדבר מצוה וכן משמע דלא פטירי הולכי לדבר מצוה אלא בשעת הליכה אבל אם כבר הלכו עד מקום המצוה דלא טרידי בהילוך יותר לא פטירי מסוכה אי אפשר להם לעשות לתרווייהו מדקאמר הולכי משמע בשעה שהולכים דאי לא תימא הכי כל איש שהוא בעירו וטרוד לילך להקביל פני רבו או נשיא יפטר מסוכה היכא דאפשר לקיים את שניהם, אלא ש"מ דוקא הולכי דטרידי בהילוך פטירי, וכן התלמידים שכבר באו לבית רבם, תו לא טרידי ואפשר להם לקיים את שניהם דמה לי כשהתלמידים הולכים ללמוד לבית רבם וכבר הם בבית רבם לרב שלומד בביתו ולומדים בביתם דלא מפטרי מתפלה, רק ר' שמעון בן יוחאי וחביריו דתורתם אומנתם ואי מצלו היו צריכים להניח תורתם. ומה שהקשה לפטור עוסק במצוה בשעה שהוא מטפל בה פשיטא מה לי מצוה ראשונה מה לי מצוה אחרת ולמה יש לו להניח מצוה ראשונה ולעסוק במצוה שנייה דלמא אצטריך קרא להיכא שהשנייה עוברת דאם לא יעשנה השתא לא תבא לידו עוד, ואי הוי מתעסק במצוה שנייה היה יכול לחזור ולעסוק במצוה ראשונה ואפילו הכי קא ממעט קרא דכיון שאם היה רוצה לעסוק במצוה ראשונה היה צריך להניח מצוה ראשונה השתא אין להניח מצוה ראשונה בשביל מצוה שניה כיון דאי אפשר לו לעשות שניהם יחד. מה שהקשת על מה שדקדק ר"י דשומר אבידה לא מפטר מכל המצות בשעה שהאבידה בביתו דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו יפטר מכל המצות, דהאי דיוקא דלא צריך דמילה תוכיח, דהוו קיום מצוה ולא מפטר מן המצות כיון שאינו מתעסק במצוה נראה לפי שכלי דשפיר אצטריך האי דיוקא והק' ר"י דלא מיפטר אדם שיש לו אבידה בביתו מטעם דטריד דאי מיחייבת ליה בשאר מצות רמי עליה חיובא שאר מצות שישכח שיש לו אבידה בביתו ויאבדנה דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו יפטר מהאי טעמא מכל המצות דשמא יטול תפילין מראשו משום דרמיא אנפשיה טרדא דשאר מצות והשתא לא דמי למילה דאי אפשר לעשות עצמו ערל משום טירדא דחיוב שאר מצות ומה שהקשית דתימא הוא איך המלוה על המשכון יחשב שומר שכר כשאין המלוה צריך מן המשכון דמה מצוה עושה בתפיסת המשכון נראה לפי שכלי דתפיסת המשכון אף בשאינו צריך מן המשכון להשתמש בו גורמת לו מצות המלוה דאי לא הוי ליה משכון לא היה מלוה לו, ואי לא דמי טפל במשכון לשוטחו שלא יתקלקל ולא ישווה כנגד הלוואה לא היה מלוה נמצא שהשטיחה עושה המצוה ומפטר דפרוטה דרב יוסף, ומה שהקשת דלמה שומר אבידה יחשב שומר שכר משום דמיפטר בשעה ששוטחה מליתן פרוטה לעני הלא בשכר טורח שטיחה מיפטר והוי כאומן שנוטל שכרו דלא חשיב בשביל זה שומר שכר לא הבינותי שפיר קושיית' דאטו אם אדם היה שוטח מלבושו של חבירו בביתו של חבירו יפטר מליתן פרוטה לעני אלא למה מפטר כששוטח אבידה מליתן פרוטה לעני אלא בשביל שעוסק במצוה א"כ המצוה גורמת לו ליפטר ומה שהקשית מאין בין המודר (נדרים ל"ה ב') דמודר הנאה מחבירו מלמדו תורה והרי הוא נהנה המלמד מן התלמוד מפרוטה לעני דאותה פרוטה שכיחא שהרי שוהא בלימודו הרבה ובכל שעה שלמד מיפטר מליתן פרוטה לעני, ותיקשי אפילו לרבה לפי' ר"י בתוס' שלנו הקשו הקושיא ותירצו דאפילו אם מיירי בנכסי התלמיד אסורים על המלמד דוקא נכסי התלמוד אסורים ולא גופו וכאן המלמד אינו נהנה אלא מגוף התלמיד שמלמדו תורה וגורם לו ליפטר מפרוטה דר' יוסף א"נ דא"כ יחרוש לו שדהו וכל מלאכה יעשה לו, ועוד נ"ל דלא קשה דמסתמא בשעה שהיה לומד לחברו היה לומד לעצמו ובלא התלמיד היה מפטר באותה שעה מפרוטה דרב יוסף, ומה שהקשת במאי פליגי רבה ורב יוסף נראה דאפילו כשבא העני ופרנסו המחזיר פליגי, דלרב יוסף שומר שכר הוא והאבדה פוטרתו מטרדת עושה המצוה שאם היה רוצה לא היה מפרנסו ומתנה בעלמא קא יהיב ליה וניחא ליה ליתן פרוטה לעני ליפטר מעונש המצוה אע"ג שנותן לעני הפרוטה, ולרבה פרוטה דרב יוסף לא שכיחא וליכא דאגת עונש בשביל שעה אחת שהוא שוטחה וע"כ צ"ל דאפילו לא פטר עצמו מליתן פרוטה לעני חשיב שומר שכר מטעמא דפרישית דאי לאו הכי לוקמה ההיא דהמודר ומחזיר לו אבידתו לכ"ע כשנכסי בעל אבידה אסורים על המחזיר ובכה"ג לא פטר עצמו מליתן פרוטה לעני דהיא גופא לא בא אלא להשמיענו דהמדיר מחזיר לו אבידתו.
2